הבלוג של הילה אלפרט

הילה אלפרט מישהי לרוץ איתה

יומנה של אצנית מתחילה

עדכונים:

פוסטים: 55

החל מפברואר 2010

לגיא עד יש ספר חדש. גיליתי אותו היום בבוקר מחכה לי על השידה בכניסה לבית. אני אוהבת איך שהיא מספרת סיפורים, את המילים שהיא בוחרת את הסדר שלהן ואת איך שהרבה פעמים היא צוחקת אותן. את הפטפוטים הקטנים כשאנחנו יושבות על כיסאות הבר ביועזר, מפוצצות מבשר שעושה לשתינו מצב רוח טוב ובדיבורים שלה מרגישים בעיקר את ה-מ שיוצאת לה ברכות דרך האף. גם ראש הממשלה אוהב את הסיפורים של גיא, אחרת הוא לא היה נותן לה פרס על הרימון 7, הספר שלה על מעון יום לחולי שכחה שיצא לפני כמה שנים.

לספר החדש של גיא קוראים “דן שחור לבן“, ומיד, כמו שלוקחים אותו לידיים, רואים שהוא ספר נוער.
הגודל של האותיות, המרווחים בין השורות. סמיכות המילים בספרים הצפופים של המבוגרים יכולה להבהיל, לבלבל את העיניים בזמן הקריאה.
בהקדשה על העמוד הראשון גיא איחלה לי בתיאבון ואני זללתי את הספר מהעמוד הראשון עד לתודות שבסוף. שעתיים וחצי בלי לעצור. אפילו לא בשביל לנגב את הדמעות שמתחילות לרדת כשקוראים על אימא של דן שמתה והשאירה לו קלטת לפרידה “דן-דן שלי. אני כבר מתגעגעת אליך אבל לא את כל הפרידות אנחנו קובעים, משום מה“. ובתוך הגוף הכל מתכווצ’ץ מהעצב על דן ועל אימא שלו ועל כל האבות והאימהות שעזבו את הילדים שלהם ככה מוקדם מדי, לפעמים אפילו בלי להיפרד. ועוד דמעות ממליחות את הקריאה כשאחרי חודש אבא של דן מכבס את המצעים של המיטה הזוגית והריח הטוב של אימא מתחלף במרכך כביסה.

המכתבים ממשיכים להגיע

דן ,שכמו גיא גם הוא נולד בבאר שבע שם נשבעים באמת התורה, ממשיך לקבל מכתבים מאימא שלו. שנים אחרי שנפטרה, מכתבים בכתב היד שלה מגיעים אליו עם שליח, אפילו לבית של סבתא נינה אצלה הוא מבלה את חופשת הקיץ. היא גרה בתל אביב שם נשבעים במיליון דולר, ואפשר להרגיש את ריח הביטחון העולה מהחיבוקים שהיא נותנת לדן, ריח עשן סיגריה מעורבב עם ריח פלפלים ממולאים ובושם. התאהבתי בסבתא נינה, אישה חכמה שגם היא איבדה את אימא שלה כשהיתה ילדה קטנה במלחמה ההיא אז “אמהות מתו כל הזמן. זה היה כמו להוציא גלידה מהמקרר, כמו לרדת לים, כמו לנעול דלת.” אישה בלי טיפת סבלנות לרוע ולשגעת של העולם בו הכל קורה הפוך ואפילו ירקות ופירות כבר לא מבשילים בעונה שלהם.

בבית הקפה, אליו דן הולך איתה בכל בוקר לאכול קרואסון ולשתות שוקו, הוא מכיר את אביגיל הגינג’ית. הם מראים אחת לשנייה את השכל, את הסודות ואת הלב, יוצאים לפתור תעלומות ולגלות מה מהמבוגרים מחביאים מאחורי הגב של החיים. ובגלל שזו גיא שמספרת את כולם, אז בזמן הקריאה בוכים, הרבה פעמים צוחקים, מקבלים הפתעות לשכל ולא לכל השאלות של טוב או רע יש תשובות ברורות בשחור-לבן, ככה שאחרי שגומרים לזלול את דפיו נשארים עם קצת הרהורים ועם אופטימיות גדולה. כמו אחרי קינוח ששמו בו מלח, קצת חמוץ ומר שמעמיקים אותו, אבל אחרי הכפית האחרונה הפה נשאר מתוק ומסופק.

עכשיו אני רוצה שיגמר היום ומיכאלי יחזור מבית ספר. הוא בכיתה ו’, זה הגיל בו בבית ספר מקבלים שמות של ספרים מומלצים לקריאה. רוצה להציע לו שיוסיף את “דן שחור-לבן” לתוך הרשימה.

דן שחור לבן
מאת: גיא עד
הוצאת כנרת זמורה-ביתן

>> לפרטים נוספים על הספר לחצו כאן

עוד מהבלוג של הילה אלפרט

תצוגה מקדימה

אדם בתוך עצמו הוא רץ

"על מה חשבת כשחשבת?", שאלה אותי הבלונדינית, דקת הגב אצלה אלוהים התעכב על כל רגל. "מילא זה שהחברות שלנו גמורה, והיא גמורה את יודעת, מה יהיה עלייך? לרוץ זה לא תרבותי. זה יגמור לך על הברכיים". את כל העיר חציתי ברגל לשבת איתה לקפה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לגוף אני מקשיבה

זהו זה. שישה אימונים ודודי כבר לא מוכן לתת לי יד אפילו לא כשאני יורדת ללנצ'ים. אומר שאני מוכרחה להתחיל לסמוך על שיווי המשקל שלי ושאם זה יעזור אני מוזמנת לתפוס לעצמי במותניים. נו, באמת. יש משהו מעליב במעידות הקטנות, ברעד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסי ואני

הבעיה עם ספורט למתחילים היא שבכל רגע נתון יש יותר סיבות ללא מאלה של הכן, ובזמן שאני מחכה לסם שיתחיל לפעול ואהיה שבויה בהתמכרות שכולם מדברים עליה, אני מנסה שלא להשתעמם. בתחילת השבוע, אחרי שלושה ימים שלא עשיתי כלום, חשבתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה