הבלוג של הילה אלפרט

הילה אלפרט מישהי לרוץ איתה

יומנה של אצנית מתחילה

עדכונים:

פוסטים: 55

החל מפברואר 2010

בנשימת בוקר ראשונה הוא הופיע מולי, האיש הכי דק על הטיילת. נפגשנו קצת אחרי הדולפינריום, בקטע  הזה בו פונים ימינה ולרגע נדמה שהולכים אל תוך הים. המחשבה על הצעדים האלה נותנת לי כוח לצאת מהמיטה. לא תמיד. גם את הגשר, זה שבא קצת אחרי, אני אוהבת. שנים שהייתי רואה אותו מהכביש ואת הים המתפרץ תחתיו, עכשיו, כשהוא תחת הרגליים, זה אומר שעוד מעט המסעדה של מרגרט, אחר כך הרציף, סירות הדייג שמביאות לאף ריח ים מהיום ואת מרירות הריח של אתמול. הכל תלוי בכיוון הרוח ובדגה. אנשים בקצה הלילה מתערבבים עם מתעמלי הבוקר, רצים מנוסים עם מתחילים, קבוצות רצים מתערבבות עם בודדים, יש את רצי המדרכה ויש את אלה של החוף. מזגזגים בין ריצה על החול שהידקו הגלים לבין זה היבש שעליו הכי קשה להתקדם כי הגוף שוקע וצריך לדרוך עליו אחרת. אני אוהבת את כאב המאמץ שמביא איתו החול היבש.

הוא רץ על המקום בו שביל האופניים מתנשק עם הכביש, שקוע באזניות המנגנות לו משירי יום הזיכרון. אצלו זה תמיד ככה. כל שיר שהוא יותר עצוב מהשיר שלו ממלא אותו אנרגיה, מביא בו ריגושים. מה אברך-אליפלט-כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל- ודמעתך נשרה כמו שרף, כל יבבת המילים העוברת אצלו בגוף מאריכה את הצעדים. לצליליה הכבדים של ההיסטוריה הגוף שלו הופך ליותר קליל.

“את לא מזיעה מספיק”, אמר מנתר במקום, אנשי מרתון כמוהו לא עושים פאוז בשביל אף אחד, אפילו לא כשהם פוגשים מישהי שלא ראו כבר שנים. שאל “לאן ילדה” עניתי “עד קצה יפו”, וחשבתי שהוא מנתר גבוה ודק כמו המסאים. לפני כמה חודשים, בכפר בטנזניה ,שכבתי על האדמה בשביל לצלם את ריקוד הקפיצות שלהם והמדריך אמר אז שבכל אפריקה אין אף אחד שקופץ כמוהם, שמדובר בשילוב שבין מבנה גוף, כישרון, אימונים והצורך להרשים.

                                                                                  

חף מההתנשפות, במילותיו המקפצות, סיפר שהתחיל מיפו, ירוץ עד הירקון, יעשה את הפארק ואז יסתובב ויחזור עד בת ים. “תפסיקי ללכת. תתחילי לרוץ. כל רבע שעה תעברי לריצה, כמה שאת יכולה, לאט,לאט ולמה את בלי אזניות? תרוצי בשיר שלך, במוזיקה שלך. זה הכי נכון”  רציתי להגיד לו שמאמני ריצה, כוכבים גדולים בתחום, אמרו לי בפירוש להימנע ממוזיקה בשעת ההליכה. שהיא מפריעה למפגש הזה שבין אדם לעצמו, אבל הוא כבר לא היה שם בשביל להקשיב.

הבוקר הלכתי עם מוזיקה. ואן מוריסון הצריד לי את הדרך, אחרי זה מיילס חיצרץ וכשנקמת הטרקטור פיזרו מילים של אהבה מול עיניי הרגשתי איך זה קורה ובין הדולפינריום לבננה ביץ’ התחלתי לרוץ.  לאט, לאט, בשיר שלי.

עוד מהבלוג של הילה אלפרט

תצוגה מקדימה

אדם בתוך עצמו הוא רץ

"על מה חשבת כשחשבת?", שאלה אותי הבלונדינית, דקת הגב אצלה אלוהים התעכב על כל רגל. "מילא זה שהחברות שלנו גמורה, והיא גמורה את יודעת, מה יהיה עלייך? לרוץ זה לא תרבותי. זה יגמור לך על הברכיים". את כל העיר חציתי ברגל לשבת איתה לקפה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לגוף אני מקשיבה

זהו זה. שישה אימונים ודודי כבר לא מוכן לתת לי יד אפילו לא כשאני יורדת ללנצ'ים. אומר שאני מוכרחה להתחיל לסמוך על שיווי המשקל שלי ושאם זה יעזור אני מוזמנת לתפוס לעצמי במותניים. נו, באמת. יש משהו מעליב במעידות הקטנות, ברעד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסי ואני

הבעיה עם ספורט למתחילים היא שבכל רגע נתון יש יותר סיבות ללא מאלה של הכן, ובזמן שאני מחכה לסם שיתחיל לפעול ואהיה שבויה בהתמכרות שכולם מדברים עליה, אני מנסה שלא להשתעמם. בתחילת השבוע, אחרי שלושה ימים שלא עשיתי כלום, חשבתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה