הבלוג של הילה ליבסמן

hila liebesman s a

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של... +עוד

גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של הוצאת סער" במאזניים (ירחון משוררים), עיתון תל אביב וירחונים שונים. כתבתי סיפור ילדים "ירח לאמא" שנמצא בקובץ סיפורי ילדים ויצא ב2017. אני כותבת לאירועים ומופיעה בבתי ספר ובטקסים שונים. חברה באקו"ם. אמא לשיר ואלמוג ומעסה בכירה רפואית מעל 26 שנים.

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מספטמבר 2013

10299019_666574200088072_7347275951329642231_n

היום היה  משט מספר 5 לזכר אבא שלי אלחנן ליבסמן,
צופי ים מארגנים את המשט בבית ספר לקציני ים בעכו .
הבן שלי יהיה בפעם הראשונה חלק מהמשט.
ההתרגשות גדולה .
בטקס וחלוקת גביעים למנצחים אני מתוכננת להקריא את השיר שכתבתי .
אני מקדישה את השיר לא רק לאבא שלי ,אלא גם לכל המשפחות שנפל להם חייל במבצע צוק איתן.

 

דמעה מחפשת מקום לנוח – הילה ליבסמן

דמעה מחפשת את
החיוך ,
את השמש הזורחת,
הצחוק
ואת אהבה ללא
תנאי.
דמעה מחפשת את הנחישות,
הגבריות,
את הנתינה.
דמעה, מזכירה את אהבה הגדולה לאמא.

דמעה נאספת בתוך דמעה
ומבקשת את הכוח הלאה.
תמימה,
זולגת באיטיות
בשיברוני המשמעות,
מגבירה רעדי הפחד
למול סלעי העומק.

דמעה, תרה במרחבי הים
את אבא

אלמוג הבן שלי שמחכה לנו ולמשט בעכו

אלמוג הבן שלי שמחכה לנו ולמשט בעכו

עוד מהבלוג של הילה ליבסמן

תצוגה מקדימה

לילד שלי ולאמהות שבדרך

  תשעה חודשים של הקאות איבוד משקל,דלקת ריאות חזקה וחוסר יכולת לתפקד. תשעה חודשים שבהם לא זכרתי מי אני ומה תפקידי בחיים. תשעה חודשים שבהם איבדתי כל משמעות לקיום. תשעה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אריק שרון והאיש ההוא

את האיש ההוא פגשתי בחלום ...ממש לפני שבוע.  שאלתי אותו מה שלומך?  והוא ענה הכל נפלא. מה אתה עושה שם למעלה?  והוא ענה: מספר בדיחות לאלוהים ואנחנו צוחקים. ככה היה האיש ההוא. מצחיק אהב את החיים. בחדשות הודיעו על אריק שרון,...

תצוגה מקדימה

מכתב לעמוס חברי היקר

צילמתי את התמונה שלך חייל. הוריך שומרים אותה על המדף בסלון במקום גלוי לעין. אני שוב  בוהה בתמונה ומורידה דמעה. 33 שנים עברו ואתה נשארת אותו עמוס עם חיוך מבויש, שיער שחור כששערי, כבר מזמן הלבין. "33 שנים והזמן  לא דהה" אמרה לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה