הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 153

החל מינואר 2015

קל יותר להזדהות ולפתח אמפטיה למסכנות, שכר מינימום, דלות וחוסר אונים. זה מסתדר יותר טוב בתודעה: “הדרום המסכן שוב דופקים אותו” עומדים דקת דומייה וחוזרים לשגרה, להרגלים היומיומיים ולהרגל הנורא שהשתרש באותה תודעה: “הנגב זוהי החצר האחורית של המדינה, החצר שנוח שהיא קיימת במיוחד בעת בחירות ומלחמות אך בפועל היא לא מעניינת אף אזרח ואף ממשלה, אותה חצר שמשליכים אליה ומשליכים ממנה ותמיד יש סיבה.

אותה חצר אחורית אליה העבירו  את הר הזבל של חירייה כדי לפנות מקום לנדל”ן במרכז המדינה, אותה חצר שכבר 14 שנה המצב הביטחוני בה “קשה אך נסבל” וזאת כדי שאזרחי המדינה (מלבד עוטף עזה) ינומו את שנתם בבטחה ויתעוררו מדי פעם לאיזה מבצע למען כשהמצב “הנוח” יוצא משליטה, כן זו  אותה חצר אחורית המוגדרת במדינת ישראל כפריפריה

אז לא מפתיע שבעיני כולם זה די ברור שדווקא בחצר הזו הכלכלה היא פגומה, לא מנוהלת כיאות, הפרנסה בה קשה והאבטלה גואה ו”אם יש מפעלים כושלים אז ברור שיש פיטורים ותגידו תודה שהחזקתם כל השנים”.

אז הגיע הזמן להתעורר ולהבין שזו טעות!!!  חשיבה כזאת היא מסוכנת, היום זה אנחנו מחר זה אתם!

ה”חצר האחורית” הזו היא הבית היחיד  שלנו, בית שמסב לנו גאווה. למרות הקשיים והמקלות בגלגלים הפרחנו את השממה ,הקמנו תעשייה לתפארת,  בנינו בתים ויצרנו איכות חיים.

לחמשת מפעלי כיל יש עוצמה אדירה וחשיבות עצומה לא רק לנגב אלא גם למדינת ישראל. המפעלים האלה מספקים תעסוקה בכמה מעגלים לעשרות אלפי תושבים ומשמשים עוגן משמעותי לכלכלת הנגב. עובדי כיל  מתפרנסים ביושר ובכבוד בכל התחומים ובכל המגזרים, בעבודה סביב השעון, בשבתות וחגים, בסביבה רעילה, בתנאים לא תנאים ועם המון לחצים. נכון הכל מתוך בחירה ויש תמורה, פרנסה יציבה בזכות ולא בחסד.

אנחנו גאים ולא מתביישים, לא מתנצלים, לא עניים וגם לא עשירים ומודעים לעובדה שיש מיעוט בפרגון ובתמיכה ועודף עין צרה ושימחה לאיד. כבר אמרנו שקל יותר להתחבר לשכר מינימום ומצוקה?

לפני מספר חודשים נטרפו הקלפים בכיל ובנגב בכלל, מדינת ישראל החליטה לקבל את המלצות ועדת שישנסקי והעיזה להטיל מיסים על כיל, כן אותם מיסים שכל אחד מאיתנו מחוייב לשלם, אותם מיסים שבעלי החברה הורגלו לא לשלם. בעלי החברה החליטו לצאת למסע נקמה במדינה ומהי הדרך הטובה ביותר אם לא לפגוע באותם עובדים אשר נמצאים באותה חצר אחורית?  מאות מכתבי פיטורים חולקו, והחלו איומים על סגירת מפעלים והעברת הפעילות לחו”ל – דבר שבפועל כבר נעשה ואת אף אחד זה לא מעניין למרות שמדובר בתקדים מסוכן לחברה הישראלית כולה .

לכן יצאנו למלחמה, מלחמת אין ברירה. המלחמה היא על חיינו, על קיומנו, על עתיד ילדינו ועל עתיד מדינת ישראל בכלל. המאבק הוא לא רק שלנו עובדי כיל אלא של הנגב כולו. אין עתיד לנגב בלי כימיקלים לישראל!

חברת כיל מרוויחה בענק ! לא להתבלבל, היא הרוויחה גם השנה כביתר השנים מיליארדי דולרים וזאת למרות שכל הזמן ההנהלה מרימה את הרף ומציבה יעד חדש . אי עמידה מדוייקת ביעד חדש נחשבת מבחינתם הפסד. קוראים לזה חמדנות. כיל לא מסתפקת בהרבה, גם לא מסתפקת בהמון, זה טיבם של בעלי ההון.

במסגרת הלחץ על המדינה שהעזה להכניס את ידה לכיסו העמוק של בעל ההון ולמרות שקיבלה הקלות בתמורה ליצירת תעסוקה בנגב, כיל מחזיקה בעובדים כבני ערובה ומצדיקה פיטורים של 1000 עובדים ! בשנתיים! במסווה של התייעלות. הפרדוקס הוא שמי שעולה לכיל יותר, הוותיקים מגיל 57 ומעלה, גם מקבל הפרשות מכובדות לפנסיה, בעוד שאת הצעירים יותר והזולים מתעקשת לפטר)

הערך המוסף הגדול  והמסוכן מכולם הוא בעצם להיפטר מכל מי שמאוגד בהסכמים קיבוציים ארציים ופנימיים ושזכויות העובד שלו נשמרות ע”י הוועד! .התהליך האמיתי שקורה כאן הוא ניטרול הפרעות, שבירת וועדים וחזרה לאחור לעבודה קבלנית וחוזה אישי. בקיצור עבדות! מצב בו להנהלה יש את המילה היחידה והאחרונה ולעובד אין ברירה. זהו החלום הרטוב של כל בעל הון.

שיהיה ברור אנחנו לא מתנגדים להתייעלות להיפך אנו מבינים את החשיבות והצורך בכך. ועד העובדים תמיד שיתף פעולה לאורך השנים עם ההנהלה בתהליכים השונים. אבל אנחנו מתנגדים להנחתת הפיטורים ולחיסול זכויות העובדים. אנחנו, העובדים, לא חמדנים ולא נאבקים על מותרות. להפך אנו מוכנים להצטמצם ולרדת בתנאים ובשכר, בתנאי שכל הצדדים כולל ההנהלה ירתמו למשימה. לצערנו, ההנהלה כמובן מסרבת.

צריך להפנים שהמאבק הוא לא רק של פועלי הנגב. זהו מאבק של פועלי כל העולם על הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד.  אם זה יקרה לנו היום, מחר זה יהיה תורכם והעתיד העגום הזה יהיה גם  עתיד ילדיכם. לצערנו המאבקים בנגב הם מנת חלקנו אז אל תרפו את ידינו אלא חזקו את השורות למען המטרה האמתית והצדק כבר יעשה.

לוי שרונה, לבורנטית, אחת מהמיועדים לפיטורים בתרכובות ברום מקבוצת כיל בפעימה ראשונה

                                                                                                                                                                                                                                                         שרונה                                                                                                                                                                                                                   

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה