הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 86

עוקבים: 4

החל מינואר 2015

לפעמים אני מביטה לאחור וחושבת איזו כברת דרך עשיתי בחיי. אבל מהר מאוד אני גם מבינה שהדרך הזו היא לא רק הדרך שלי. מנערה בת 20, ביישנית ומסוגרת שהחלה את עבודתה בהסתדרות שהייתה אז רק בת 68, גדלתי והתבגרתי יחד איתה, והיום שתינו צמחנו, שתינו דעתניות, מלאות בביטחון ועם קיבולת נתינה לא מדידה. את ההסתדרות אני מלווה כבר 29 שנה והנה היום היא בת 97 ואני כבר בת 53 ותחושת המסירות המחויבות והאהבה שאני חשה לארגון הזה ומהותו, לא מתקהים עם הזמן. נהפוך הוא… הם רק מתעצמים.

נעים להכיר, שמי מזל הקש, תושבת נהריה, בת 53, נשואה ליאיר ואמא לשלושה מופלאים – תאומים בני 26 בן-נועם וגיל וליהיא בת 17.

את דרכי הארוכה בהסתדרות התחלתי במרחב גליל מערבי, כאשר בשנת 1988 נקלטתי כרכזת נעמת. לאחר תקופה בתפקיד זה, אשר שמואלי, מזכיר מועצת הפועלים במרחב שכיהן באותה עת ולמעשה עד היום, קלט אותי לעבודה בלשכתו כפקידה/קלדנית.

לאחר הפסקה, במהלכה הקדשתי עצמי לטיפולי פוריות שהניבו פירות לאחר 8 שנות ניסיונות כושלים ולאחריהם לגידול ילדיי, הוצע לי על ידי יו”ר המרחב לשוב לעבודה בלשכתו, ולימים אף התקדמתי עד לניהולהּ. דרך התפקיד שמילאתי ובאמצעות היו”ר נחשפתי לעבודת האיגוד המקצועי, ושאבתי כל פיסת ידע ממנו. כך גם למדתי את תורת המו”מ. לא יכולתי לבקש בית ספר טוב יותר ולפלל למורה דרך טוב יותר.

בשנת 2014 מוניתי על ידי יו”ר המרחב לתפקיד רכזת האיגוד המקצועי. למעשה זו הייתה תחילתה של תקופה בה התחלתי לשחות בתוך בריכת האיגוד המקצועי, שהייתה ידועה כטריטוריה בלעדית של גברים, בה נשים נגסו אט אט את חלקן פנימה.

במהלך הזמן בו שימשתי כרכזת האיגוד המקצועי, השתתפתי וניהלתי מו”מים בסקטורים שונים: החל מהמתכת, הנייר והקרטונג’, באיגוד החקלאים (רפת רגבה), המעו”ף ועוד. נטלתי חלק בהליכי בוררות, שימועים פרטניים וקיבוציים, אסיפות עובדים, שביתות, סכסוכי עבודה, דיונים בבית הדין, בחירות ועדים, ארגון מקומות עבודה וכו’. מהר מאוד הבנתי שזו העבודה המתאימה לי ביותר.

תחילת הדרך לא הייתה קלה. החששות מהתפקיד החדש היו עצומים ורבים, שכן זה תפקיד מחייב, אינטנסיבי ורב גוני, אך התמסרתי אליו בכל מאודי כי האמנתי שאצליח. כאישה, הרגעים בהם הגעתי אל חדר המו”מ וניצבתי מול הנהלות מלוות בסוללת עורכי דין ומבטים מזלזלים בכושרי וביכולותיי, הם הרגעים שחישלו אותי וחיזקו אותי. אלו הרגעים שגרמו לי לשנות פאזה וללמד מהר מאוד את מי שיושב מולי כי פראיירית ממש לא יושבת מולם וכי מוטב להם להתחיל להתייחס אליי בהתאם, ובהקדם.

היו פעמים ולא אחת, שאף חשתי מצד נציג אחד המעסיקים שאני עומדת בפני לא פחות מאלימות פיזית, אך ההתעקשות שלי שלא להיכנע בשל היותי אישה הביאה אותי להתעמת מולו ללא חשש, ומוססה את הבריונות. יש פעמים בהן אני נאלצת להרים את קולי כדי להתגבר על קולות הבס הגבריים בחדר המו”מ, ויש פעמים שאני נאלצת לדפוק על שולחן כדי להרגיע את הרוחות. אך במקביל, כאישה אני גם מצליחה בדרכי לנתב את השיחות לכיוון אליו אני רוצה להגיע וברבות הימים אכן למדו להעריך אותי אחרת, כשווה בין שווים, ולא כאישה שברירית או חלשה.

באוגוסט 2015, לאחר הרבה התלבטויות, קיבלתי החלטה לשנות מציאות, אווירה, אנשים וסביבה, ואחרי כמעט 30 שנות עשייה ושירות עברתי לעבוד במרחב אחר – כרמיאל. שם קיבלתי על עצמי משימה מאתגרת – לעזור ולסייע להרים את המרחב ולהביאו לקדמת ההכרה הציבורית והעשייה החברתית של ההסתדרות. מצאתי עצמי במרחב קטן ואינטימי, המנוהל ע”י היו”ר יואב קליין, שעם יד על הלב יכולה להעיד עליו כי הוא אחד האנשים החמים, הרגישים ומלאי האמפתיה שפגשתי בחיי.

תחילה, הקדשתי את עבודתי ללמידת השטח, המערכת החדשה וצרכיה. בתקופה הזו החלטתי לפעול לטובת ארגון מקומות עבודה חדשים, בליווי שותפי לעשייה עו”ד גיא זיו שמשמש כמזכיר איגוד מקצועי במרחב. זו הייתה תחילתה של פריחה והסרת כל החסמים. היום אני יכולה לומר בפה מלא כי יש לנו מרחב הסתדרות מעולה, עם צוות עובדים מצוין וקטן מחד שעושה עבודה של גדוד מאידך, והוא מלא במוטיבציה ליישם הלכה למעשה את מהות ההסתדרות בתחום הרווחה ויחסי העבודה.

בד בבד, ומתוך הבנתי כי ועדי העובדים הם הגרעין שמרכיב את עשייתי, המשכתי בהקמת ועדים חדשים, ליוויתי ועדים קיימים במאבקים, הקמתי את בית הספר להכשרת ועדי עובדים בשיתוף המכון הבינלאומי למנהיגות עובדים, יזמתי פתיחת קורסים לגמול השתלמות לקבוצות עובדים שכירים ממקומות העבודה במרחב, ובימים אלה יזמתי שת”פ עם קרן ידע והסתדרות עובדי המח”ר להנגשת קורסים לאקדמאים במרחב. בנוסף התחלתי תהליך של שת”פ עם קרן מעגלים ופתחתי קורסים להכשרות והתמקצעות חדשה בתוך מקומות העבודה עצמם, קורסים יוקרתיים שאין בצדם עלות למשתתפים. יש בקנה עוד הרבה רעיונות ותוכניות ליישום, יש עוד הרבה רצון ליזום ולתרום מניסיוני ומידיעותיי וככל שיעמדו לי כוחותיי אמשיך ואפעל.

חלק בלתי נפרד מעבודתי השוטפת הוא ניהול מו”מ, שההגעה אליו ברמת מוכנות מושלמת חשובה לי מאוד. אני נוהגת לרדת אל רצפת הייצור של המפעל, לפגוש את העובדים העושים את משמרתם, לעתים במשמרות לילה, לומדת ומכירה את המכונות על סוגיהן, לומדת את מצוקות העובדים, את צרכיהם ומגבשת יחד איתם עמדות לקראת המו”מ. הירידה אל רצפת הייצור לא הייתה קלה בתחילה. 90% מעובדי רצפת הייצור הינם גברים וההתמודדות עמם וההליכה עם נעלי העקב שלי על הרצפה המשומנת, לא מתיישבת להם בתחילה עם הדמות אותה הם מצפים לפגוש במי שהולך להילחם בעבורם. מהר מאוד, ובניגוד הגמור לחזות החיצונית שלי, סיגלתי לעצמי חזות קשוחה, מלאה בביטחון, שלא מתפשרת וממש לא מתביישת.

בתקופת עבודתי כאן במרחב כרמיאל, אני עוסקת במקביל לפן הקיבוצי גם בפן הפרטני. אני דואגת לייצג עובדים בבית הדין לעבודה, ממצה זכויותיהם מול מעסיקיהם, וכל שקל שאני מצליחה להוציא בעבורם מעניק לי את התמורה הגדולה ביותר לה יכולתי לצפות: הכרת התודה ושביעות הרצון של המטופל. לא צריכה יותר מזה.

במהלך שנות עבודתי במערכת עבדתי תחת אין ספור יושבי ראש הסתדרות, החל מישראל קיסר, דרך חיים הברפלד, חיים רמון, עמיר פרץ, עופר עיני ומ-2014 אבי ניסנקורן. תרומה רבה תרם כל אחד מקודמיו. כל אחד השאיר חותמו לטוב או לרע. אך הגעתו של ניסנקורן לראשות ההסתדרות שינתה את זווית הראייה שלי. האמונה באיש, בראייתו, בפועלו ובעשייתו הם אלו שמדרבנים אותי להמשיך בעצמי, לעשות, ליצור, ליזום ולהעלות את קרנה של ההסתדרות. אני מאמינה באמונה מלאה כי זהו מקומו וכי ההסתדרות בהובלתו תשנה פניה. אנו עדים לעשייה מרובה בתחום החברתי ובתחום יחסי העבודה ואני מלאת הערצה על הדרך שבה הוא מצליח להשיג ההישגים, בדרכי נועם, בהידברות. זו בהחלט דרכי. יש בהחלט מה לחקות ולהעריץ.

כחלק מהשינויים שעברתי עם השנים, והנתינה במשך 5 ימים בשבוע לטובת הזולת, מצאתי לעצמי גם את פינת השקט שלי. בשנתיים האחרונות אני מעבירה את השבתות שלי בגלישת סאפ. אלו הרגעים שלי, זה הזמן שלי בו אני מוצאת שקט, מרגוע, ומרוקנת ממחשבות, מנותקת מנייד, דיבורים ורעשי רקע…

אז אני כאן עכשיו, נהנית מהפנאי שלי, מהעבודה ומהעשייה. אוהבת להעניק מעצמי מעמידה את עצמי למתן תשובות ומענה 24/7 שעות ביממה. אני אוהבת ומעדיפה לעשות דברים בדרך הדמוקרטיה ולשמש מגן אנושי בכל הקשור לשמירה על זכויות האדם העובד ועושה זאת בדרך של שלום וללא סוג של התלהמות. צדקה ונתינה הם המוטו שמפעילים אותי ואם ישאלו אותי מה השאיפות שלי בחיים? אשיב שאני מפללת שכוחי יעמוד לי כדי להמשיך ולתת מעצמי למען הזולת, ולמען ההסתדרות.

שלכן ושלכם,

מזל הקש

mazalmazal

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה