הבלוג של הילה ליבסמן

hila liebesman s a

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של... +עוד

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של הוצאת סער" במאזניים (ירחון משוררים), עיתון תל אביב וירחונים שונים. כתבתי סיפור ילדים "ירח לאמא" שנמצא בקובץ סיפורי ילדים ויצא ב2017. אני כותבת לאירועים ומופיעה בבתי ספר ובטקסים שונים. חברה באקו"ם. אמא לשיר ואלמוג ומעסה בכירה רפואית מעל 26 שנים.

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מספטמבר 2013

הכרתי את האישה שעצי הברוש הרכינו, עבורה.

11/07/2019

נפרדתי מהברושים ביציאה מבית הקברות והלכתי לכיוון הרכב.

בדרך ראיתי איש עם מקל הליכה. “אתה צריך עזרה?” שאלתי.

לא תודה,” הוא ענה. “האוטו שלי קרוב”.

“בוא אלווה אותך” אמרתי.

^את יודעת?” הוא אמר, “אני מכאן, מחוגלה. נולדתי כאן.”

“איזה יופי, מקום מקסים”. עניתי לו.

“אני מכיר אותה מגיל צעיר מאוד”. הוא המשיך. “גרנו בית ממול כאן במושב”.

עכשיו, הסתקרנתי ממש. “ספר לי עליה,” ביקשתי.

הוא סיפר לי שהיא הגיעה מחדרה יחד עם משפחתו לחוגלה. שתי משפחות יחד.

שמי ישראל” הוא המשיך.

“ואני הילה. נעים לי מאוד”.

“בואי אעשה לך סיבוב במושב,” אמר.

 ”בשמחה” עניתי.

נכנסנו לרכבו ואת שלי השארנו בבית קברות.

רוח קלה וחמה הניעה את עצי הברוש כמו קדו קידה.

סגן ראש העיר תל אביב הספיד את הגב אורה נמיר. בין האנשים ראיתי את אנשי מפלגת העבודה ועוד הרבה אחרים.

מולם ניצב ארונה של אורה.

דמעה ירדה לי על הלחי ועצב עז חתך את לבי.

8d32db42-1d8c-45e9-9a64-24fb895b50ec

נזכרתי ביום הראשון לפני עשרים ושש שנים כשהיא נכנסה אלי לטיפול בברכת גורדון, שם עבדתי כמטפלת הוליסטית בשילוב של רפלקסולוגיה ומסז’ רפואי.

“הילה,” אמרו לי. “אורה נמיר בדרך אליך.”

“יופי,” עניתי.

הרבה אנשים עמדו במסדרון וחיכו לה.

הגב אורה נמיר סיימה לשחות ועוד רגע אצלך.

16f1aee7-22f1-40f0-bdd1-c582db727678נכנסתי באיטיות לחדר.

זו לא פעם ראשונה שעומדים מלא אנשים לקבל את הסלבים.

ואני חייכתי.

“איך את אדישה?” היו אומרים לי.

“אני מקבלת כל אחד ואחת באותה דרך,” הייתי עונה.

אבל, באורה נמיר היה משהו אחר. חוזק, רציניות משהו שונה. שערה האסוף והתלבושת המותאמת והמוקפדת למרות שיצאה מהבריכה ומהמקלחת.

סיימתי את הטיפול ומאז נפגשנו הרבה. לפחות פעם בשבוע. בהתחלה בקליניקה בבריכה ואחרי זה אצלה בבית.

אלו היו תמיד טיפולים מיוחדים.

במקום מוזיקה הקשבנו לחדשות יחד. מדי פעם הייתה משוחחת איתי על פוליטיקה ובפעמים אחרות היתה עונה לטלפון. היא היתה מבקשת שאביא לה עט מחדר העבודה כדי לרשום את השם של האיש שהתקשר באמצע הטיפול שלנו ואת מספר הטלפון שלו.

“אורה”, היתי אומרת לה. “עוד לא סיימנו.”

והיא הייתה מחייכת. “אני חייבת לעזור לו. הוא ביקש עזרה”.

“את מכירה אותו”? המשכתי לשאול.

“לא,” היא הייתה עונה. “אבל אני יכולה לעזור לו”.

וכך נמשכו הטיפולים שלנו.

אבל לא תמיד. לפעמים הייתי מנצחת את עקשנות העזרה שלה, והייתי מרימה את האפרכסת כדי שהקו של אורה יהיה תפוס.

נכדותיו של מרדכי נמיר הספידו את הגב אורה נמיר.

20c4acf2-18aa-45aa-8cc9-f4de64b70ac3

 ליד אביה אמא ואחותה נשמעה זעקה של אל מלא רחמים. הארון הובא למנוחה.

2e6a2933-42c8-4fcf-b339-10ead902ebc3

048f661c-379a-4fef-90bf-b194d4c1c496

שיר פילח את האוויר.

הנחתי אבן.

6d4dfc16-54b0-4614-99ad-7d218ba78477

 

ישראל האיש המקסים ממושב חוגלה עשה לי סיור במושב.

ראינו הרבה מטעי פרי, את הבית שהגב’ אורה נמיר גדלה בו,

את בית הספר שלה ומגדלי המים.

6f8c3c92-d15f-471d-a98e-70fd70e0ae5e (1)

 

יומיים מלנכולים עברו עלי.

הכרתי אישה טובת לב. אישה שתמיד רצתה לעזור לכל מי שיכלה.

אישה שאהבה את הפוליטיקה ואהבה מאוד את סין.

אישה שדאגה לכל פריט בלבושה, ושהבית שלה נראה כמו מוזיאון.

המון אמנים היא הכירה.

אישה שידעה להכין את עוגות הגבינה הכי טובות בעולם.

אישה שיכולתי לקחת את בתי שיר אליה לאחר הצהריים, בלי קשר לטיפולים.

אישה שנגעה לי בנשמה.

 

 צמרות

עצי הברוש הרכינו..

“הילה” שמעתי קול מרכב אחרון שעבר. “לא הספקנו לדבר”. אמרה רותי נכדתו של נמיר.

“זה בסדר רותי,” עניתי לה. “נפגש בשבעה בבית של אורה”.

נכנסתי לרכבי פתחתי מזגן הכי חזק שאפשר – לישראל לא היה מזגן ברכב – ונסעתי לכיוון תל אביב.

יש אנשים שממשיכים לחיות גם אחרי, חשבתי לעצמי. וכך גם אורה.

אורה נמיר אלפיים תשע עשרה.

לא אשכח.

עוד מהבלוג של הילה ליבסמן

תצוגה מקדימה

לילד שלי ולאמהות שבדרך

  תשעה חודשים של הקאות איבוד משקל,דלקת ריאות חזקה וחוסר יכולת לתפקד. תשעה חודשים שבהם לא זכרתי מי אני ומה תפקידי בחיים. תשעה חודשים שבהם איבדתי כל משמעות לקיום. תשעה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אריק שרון והאיש ההוא

את האיש ההוא פגשתי בחלום ...ממש לפני שבוע.  שאלתי אותו מה שלומך?  והוא ענה הכל נפלא. מה אתה עושה שם למעלה?  והוא ענה: מספר בדיחות לאלוהים ואנחנו צוחקים. ככה היה האיש ההוא. מצחיק אהב את החיים. בחדשות הודיעו על אריק שרון,...

תצוגה מקדימה

מכתב לעמוס חברי היקר

צילמתי את התמונה שלך חייל. הוריך שומרים אותה על המדף בסלון במקום גלוי לעין. אני שוב  בוהה בתמונה ומורידה דמעה. 33 שנים עברו ואתה נשארת אותו עמוס עם חיוך מבויש, שיער שחור כששערי, כבר מזמן הלבין. "33 שנים והזמן  לא דהה" אמרה לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה