הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 170

החל מינואר 2015

שלום, שמי מיסם ג’לג’ולי ואני יו”ר נעמת במרחב משולש דרומי. אני בת 44, נשואה ואמא לשלושה ילדים. יש לי תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה ותואר שני במנהיגות חינוכית. אז איך הגעתי לאן שאני נמצאת היום?

את ילדותי העברתי בעיר טירה שהייתה אז כפר, הבכורה בין שש אחיות ואחים, בת להורים תומכים ואוהבים שחינכו אותנו שהשמיים הם הגבול. עוד מגיל צעיר פיתחתי תודעה מעמדית ובהמשך פמיניסטית, כאשר הבנתי את הייחודיות והאתגר בהיותי בת למיעוט הפלסטיני בישראל וזאת בזכות הוריי, ארון הספרים העשיר בבית ועיתון “אלאיתיחאד” – עיתון המפלגה הקומוניסטית איתו התעוררתי כל בוקר.

מגיל מוקדם השתלבתי בעולם העבודה, וכילדה עזרתי בחנות המשפחתית וביליתי שעות רבות במכירת צעצועים ואופניים. גם כסטודנטית עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות. שנה אחרי סיום הלימודים התחלתי לעבוד כמדריכה לקידום נוער בעיריית טירה ושם פגשתי בפעם הראשונה את העולם האמיתי, העולם שקראתי עליו ושמעתי עליו. בפעם הראשונה בחיים שלי התפוצצה הבועה המוגנת שחייתי ונשמתי בתוכה.

מהיום הראשון בעבודה פגשתי את המצוקה. פגשתי נערים ונערות עם עיניים כבויות שהפסיקו לחלום. ההלם הראשוני שיתק אותי, במו עיניי ראיתי שהמציאות עולה על כל דמיון. פגשתי נערות ונערים צעירים שאין להם כל סיכוי כי החברה והמדינה לא נותנת להם סיכוי והבנתי שהפתגם “השמיים הם הגבול”, עליו חונכתי, שייך לשכבה קטנה ברת מזל. העבודה הייתה קשה ומאתגרת וחוויתי בה הצלחות ואכזבות.

במסגרת העבודה התחלתי להתוודע גם לרובד השני של הניצול ואי הצדק והפעם כלפי ציבור העובדות והעובדים. למרות העבודה הקשה, המשכורת אותה קיבלתי הייתה מעליבה. עובדים – ובמיוחד עובדות העירייה – לא קיבלו את מלוא זכויותיהם. נשים הועסקו בפחות ממשרה מלאה ולא הגיעו למשרות בכירות.

ראיתי, הבנתי, אבל שתקתי. פה ושם נלחמתי על הזכויות שלי באופן אישי. אבל בסוף הגיע הקש ששבר את גב הגמל, אז הבנתי שהבעיה היא בעיה של כולנו, של כל ציבור העובדים.

הרגע הזה היה בשלהי שנת 2004, כשעיריית טירה החליטה לבצע תכנית הבראה גורפת ושרירותית, בגלל משבר כספי קשה שאינו באשמת העובדים אלא באשמת הניהול הכושל של הנהלת העירייה והממשלה.

התכנית התבטאה בפיטורי עשרות עובדים ובעיקר עובדות ותיקות ובהפחתת אחוזי משרות בשיעור ניכר ל-90% מהעובדים. רוע הגזירה דחף אותי ועוד קולגות, בעיקר נשים, לנהל מערכה עצמאית נגד התכנית. יזמנו מאבק ציבורי ותקשורתי, נעזרנו בעורכי דין בהתנדבות. הנהלת העירייה התנכלה לנו, קיצצה בשכרנו, שלחו לנו מסרים מאיימים ואף ירו על הבית שלי כאות אזהרה. לצערנו ולאחר מאבק של חצי שנה בית המשפט אישר את תכנית ההבראה.

 הבנו שרק אם נהיה בעמדת קבלת החלטות נוכל להוביל לשינוי. נבחרתי לכהן כיו”ר הוועד ושתי חברותיי נבחרו לכהן כחברות ועד. בפעם הראשונה בתולדות היישוב היינו ועד נשי עם מודעות מעמדית ורצון להיאבק על זכויות העובדים. זה לא היה קל כי הנהלת העירייה המשיכה להתנכל ולאיים אך הצלחנו להשיג את רוב הזכויות על אפם וחמתם. המאבק לימד אותו שלנשים יש כוחות עצומים והן באמת יכולות לשנות את העולם.

 בשנת 2008 פרשתי מהעירייה לאחר שנבחרתי לכהן כיו”ר נעמת במרחב משולש דרומי מטעם חד”ש. אלה היו שנים קשות ומעמד העובדים בעיריות היה בהכי רע. גמלה בליבי ההחלטה לעזור לנשים אחרות במרחב להיבחר לוועדי עובדים על מנת להוביל את המאבק והשינוי – והצלחנו! כיום, בכל הרשויות במרחב מכהנות נשים בראשות הוועדים ואף ישנו רוב נשי בחברות בוועדים – נשים חזקות שהובילו מאבקים כבירים והצליחו להשיג הישגים חשובים לכלל העובדים.

החזון שלי הוא לראות נשים מכהנות בכל מוקדי קבלת ההחלטות, בהובלת המרחב הציבורי בכל הרבדים. לכן במהלך כהונתי בנעמת הכשרנו עשרות נשים להוביל ולהנהיג בכל תחום אפשרי. הכשרנו גם נשים להתמודד בבחירות המקומיות ואכן היו לנו הצלחות בתחום.

העצמאות הכלכלית של הנשים עומדת בראש סדר העדיפות שלנו מתוך הבנה שעצמאות כלכלית מובילה לשינוי במעמדן החברתי. הכשרנו עשרות נשים לא אקדמאיות לצאת לעולם התעסוקה והצלחנו לשלב עשרות בשוק העבודה הישראלי.

לצד זאת, המאבק באלימות נגד נשים הוא מאבק כאוב וקשה. אנחנו מפעילות תכניות מגוונות בעיקר בתחום העלאת המודעות לתופעה בקרב תלמידות ותלמידי התיכונים ועידוד נשים לאזור אומץ ולהתלונן.

מטרתנו היא לפעול לשינוי חברתי כולל – אחווה וסולידריות בין נשים היא הבסיס. אנחנו יוזמות ומקיימות פעילות משותפת של נשים יהודיות וערביות סביב מאבקים חברתיים ומעמדיים. דרך הפעילות אנחנו מצליחות לגרום לנשים להבין אחת את השנייה. לקבל את השונה. לשלב ידיים ולפעול למען עתיד טוב יותר בשביל כולנו.

 

שלכן ושלכם,

מיסם ג’לג’ולי

misamf

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה