הבלוג של הילה ליבסמן

hila liebesman s a

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של... +עוד

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של הוצאת סער" במאזניים (ירחון משוררים), עיתון תל אביב וירחונים שונים. כתבתי סיפור ילדים "ירח לאמא" שנמצא בקובץ סיפורי ילדים ויצא ב2017. אני כותבת לאירועים ומופיעה בבתי ספר ובטקסים שונים. חברה באקו"ם. אמא לשיר ואלמוג ומעסה בכירה רפואית מעל 26 שנים.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מספטמבר 2013

יש כאוס בחוץ, לי זה מלטף

20/02/2015

10931149_776666182412206_2050865651658794805_n

מודה שזה היה יכול להיות יום מושלם במיטה מתחת לשמיכה.

לראות את השמש, לשמוע את הרעמים  בזווית העין, את הברקים.

רוחות חזקות בחוץ ואני חשבתי איך יהיה הים היום.

אז לקחתי בגדים חמים צעיף חם וכובע שלצערי שכחתי ברכב.

יצאנו למשימה.

כמעט שעה טיילנו על החוף קופאים מקור ונהניםםם.

אקסטרים חשבתי. הגלים הגיעו עד קצה החוף וכל גל קפצנו על הסלעים.

השמיים מורידים דמעות ענקיות

ואצלי בחוץ זה מלטף.

הרקיע אצל חלק מכם לבן

כמו ביום כלולותיי.

כל חיוך שחייכתם היה שווה.

יש כאוס בחוץ

ואני חשבתי שמתוך הכאוס הזה, כל אחד ואחת מכם קיבל מתנה מהיום המדהים הזה.

שבת נפלאה עם המון אהבה.

פייסבוק: hila liebesman

עוד מהבלוג של הילה ליבסמן

תצוגה מקדימה

לילד שלי ולאמהות שבדרך

  תשעה חודשים של הקאות איבוד משקל,דלקת ריאות חזקה וחוסר יכולת לתפקד. תשעה חודשים שבהם לא זכרתי מי אני ומה תפקידי בחיים. תשעה חודשים שבהם איבדתי כל משמעות לקיום. תשעה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אריק שרון והאיש ההוא

את האיש ההוא פגשתי בחלום ...ממש לפני שבוע.  שאלתי אותו מה שלומך?  והוא ענה הכל נפלא. מה אתה עושה שם למעלה?  והוא ענה: מספר בדיחות לאלוהים ואנחנו צוחקים. ככה היה האיש ההוא. מצחיק אהב את החיים. בחדשות הודיעו על אריק שרון,...

תצוגה מקדימה

מכתב לעמוס חברי היקר

צילמתי את התמונה שלך חייל. הוריך שומרים אותה על המדף בסלון במקום גלוי לעין. אני שוב  בוהה בתמונה ומורידה דמעה. 33 שנים עברו ואתה נשארת אותו עמוס עם חיוך מבויש, שיער שחור כששערי, כבר מזמן הלבין. "33 שנים והזמן  לא דהה" אמרה לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה