הבלוג של Hila Pilo

הילה פילו

בעלת עסק לעיבוד שבבי באלומיניום. בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. התחלתי לכתוב במרץ 2012.

עדכונים:

פוסטים: 22

החל ממרץ 2012

כבר שנים שה- 15 לחודש הוא לא היום החביב עלי בחודש, בלשון המעטה. כל חודש אני משלמת מיסים וביטוח לאומי ומתמרמרת, ממלמלת קללה עסיסית בלב ומשלמת. לא כיף לשלם מיסים, עוד פחות כיף לשלם למטרות עלומות שאין לך מושג אמיתי מהן.

אז אחרי שנים של בעבוע, גמלה בליבי החלטה לעלות לירושלים, למשכן הכנסת, וליתר דיוק לדיון של ועדת הכספים, כדי לבדוק לאן הולך הכסף שלי. הסיפור התחיל ביום ראשון, כשהתקשרתי למזכירות ועדת הכספים וביקשתי לתאם את ההשתתפות שלי בדיון שיתקיים למחרת. שמעתי את הרמת הגבה מהצד השני של האפרכסת כשעניתי למזכירה שאני מגיעה מטעם עצמי, “אזרחית משלמת מיסים שמתעניינת בעבודת הועדה”. היא הפנתה אותי למרכז המבקרים, שהחזיר אותי חזרה לוועדה, כך שכעבור 3 טלפונים ושני אימיילים קיבלתי אישור להגיע לדיון ביום שלישי ולא שני. טרטור סביר יחסית למשרדי ממשלה, ואני חייבת להודות שנזכרתי ברגע האחרון ממש, אז הם לא היו חייבים להכניס אותי לדיון של יום שני.

ביום שלישי בבוקר התעורר הבית בחגיגיות, אולי בגלל פורים ואולי בגלל הביקור הממלכתי שציפה לי במשכן הכנסת. הלבשנו את הילדות בתחפושות, נשיקה ויצאתי לדרך. העליה לירושלים היתה מקסימה, שלטים מוארים הודיעו כי משאיות מעל 12 טון לא יכולות לעלות על הכביש עד שעה 9:30 ואמרתי לעצמי שיש דברים חשובים שהמדינה עושה לפעמים. כשהתקרבתי לירושלים ראיתי סלעים מנצנצים בשמש ממי גשמים שזלגו עליהם, מראה מרגש באמת, בלי טיפת ציניות.

השומר בכניסה למשכן הסביר לי באדיבות שאני יכולה לחנות בתשלום ברחובות הסמוכים, או לעשות שימוש בחניון ייעודי שממנו יש הסעה בחינם למשכן, שתי נקודות נוספות לטובת המדינה. הקארמה הייתה לצדי ומצאתי חניה קרובה ברחוב, צעדתי בהתרגשות קלה לכיוון הכניסה. לאחר עיכוב קטן שהיה קשור לאישור הכניסה שלי והחרמת המצלמה (ברצינות? לא שמעתם שבכל האייפונים יש היום מצלמות?), הייתי בפנים.

היו לי כמה דקות חופשיות לפני תחילת הדיון וירדתי למזנון כדי לקנות שתייה, עובדי המזנון היו מחופשים ולא יכולתי להתאפק ולחייך, מי אמר שעובדים בכנסת לא יכולים להיות מגניבים?

לאחר שעקפתי חבורת מבקרים שנראתה כמו אסופה נאה של דיפלומטים זרים, הגעתי לחדר ועדת הכספים, מעוצב בטוב טעם עם שולחן אליפטי גדול, תפסתי מקום במעגל החיצוני של הצופים והקשבתי לשיחות של אנשים מסביבי. מסתבר שבכל דיון כזה יש נציגים של כל מיני ארגונים, כולם עורכי דין כמובן, והם אמורים לייצג את האינטרסים של אותם ארגונים.

הדיון התחיל בכך שח”כ רוחמה אברהם דיברה בפאתוס מופגן על נושא עליית מחירי החשמל ב – 15% וביקשה לקיים דיון דחוף בעניין ולבקש מהאוצר שיבטל את ההעלאה במחיר. ח”כ גפני, יו”ר הועדה, אמר שזה אכן נושא חשוב ואפילו הסכים לקיים על זה דיון בתענית אסתר (שזה ביג דיל אצל אדם דתי שמתכוון לצום באותו יום), אבל זה בתחום השיפוט של ועדת הכלכלה לפי התקנון. אחרי דין ודברים הוא הודיע שינסה להכניס את זה דרך דיון כללי על גל ההתייקרויות במשק וכולם הסכימו שזה נושא חשוב ודחוף.

דיון הועדה באותו יום היה מוקדש בעיקר לתיקונים בחוק מע”מ, לשם כך הגיעה נציגה של רשות המיסים והציגה את התיקונים והחידושים שהם מציעים. בגדול, רוב התיקון נועד לאפשר לעסקים קטנים לדווח ולשלם מע”מ רק אחרי שהם מקבלים תשלום, במקום כמו שנהוג היום, שעסק קטן משלם מע”מ הרבה לפני שקיבל תמורה מהלקוח. הבעייתיות של התופעה הזאת היא בעיקר תזרים המזומנים של העסק, שצריך לשלם מיסים (מע”מ) בטרם קיבל אותם בפועל מהלקוח ואז יש בור בחשבון הבנק ומתחילות הצרות, שעלולות להפיל עסקים קטנים שממילא לא קל להם.

מסתבר שבדיוק היום התפרסמה כתבה על כך שרשת הום סנטר שינתה את תנאי התשלום לספקים שלה לשוטף + 150 (זה אומר שהם ישלמו לספקים כמעט חצי שנה אחרי שיקבלו את הסחורה), כך שהדיון הזה היה רלוונטי וחשוב במיוחד.

בסך הכול כולם היו מרוצים רוב הדיון, נציגי הארגונים בירכו על השינויים באופן כללי, למעט כמה הערות לגבי ניסוחים, לוחות זמנים ושיעורי קנסות. אחד הנושאים שעורר ויכוח ער היה הנושא של “יחסים מיוחדים”. רשות המיסים הודיעה שבמקרה בו אנשים עם יחסים מיוחדים, כמו קרובי משפחה, עושים ביניהם עסקים ומוכרים סחורה או שירותים במחירים זולים במיוחד, או בכלל לא מחליפים כסף אלא מבצעים עסקת חליפין, היא דורשת שהם יפיקו חשבוניות מיד עם קבלת התמורה.

באמצע הדיון נכנס לחדר איש רחב מידות, שהסתבר לאחר מכן שהוא ח”כ לשעבר אלי אפללו, ח”כ גפני אמר משהו כמו “הקרן הקיימת לישראל נכנסה” ורק עכשיו קראתי שאפללו התמנה להיות יו”ר קק”ל לאחר שפרש מהכנסת. כולם עצרו לברכות, חיוכים וכמה נשיקות. אין מה להגיד, יש אנשים שאי אפשר להתעלם מהם.

נציג המערכת הבנקאית, יובל כהן, השווה את הבנקים לנושאות מטוסים גדולות שקשה ליישם בהן שינויים במהירות וביקש דחייה של שבוע, ח”כ גפני ביצירתיות רבה אמר לו שייפגש ישירות עם רשות המיסים ובינתיים הם ימשיכו להתקדם ושידאג להסתדר עם הזמן שיש לו עד שיביאו את התיקונים להצבעה במליאת הכנסת.

הערת ביניים, ח”כ גפני הוא איש שבא לעבוד, איש חכם, שגם אם אני לא מסכימה עם כל דעותיו, עושה את עבודתו בתבונה ובמרץ. היתה הערה שלו שלא אהבתי בדיון, הוא אמר שהוא לא בטוח שהכנסת הבאה תהיה הגיונית אם יאיר לפיד יעבור את אחוז החסימה, זו הערה שהיתה משמיצה ומיותרת, אבל כל שאר העבודה שלו היתה מצוינת. התחושה היא שהוא מקפיד להיות צודק, אבל מדי פעם גם חכם, כשהוא אומר שהוא לא רוצה לפתוח 10 חזיתות מול רשות המיסים ושיש דברים יותר חשובים להילחם עליהם. התרשמתי משיחות המוטיבציה שעשה עם נציגת רשות המיסים, עודד אותה לעשות מהפיכות עד הסוף ולא להיות הססנית כל כך.

עד כאן החדשות הטובות, החדשות הרעות הן שיש היום עונש של שנת מאסר למי שלא יגיש את דוח המע”מ שלו בזמן או שיחסרו בו חלק מהמסמכים. נשמע כמו נושא מאוד מאוד חשוב, לא הייתי רוצה לבלות שנה בכלא רק כי שכחתי להכניס שתי חשבוניות לדוח המע”מ שלי, אבל כשהנושא עלה הוא נקבר מיד מתחת להררי בירוקרטיה, רשות המיסים התכוונה שהעונש יהיה קנס מינהלי, אבל לא הצליחו לקבוע דיון עם ועדת החוקה, כך שבינתיים עונש המאסר עדיין מרחף מעל ראשינו…

היינו לקראת סוף הדיון, הבטן שלי כבר קרקרה מרעב, כשלפתע רשות המיסים ביקשה להעביר הוראת שעה שתהיה בתוקף עד סוף השנה (בקושי 9-10 חודשים) לפיה גם יצרנים קטנים יוכלו לדווח למע”מ על בסיס מזומן. אוזניי התחדדו, מכיוון שאני בעצמי בעלת עסק יצרני שנמנה על אותו מגזר שדיברו עליו, ח”כ גפני ניסה לשכנע את רשות המיסים לעגן את העניין בחוק של ממש ולא בהוראה זמנית ואני הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק יותר.

באמת שהגעתי לדיון רק כדי לשמוע, להשכיל ולכתוב, אבל פתאום הגורל פתח לי צוהר קטן, ממש פצפון, להשפיע על תהליך חקיקה במדינת ישראל, תהליך שיכול להועיל כל כך לתעשייה הישראלית החשובה כל כך לקיומנו. בחשש ומבוכה של מתחילים שאלתי את עורכת הדין שישבה לצדי אם כל אחד יכול לדבר, היא אמרה שכן, שאני רק צריכה להיכנס למעגל הפנימי עם המיקרופונים. תפסתי מקום ליד מיקרופון והרגשתי שכל הפנים שלי אדומים ממבוכה, בכל זאת מעולם לא דיברתי בפורום כזה עם חברי כנסת, חיכיתי בנימוס שיאפשרו לי לדבר ואמרתי לנציגת רשות המיסים שלוקח כמה חודשים עד שעסק משכנע את הלקוחות שלו שיוציאו לו שיקים כנגד חשבון עסקה ולא חשבונית מס ורק אז הוא מתחיל ליהנות מהשינוי שהם מציעים, של דיווח מע”מ על בסיס מזומן ואם היא עושה את כל השינוי הזה בהוראת שעה רק עד סוף השנה, אז זה כאילו היא לא עשתה כלום, כי בפועל בעלי עסקים לא יכולים לטרטר את הלקוחות שלהם ולחיות בחוסר ודאות כל הזמן, צריך שהדברים יהיו ברורים ולאורך זמן. ח”כ גפני נצהל והודיע להם שהוא לא הזמין אותי, כדי שיבינו שאכן מדובר פה בחוות דעת אובייקטיבית שמחזקת את דבריו בלי שהתכוון לכך, ח”כ רוחמה אברהם אמרה שאין חכם כבעל נסיון ונציגת רשות המיסים היתה קצת פחות שמחה.

אני לא יודעת מה יקרה עם הסיפור הזה בסוף, הבנתי שהם לוקחים כמה ימים למחשבה ובודקים אם אפשר להכניס את זה כחוק של ממש ולא רק כהוראת שעה זמנית, אבל אני בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון, קמתי, דיברתי, ניסיתי להשפיע במרכז העצבים של החקיקה הישראלית, הייתי אזרחית טובה, עשיתי שירות למגזר של הרבה יצרנים קטנים והבנתי שלא מספיק להתמרמר בשקט כל פעם שמשלמים מיסים. צריך לקום, לדבר, להתעניין, לנסות ולשנות.

זהו, חוזרת לעבודה, מישהו צריך לשלם מיסים בסוף…

עוד מהבלוג של Hila Pilo

תצוגה מקדימה

תובנות מארון הבגדים

הגיע היום הזה של אחרי ליל הסדר, שבת, חם מדי לטיולים בחוץ, ארון הבגדים מבולגן מזה תקופה עד לנקודה שבה אני באמת לא מוצאת מה ללבוש, כל התנאים הבשילו והחלטתי לסדר את הארון, למיין, לתרום ולאטום בגדי חורף בשקיות הואקום...

תגובות

פורסם לפני 8 years

ורוניקה מהדואר

אחד מהשירותים שאני עושה בהם שימוש יום יום הוא הדואר. כשאתה צורך שירות מסוים בתדירות כל כך גבוהה, אתה לא יכול לסבול חוסר יעילות ואתה מתחיל לחפש דרכים לשפר את החוויה ולקצר את זמני ההמתנה. אחרי שניסיתי את כל הסניפים באזור...

תגובות

פורסם לפני 8 years

האישה והזמן

במהלך חייה פגשה האישה את הזמן מספר פעמים, הוא תמיד התקדם באותו קצב מוחלט ועיקש, מבלי שיתאים את עצמו לגחמותיה, פחדיה והקצב בו חשבה שראוי לחיות. הזמן אהב את האישה, צייר עליה בליטופים עדינים, רישומים שלעיתים לא נשאו חן בעיניה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה