הבלוג של הילה אלפרט

הילה אלפרט מישהי לרוץ איתה

יומנה של אצנית מתחילה

עדכונים:

פוסטים: 55

החל מפברואר 2010

“בשביל לרוץ צריך לצאת מאזור הנוחות”, אמר לי פעם רן שילון, איש הברזל והאקסטרים, רץ המרתונים ומאמן קבוצות הריצה של צה״ל, אבל בחודש האחרון בו לא נשאר אזור נוח אחד בשביל לצאת ממנו, אימוני הריצה נשמטו ממני ועכשיו אני מנסה לקרוא להם שיחזרו.

את כל המלחמה עשיתי בבוסט הכתומות. באר שבע , קיבוץ סופה, נתיב העשרה, אשדוד, יד מרדכי, אני ונעלי הספורט מוכנות למנוסה. שלא יקרה שוב מה שקרה בעופרת יצוקה גם אז נסעתי לכתוב על הדרום וכשהתחילו האזעקות, מהדסת על עקבים, הגעתי אחרונה לחדר מדרגות, רועדת ברגליים כאילו שם נמצא הלב שלי.

תחילת המלחמה תפסה אותי בשיא. מינימום אכילה, מקסימום כושר וגרדרובה חדשה מהחנות של אדידס שם המוכר דיבר בשבחם של בגדי הריצה. אמר שהם חכמים, נושמים, מנדפים זיעה ומחזירים אור.

הילה אלפרט. צילום: אלבום משפחתי

בטילים הראשונים עוד הספקתי להגיד לבלונדה שאני ממתחילה להבין למה התכוונה אביגיל אריאלי כשדיברה על ריצה כתעודת ביטוח רגשית שאין משהו או מישהו שיוכל עלייך אם תרוצי עשרה ק״מ. הבלונדה הקשיבה בנימוס אבל אמרה שלא אחפש אצלה מילות עידוד או סימפטיה, לא בטוב ולא ברע כשכל השיגעון הזה יבוא איתי חשבון “והוא יבוא”, שלא אפנה אליה.

המילים של אביגיל מלאות בשכל אבל תובנות מאומצות הן כמו בטטה שמגדלים על אדן החלון. פקעת שלמה, מוגמרת, שצריך לזכור לתת לה מים בשביל שתכה שורש. מתרוצצת בישובי הדרום, שם אוכלים את כל הפחד בעיקר בתוך עוגות שמרים, אמרתי לעצמי שלא נורא וארוץ כבר מחר. וכששמי הארץ הטיחו גשם טילים ומבול פצצות מעל  עזה, אני התאמנתי בטיפטופים. והלך כל השוונג ואיתו תעודת הביטוח, ויכלה עליי המלחמה ויכלו עליי שיניי החיים. ובארון נעלבו בגדים חדשים בכתום, וטורקיז, שרוצים לעשות כל הרבה בשבילי אם רק אחזור לאימונים.

אתמול הבלונדה התקשרה לשאול לשלומי. אמרתי לה שאני מכווצת, שהגוף שלי מפרצף כי לא התמדתי כל החודש, ועכשיו אני מתחננת שיקבל אותי חזרה, שנמשיך מאיפה שהפסקנו, אבל הוא לא רוצה.

“לולה”, היא אמרה ויכולתי לראות אותה מחייכת, “מכל הנאחס הזה של המלחמה ומכל זה שאני שונאת כשאת נוסעת להתרוצץ בין פצמ”רים, לחפש מנהרות, מצאתי נחת בזה שירדת קצת מהספורט. את מדאיגה אותי כשאת מפסיקה לאכול וקמה מוקדם לחוף הים לספור גרגיריי חול. מה את צריכה את כל הספורט הזה שאם רגע את לא מקדישה לו זמן הוא מעציב אותך ככה ועושה לך ברוגז”.

הבוקר, לבושה בחולצה חכמה, הלכתי לספור גרגירים של חול.  בדרך חזרה, עולה את בוגרשוב, מרגישה את המאמץ מתופף לי חזק בריאות ולקצב נשימות החולצה חזר אליי משהו טוב.

 

עוד מהבלוג של הילה אלפרט

תצוגה מקדימה

אדם בתוך עצמו הוא רץ

"על מה חשבת כשחשבת?", שאלה אותי הבלונדינית, דקת הגב אצלה אלוהים התעכב על כל רגל. "מילא זה שהחברות שלנו גמורה, והיא גמורה את יודעת, מה יהיה עלייך? לרוץ זה לא תרבותי. זה יגמור לך על הברכיים". את כל העיר חציתי ברגל לשבת איתה לקפה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לגוף אני מקשיבה

זהו זה. שישה אימונים ודודי כבר לא מוכן לתת לי יד אפילו לא כשאני יורדת ללנצ'ים. אומר שאני מוכרחה להתחיל לסמוך על שיווי המשקל שלי ושאם זה יעזור אני מוזמנת לתפוס לעצמי במותניים. נו, באמת. יש משהו מעליב במעידות הקטנות, ברעד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסי ואני

הבעיה עם ספורט למתחילים היא שבכל רגע נתון יש יותר סיבות ללא מאלה של הכן, ובזמן שאני מחכה לסם שיתחיל לפעול ואהיה שבויה בהתמכרות שכולם מדברים עליה, אני מנסה שלא להשתעמם. בתחילת השבוע, אחרי שלושה ימים שלא עשיתי כלום, חשבתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה