הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 162

החל מינואר 2015

שמי לירון, בת 34, נשואה לשלומי ואמא ליולי. במקור אני מכרמיאל, אך מיד לאחר סיום השירות הצבאי עברתי לגור במרכז הארץ, וכיום אני מתגוררת במושב במרכז.

מזה מספר שנים אני עובדת בחברת הקייטרינג שולץ. נקלטתי לחברה לתפקיד שפית ומנהלת תחנת הסעדה, אחת מעשרות תחנות של החברה הפזורות בכל רחבי הארץ. כיום אני שפית מנהלת במשרד הביטחון בפתח תקווה.

לפני מספר חודשים התבצעה עסקת מכירה בין משפחת שולץ, המייסדת ובעלת השליטה בחברת הקייטרינג, לבין קרן אייפקס העולמית, שרכשה כ-80% ממניות החברה.

בתחילת דרכנו עם ההנהלה החדשה “העסקים היו כרגיל”, אך ככל שעברו הימים החלו שינויים משמעותיים בחברה כגון פיטורים לא צפויים, לחצים חזקים עלינו אנשי השטח וקשיים בקבלת מענה לבעיות יומיומיות מצד גורם כזה או אחר מההנהלה החדשה.

לימים הורגש שאנחנו – מהמנהלים מהבכירים ביותר ועד למנהלי התחנות – הופכים להיות סוג של בובות על חוטים. נלקחו מאיתנו כל הכלים שיש למנהל והגדרת התפקיד הפכה להיות רק ככותרת.

הרעיון להקים ועד עובדים הגיע מתחושת התסכול שאני ושותפי לדרך לירן חלפון, הרגשנו ממנהלים ועובדים בלא מעט תחנות הסעדה של החברה. ראינו איך אנשים חשובים וטובים, מנהלים ועובדים בכל הדרגות והתפקידים שהיו שותפים להצלחת החברה, בורחים, מבינים שהדלתות נסגרות ואט אט אין עם מי לדבר אין כתובת לפנות. ההצלחה מתחילה לאבד צורה.

לא מעט משותפי לעבודה מצאו בי אוזן קשבת. תמיד דאגתי לטובתם של העובדים עד כמה שניתן, כי בזכותם קיבלתי את “התואר” מנהלת מצליחה. תמיד ליווה אותי המשפט “אם לא הם (העובדים) – אז מי אני?!”

כשהבנתי שלקחו ממני את הזכות לקבל החלטות בתור מנהלת הבנתי שיש פה משהו שמתפספס, משהו שאם לא נעצור אותו הוא יחמיר ושעכשיו זה הזמן שלי להרים את הכפפה ולעשות שינוי, שינוי שיעזור לחברה לשמור על האנשים המצוינים שבה, בעזרת הדאגה לרווחתם.

 ומה הדרך להשיג זאת? הקמת ועד עובדים שישמור עלינו מחויכים וייתן כוח לאנשים לקום בכל בוקר  ולהגיע לעבודה.

 החלטתי להרים טלפון להסתדרות לקבלת ייעוץ ומכאן התחילה הדרך, הצלצול הגואל… תוך זמן קצר הכרתי את נציגי האגף להתאגדות עובדים – רום דביר וחן זך –  המלאכים שעוטפים אותנו נציגי ועד העובדים של שולץ.

 ידעתי שדרך ההסתדרות נקבל את כל הגיבוי והכלים להתחלה של התאגדות, ידעתי שגוף ההסתדרות הוא הגוף שדרכו נוכל לשמור על העובדים ולהשיג להם זכויות רווחה שמגיעות לכל אחד ואחת מאיתנו, אנשים מסורים הקמים השכם בבוקר ועובדים עד לשעות אחר הצהריים, עובדים שמקבלים מינימום של תנאים ונדרשים לתת מקסימום של תפוקה.

 בתהליך ההתאגדות, ההתגייסות והרצון להצטרף לדרך של שינוי חצתה כל דמיון, מה שחיזק עוד יותר את התחושה שכולם נמצאים באותה הסירה וכולם עובדים מבוקר עד ערב עם “בטן מלאה” בתסכולים.

הצלחת החברה היא הרווח של כל אחד ואחת מאיתנו העובדים. התגייסנו למען כלל עובדי החברה במטרה ליצור מקום עבודה טוב יותר, נעים יותר ודואג יותר.

 אני גאה להוביל ועד עובדים חזק, המגויס להשגת המטרה העיקרית שהיא שמירה על חברה יציבה, ביטחון תעסוקתי לעובדים ותנאי רווחה לא פחות ממצוינים לכלל עובדי החברה.

אני מצפה לשיתוף פעולה מלא ודרך משותפת של הנהלת החברה עם ועד העובדים להמשך הובלתה של חברת שולץ בתחום ההסעדה המוסדית בארץ.

 

שלכן ושלכם,

לירון ששון תבור, ועד הפעולה בשולץ

IMG-20161201-WA0055

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה