הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 162

החל מינואר 2015

“לסייע ולתרום מעצמך לחברה, ואם נשאר לך זמן, תטפל גם בעצמך” – זו האג’נדה החברתית שלי, ומי שמכיר אותי יודע שהיא ברורה מאוד וללא פשרות. עכשיו הגיע גם תורכם להכיר אותי: אני נטלי ביאנקו, בת 25, מתגוררת בבאר שבע. בימים אלו לומדת לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, ויו”ר ועד חברת רותם תעשיות.

אמונתי היא שכוחה של אישה להנהיג הוא בדמה, בשורשי נשמתה. אנחנו הנשים, סוחבות על כתפינו באהבה את הטיפול בבית, המשפחה, הקריירה, עושות את הדברים בחריצות רבה, ומקבלות את ההנהגה שאלוהים הוריש לנו באהבה.

תמיד שאפתי להיות אישה שתוביל שינוי, כזו שהנשיות לא תעמוד בדרכה לכבוש פסגות ולהנהיג.

הסיפור שלי בחברת רותם תעשיות מתחיל עוד בימי השירות הלאומי בקמ”ג, הקריה למחקר גרעיני. ארבעה חודשים לפני מועד השחרור הציעו לי להצטרף לפרויקט שנפתח ברותם תעשיות, חברת בת של הקמ”ג, כמנהלת אדמיניסטרטיבית, שם נחשפתי למנהל שהיה לי כמו אבא, אדם בעל לב ענק שידע רק להעניק ולתת, ישי וויס היקר, ולמנכ”ל החברה לשעבר, דן פאר, שממנו למדתי מהי מנהיגות. שניהם היו אנשים מיוחדים שלמזלי נפלה בחלקי ההזדמנות לעבוד יחד איתם.

חברת רותם תעשיות משמשת כזרוע השיווקית של הקמ”ג ועוסקת במספר תחומים שונים ובין היתר בייצור מערכות לתעשייה הביטחונית ולשוק האזרחי, כאשר יש יחידות שעוסקות בפיתוח חומרים כימיים ועוד, למשל מי חמצן 18, בעזרתם בעולם הרפואה ניתן לדעת ולאבחן היכן הסרטן ממוקם בגוף החולה. זוהי היחידה הענפה ביותר בחברה, ומרבית עובדות הייצור בה משתכרות בשכר מינימום, עם ותק של מעל 5 שנים בחברה.

בחברה שלנו עובדים אנשים מכל הגוונים: מעובדי ייצור ועד מהנדסים והנדסאי כימיה. הקשיים התחילו  לצוף יותר לאחר 3 שנים שעבדתי בחברה, כשהבנתי כי לא ייתכן שזו ההתייחסות שיקבלו עובדים בפריפריה רק כי בחרו לגור באזור זה. שלא ייתכן כי רותם תעשיות, חברה מממשלתית שמפוקחת תחת רשות החברות הממשלתיות, תייצר פערים גדולים כל כך בין התנאים של עובדיה לבין יתר החברות הממשלתיות. ובנוסף לכל, כשהתחלפה הנהלת החברה, גם תוספות השכר המזעריות שקיבלנו מדי שנה, הופסקו מבלי סיבה.

תמונה לאמצע הטקסט

כאן, האג’נדה והכוח הנשי עליהם סיפרתי לכם קודם, נכנסו לפעולה. האם ייתכן שעובדים צעירים ומבוגרים מסתכנים בכך שבמקום העבודה שלהם, בו הם נותנים את כל כולם לעשייה משמעותית, ימשיכו בתנאים שלא מאפשרים להם עתיד תעסוקתי, אופק קידומי וכלכלי? האם פנסיה מכובדת היא דרישה מוגזמת בתמורה ל-40 שנים של עבודה נאמנה? התשובה היא בהחלט לא – וזאת לפי ה”אני מאמין” שלי ושל עובדים נוספים בחברה, ביניהם יוסי פרץ וליאור אסולין (שכיום משמשים כחברי ועד).

יחד, פנינו להסתדרות והגענו למזכיר האיגוד המקצועי במרחב נגב, תומר מרציאנו, שידע לשאול את השאלות הנכונות, להסביר ולפרט גם את היתרונות וגם את ההשלכות, איתן החלטנו להתמודד.

לא אשכח את אותו הבוקר. תוך שעתיים מהרגע שהתחלנו להחתים את עובדי החברה, 50% מהעובדים כבר חתמו והוועד הוקם כמתוכנן. מספר ימים מועט לאחר מכן כבר 90% מעובדי החברה היו חתומים.

מאוחר יותר נבחרתי על ידי חברי הוועד לתפקיד היו”ר – אישה יחידה בין ועד של גברים איתנים ונחושים. לימים, בעקבות קשיים בתפקוד החברה, עזבו אותנו שני חברי ועד יקרים, דודו זרחין ודוד חיות, שהיו חלק משמעותי ובלתי נפרד מהוועד. כחלק מהיוזמה להעצמה נשית ולכוח ניהול נשי בו אני דוגלת, צירפתי במקומם עוד שתי נשים יקרות לוועד הפעולה – שרה בוגנים ואפרת בנסבי.

משם התחיל משא ומתן עם ההנהלה להסדרת תנאי העבודה בחברה ושיפורם במסגרת בהסכם קיבוצי, שלא צלח. למו”מ הצטרפו גם חברינו שי בירן מנכ”ל אגף הכלכלה בהסתדרות ועדי סופר, כלכלן בהסתדרות. שנתיים של ישיבות, שיחות, ללא שום התקדמות. שני צעדים קדימה, ו-10 צעדים אחורה.

לפני כחודש הצטרף לשולחן המו”מ אדם יקר בעל ניסיון רב בתחום, ארמונד לנקרי, שנכנס לפני מספר חודשים לתפקיד מ”מ יו”ר מרחב הנגב המרכזי של ההסתדרות.

לאחר שהבנו כי אין להנהלת החברה רצון אמיתי להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון בחברה, יצאנו לשביתה שהחלה בשבוע שעבר, כאשר התחלנו בעיצומים שגררו השבתת מגן מצד ההנהלה, ביטול הסעות העובדים ועוד. במקביל, העובדים שובתים ושומרים על שערי החברה 24/7 בכדי למנוע הוצאת סחורה מצד ההנהלה. ההסתדרות הקימה לנו אוהל לקורת גג במהלך השביתה, ולנקרי ומרציאנו נמצאים לצדנו ותומכים בנו בכל רגע נתון.

לפני כחודש יזם לנקרי סמינר ועדים שתרם לגיבוש המרחב וחשיפת הוועדים אחד לשני. בסמינר נוצרו חברויות שתוצאותיהן ניכרות בשטח ממש בימים אלו, כשוועדים רבים מביעים סולידריות מופלאה ומגיעים אלינו למפעל מדי יום ומביאים איתם שתייה, כיבוד, סנדוויצ’ים ועוד המון צידה כדי שנוכל לשרוד את השביתה ללא צורך להיתמך בהנהלת החברה.

בימים האחרונים החלו מגעים עם הנהלת החברה וחזרנו לשבת בשולחן המו”מ אך לא עצרנו את השביתה ונמשיך בה עד שנגיע להבנות ולהסכמות ברוב סעיפי ההסכם הקיבוצי. אני פונה אל ההנהלה בבקשה לקחת אחריות ולחתום על ההסכם קיבוצי ראוי, הסכם מכובד שיעניק לעובדי החברה הנאמנים והמסורים אופק תעסוקתי, מקצועי וכלכלי. אין לי ספק שאנשי ההנהלה מבינים שעתיד החברה הוא של כ-ו-ל-נ-ו-!

ארצה להודות בהזדמנות זו לחברי הוועד היקרים שלי שהינם חלק בלתי נפרד ממני ומהצלחתנו במאבק, שחווים איתי תקופה לא פשוטה, ששורדים כל דקה מתוך מקום של אמונה אמיתית ביכולת הצלחתנו להביא הסכם קיבוצי ראשון לרותם תעשיות.

ואסיים בלהודות שוב לעוד שני מנהיגים, חבריי היקרים, ארמונד לנקרי ותומר מרציאנו: מה שלמדתי מכם ילך איתי לאורך כל החיים.

שלכן ושלכם,

נטלי, יו”ר ועד רותם תעשיות

נטלי

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה