הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 203

החל מינואר 2015

 

שמי מזל גולן. עד לפני שנה, ההצגה העצמית שלי הייתה ברורה לי ופשוטה: נשואה בשמחה למאיר, אמא לשני בנים מהממים וגם עובדת מזה כ-17 שנה בחשבות במשרד הרווחה. בשנה האחרונה הדברים הפכו קצת יותר מורכבים. נבחרתי על ידי עובדי מחוז ת”א והמרכז במשרד הרווחה לשמש להם כיו”ר ועד העובדים, ובהמשך אף מוניתי להיות יו”ר ועד העובדים הארצית של המשרד. הילדים שלי צוחקים שפעם הייתי רק שלהם ואילו עכשיו הם צריכים לחלוק את אמא עם עוד כ-3000 ילדים, להם אני אחראית ודואגת. גם עכשיו, כשאני כותבת מילים אלו, אני יראה מפני גודל האחריות המוטלת על כתפיי.

אז מאיפה אתחיל לשתף אתכם? כמאמר השיר, אתחיל מבראשית…

“בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום”. רבות נאמר על פסוקים אלו, אך יש פרוש אחד שמלווה אותי יום-יום בעבודתי כיו”ר ועד עובדים. רבים קוראים את סיפור בראשית תוך התמקדות באור, בבריאה וביצירה אך הרב בני לאו מדגיש בקריאת הפסוקים דווקא את החושך. העולם התחיל מחושך, מתוהו ובוהו, ואילו על מנת שיווצר האור, משהו  צריך לקרות, האלוהים היה צריך להגיד “ויהי אור”. כך גם בחיינו אנו, אנו מוקפים חושך ותוהו ובוהו, אך בכוחו של אדם ליצור אור. מבחינתי, זוהי השליחות שלי ובשביל זה אני נמצאת בתפקידי….., אך גם בנחישות והתמדה, ליצור אור.

זכיתי ואני לא לבד ביצירה הזו. שותפים לה כ-3000 עובדים מסורים ומופלאים של משרד הרווחה. עובדים אלו, בחרו בעבודתם לא משום היוקרה (שלא קיימת), לא בגלל המשכורת (המזערית) ולא בגלל קלות העבודה (שהרי אין עבודה קשה ממנה), אלא משום תחושת שליחות, אמונה באדם ורצון עז ליצור אור.

האבסורד הגדול הוא, שעם כל הרצון של העובדים הללו להוסיף אור בחייהם של מאות אלפי מקבלי השירותים של משרד הרווחה, הם עצמם נותרו בחושך. בעבודתם השוטפת הם מלווים ילדים שחוו התעללות פיזית ומינית על ידי הוריהם; מוצאים בית חם לילדים שננטשו בלידתם; נאבקים על זכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית; נלחמים להוציא נערים ממעגל הפשיעה; ומבקשים לתת לניצול שואה את האפשרות לחיות בכבוד. הם מטפלים באוכלוסיות השקופות, אלה שנדחקים לשולי החברה, אלה שרוב האנשים מעדיפים להתעלם או אף להתכחש לקיומם.

לצערי, עובדי משרד הרווחה עוברים תהליך המקביל לזה של המטופלים שלהם. גם הם שקופים בעיני הציבור והממסד וגם מזכויותיהם מתעלמים בדרך קבע. בעבודתי כיו”ר ועד העובדים אני מגלה אזלת יד של ממסד מנוון, המרוחק מעובדיו ומנותק מצרכיו. העובדים נדרשים לבצע משימות ומטלות שרק הולכות ומתווספות, ללא תנאים בסיסיים, ללא שולחן עבודה, ללא מחשב ובבניין מט לנפול. הם עובדים עבור משכורות זעומות, במשרות מלאות ועדיין נאלצים לקבל השלמה לשכר מינימום. במסגרת עבודתי נחשפתי לכך שרבים מבין עובדי המשרד מצטרפים בעצמם למעגל העוני והופכים עם השנים למקבלי שירות במשרד, במקביל להיותם נותני שירות.

בשנים האחרונות הציבור יוצא לרחובות, מפגין ודורש “צדק חברתי”. אני מצטרפת לקריאה זו ואומרת שדי! הגיע הזמן לצדק החברתי, עבור הציבור כולו וגם עבור אלו הפועלים לקידום הצדק החברתי יום-יום ושעה-שעה.

קצנו בסיאוב, בניכור, בשחיתות ובפערים החברתיים. הגענו להכרה הציבורית הרחבה שהמצב מהווה איום קיומי לכולנו. כשנכנסתי לתפקיד הבעיות זעקו מכל עבר, הזנחה של שנים, העדר נהלי עבודה תקינים, חוסר שקיפות בחלוקת המשאבים, התעמרות והפחדות של עובדים ותנאי עבודה ירודים ביותר – “והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום”.

במשך השנה וחצי האחרונים נסחפתי לעבודה אינטנסיבית, לילות כימים, מתוך מוטיבציה ורצון עז להביא לשיפור המצב הלקוי מיסודו. דיונים, ישיבות עבודה, פגישות בכל רחבי הארץ, מפגשים אישיים, צוותים וארגוניים והכל מתוך נכונות לגייס כוחות משותפים ולהביא בשורה אמיתית לעובדי משרד הרווחה. אין מדובר בתוספות שכר מופרזות, בתנאי “לוקסוס” או בשדרוגים מפנקים- מדובר כאמור בעובדים אשר מקבלים תוספת חוק למשכורתם, בעובדים הנאלצים לממן מכיסם הוצאות נסיעה ודלק, עובדים אשר עובדים במעמסות בלתי סבירות, ואשר מחילים עליהם רפורמות באופן שרירותי וללא כל מו”מ.

לצערי, תחת כל הניסיונות לבניית מיתווה עבודה משותף עם ההנהלה, קביעת סדרי עדיפויות לטיפול בבעיות הרבות, נכונות אמיתית לקיים דו שיח בתום לב ובשיתוף פעולה, אנו נתקלים באטימות, בהתנערות מהבנות וסיכומים, בהמשך התעמרות בעובדים ועוד ועוד.

נראה כי אין מנוס מלצאת למאבק שבו תינתן לציבור האפשרות האמיתית להיחשף לנותני השירותים ולתנאים בהם הם אמורים לספקם.

 

משיובאו הדברים לידיעת הציבור הרחב, אין לי ספק כי הזעזוע והתדהמה יהיו גדולים. העבודה שלפנינו עוד רבה אבל אני מאמינה שבסופה נודה ונברך על הדרך שעברנו (על כל קשיה)

 

מזל גולן

 

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה