הבלוג של הילה ירושלמי

עוֹשַׂה חַיִּים

קודם כל אשה, אחר כך אמא לשלושה, נושמת וכותבת. אומרת ויוצרת. רצה את הדרך שלי על עקבים. מרחיקת לכת ומפריעים בדרך....

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מדצמבר 2017

מה גרם לי לעזוב את ניקיונות פסח ולקפוץ לרחובות העיר העתיקה ברמלה יום לפני החג?

05/04/2018

בשנת 2001 הייתי קצינה צעירה בחטיבת הצנחנים במילואים, אחרי גיוס ושחרור חיילי החטיבה במבצע ‘חומת מגן’, המח”ט שלי דאז, האלוף יוסי בכר  וקצין השלישות,  אלוף משנה אלון מצליח, חשבו שמגיע לי צ’ופר ושלחו אותי לקורס צניחה חופשית בבית הספר לצניחה.
נשמע מעורר קנאה, נכון?

המח"ט, הקשל"ח ואני

המח”ט, הקשל”ח ואני

הגעתי קצינה יחידה מבין קצינים וחיילים לבית הספר לצניחה בין עשרות חיילים ומפקדים קשוחים ומתקן אייכמן מסוקס אחד שצריך לקפוץ ממנו.

ואז היססתי. והמדריך צניחה לא הרפה וקרא למד”צ השני שקרא לשלישי שיגרום לי לקפוץ עד שמפקד בסיס מרא”ה עזב את משרדו והגיע בעצמו למרגלות ה- ‘אייכמן’ כדי לכרוז לי בטון מדרבן אלק: “הילה, את החיילת היחידה כאן! תקפצי!  בשביל יוסי בכר”.

עכשו, שלא תבינו, יוסי בכר (וגם בעלי שיחיה) הוא באמת מפקד ואדם ששווה לקפוץ בשבילו כלומר: אחריו גם מהאמפייר סטייס בילדינג, בחיי אבל באותם רגעים למרות שהיו סביבי עוד עשרה חיילים או יותר,  מול המתקן המפלצתי הזה עמדה לבדה חיילת אחת בת 21, 22 קפוצה…

במקום קיבלתי את ההחלטה-  שיקפצו לי כולם!

שיפתח עלי שיפתח

************************************************************************************************

אז למה לי לקפוץ עכשו?

אין דבר שיותר מדליק אותי מנשים חזקות…

נשים חזקות אבל באמת, לא בקטע מתלהם וחסר תוכן. (ע”ע המקרה הטראגי בבריכה באילת)

כי אין דבר יותר רומנטי משיחה עם מישהי שגורמת ללב שלך לעשות סלטה באוויר מהדרך שלה ולקפוץ את ה- 21, 22  קפוץץץ

זו הסיבה שישר קפצתי ואישרתי הגעה כשביסאן סלמן  התקשרה להזמין אותי לאירוע נשי שהיא מארגנת ומנחה ברמלה – פאנל נשים יזמיות.

את ביסאן אני מכירה ממרכז הצעירים קשתות הפועל בעיר, דרכינו המקצועיות הצטלבו בעבודה משותפת ואני זכיתי להכיר אישה עם אמביציות מטורפות ואג’נדה מעוררת השראה.

אחר כך ביסאן עזבה את רמלה לטובת לימודי זכויות אדם בלונדון והיום היא יועצת פוליטית בשגרירות יפן. משפחתה, משפחת דביט היא משפחה מוכרת בעיר, גם בזכות מסעדת סמיר הידועה שעליה מנצח כיום השף ג’ליל דביט, לאחר מותו של הסבא המיתולוגי ז”ל.

את אמה של ביסאן, למיס,  אני מכירה מהתנדבויות שונות בבית הפתוח השוכן בעיר, עליו נכתב הספר “עץ הלימון” על שום עץ הלימונים בחצר הבית.

הבית ננטש במאורעות 1948 על ידי משפחה ערבית וכעבור שנים הגיעה המשפחה לביקור ברמלה וגילתה משפחה יהודית חיה במקום. דליה, בעלת הבית כיום, פתחה את ביתה למשפחה  והחליטה לתרום את ביתה לטובת מפגשים בין יהודים וערבים שמתקיימים במקום עד היום, פחות או יותר באופן סדיר, באמצעות עמותת ‘הבית הפתוח’.

מעבר לכך שביסאן היא לוחמת צדק, היא יזמית בעצמה והאירוע שיזמה והנחתה ב- 28.3.18 היה יריית פתיחה חגיגית למפגשים שונים מהסוג הזה שיתקיימו אחת לחודש במקום.

ביסאן ואני

ביסאן ואני

חלל המסעדה

חלל המסעדה והמשתתפות

כ- 30 נשים מכל המגזרים מרמלה ומחוצה לה באו כדי לשמוע את סיפורן של שלושת המופלאות האלה:

ענת ניר- יו”ר פמיננסי, בעלת מכללה כלכלית לנשים אותה הקימה לפני 15 שנה אמה, לילי ניר ז”ל, מתוך מטרה אחת: להשיב לנשים את הכוח הכלכלי לידיים.
ענת מקיימת מפגשים וסדנאות לנשים למען שיוויון מגדרי ומקדמת נשים דרך ידע פיננסי לכל המגזרים.

נועם שוסטר אליאסי- גדלה והתחנכה ביישוב מעורב יהודי- ערבי  ’נווה שלום’ – ‘וואחת אל סלאם’, היא התחנכה בבית ספר דו לשוני ודוברת ערבית שוטפת.  והפכה לפעילה פוליטית מגיל צעיר. אחרי שנים של עבודה רצינית מידי בנושא הסכסוך היהודי – ערבי ופיוס בזירות הבינלאומיות והמקומיות. נועם בחרה לפנות למשחק והעלתה מופע סטנד אפ שמדבר על הסוגיות האלה.  כיום היא משחקת בהצגה חדשה בתאטרון חיפה בנושא: פוליטיקה וזהויות בחברה הישראלית.

תהילה גבאי דויטש- התחנכה בבית ספר חרדי של ‘בית יעקב’, עזבה את המגזר החרדי בגיל 19 וכיום בעלת הבלוג אוטול’ה ומעבירה סדנאות בתחזוקת רכב לנשים בכל הארץ.

שלושת הפאנליסטיות

שלושת הפאנליסטיות

בדרך כלל אני לא קופצת על כל הזמנה לאירוע אבל האירוע הזה היה שווה קפיצה.

בגלל התוכן, בגלל שאין כמו רמלה בלילות,  בגלל היופי של סמטאות העיר העתיקה המוארים, החומוס של סמיר, היופי של האנשים ובכלל…

תבואו גם אתן.

ג'ליל דביט והחומוס המשפחתי

ג’ליל דביט והחומוס המשפחתי

איפה? מסעדת סמיר ברמלה – רחוב קהילת דטרויט 7.

מתי עוד?  תעקבו באתר המסעדה ובעמוד הפייסבוק ‘נשים יוזמות- קשיים בדרך, הצלחות ומה שביניהם’

עוד מהבלוג של הילה ירושלמי

תצוגה מקדימה

ואני רק רציתי...לרקוד

  בשבוע שעבר ביקרתי עם הילד בקופת החולים, מה שפינה לי כמה דקות של שקט עם עצמי ועודד אותי לצפות בטלוויזיה הדולקת בחדר ההמתנה. שם נחשפתי למיזם המיוחד 'מוכרחות לרקוד' שהקימה הכוראוגרפית, גלית ליס, מיזם שמאפשר לנשים בגיל...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

המסיכות שלי ואני

כל שנה באדר בין פורים, יום המשפחה, יום האם וחודש האישה ודקה לפני ההכנות לפסח, המתנות לכולם, הגחמות של החמות. זה תוקף אותי. העניין עם המסיכות.  תגידי מסיכה.  זה טוב או...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה