הבלוג של Hila Pilo

הילה פילו

בעלת עסק לעיבוד שבבי באלומיניום. בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. התחלתי לכתוב במרץ 2012.

עדכונים:

פוסטים: 22

החל ממרץ 2012

אנחנו גם יוצאים לעבוד, לייצר ולייצא, כי אנחנו לא חושבים שזה יפה לחכות שאלוהים ירד מהטנק אחרי לילה לבן וגם יסחוב עבורנו שקים של כסף לבנק ישראל

13/03/2012

“אלוהים, רק הפעם, אני מבטיחה שאם אני עוברת את זה, אני אהיה בן אדם ממש טוב” אני ממלמלת ביני לביני אחת לכמה חודשים.
אני לא מאמינה באלוהים, לא בזה שהשתלטו עליו משגיחי הכשרות והרבנות הראשית בכל אופן. אני מקפידה לא לצום ביום כיפור, לאכול חמץ בפסח ולבחור במסעדות לא כשרות כל אימת שאפשר, לבוש לא צנוע, שמירת נידה מינימלית ומטעמי נוחות בלבד.

אז מי זה אותו אלוהים שאני מדברת איתו? אני קוראת לו “היקום” ולפעמים “הגורל” למרות שמאוד נחמד לדמיין אותו כאיש גדול עם זקן לבן, בכל זאת חלק מעולם הדימויים המסורתי חלחל לתת מודע אני מניחה. לפעמים אני נזכרת בו גם ברגעים טובים, כשאני מסתכלת על נוף מדהים, על השמיים, נתקלת בצירופי מקרים שקשה לי להסביר, אבל שם זה נגמר.

מה אני לא אוהבת באלוהים של הדתיים? שהם מעמיסים עליו יותר מדי, לא נותנים לו לנוח, לא עוזרים לו, אני חושבת שזה מאוד מלחיץ בשבילו. נתחיל מזה שהם סומכים עליו שיגן על גבולות המדינה ועל הבטחון באופן כללי. יכול להיות שיום אחד יוכיחו שיש אלוהים וכולנו נאכל את הכובע, אבל עד אז אנחנו בונים צבא, משרתים, מקריבים, שומרים על הגבולות בעצמנו, אנחנו פשוט הוגנים כאלה, לא רוצים לטרטר את אלוהים שיפעיל את הטנק, ישמור בש”ג, יטיס את ה – F16 ועוד בסוף יבוא לבדוק אם הפרדנו בין בשר לחלב. בגלל שאנחנו כאלה אחלה, אנחנו גם יוצאים לעבוד, לייצר ולייצא, כי אנחנו לא חושבים שזה יפה לחכות שאלוהים ירד מהטנק אחרי לילה לבן וגם יסחוב עבורנו שקים של כסף לבנק ישראל. אז עד שאלוהים יבוא החלטנו על מין פטנט כזה – אנחנו לומדים מקצוע, עובדים, מרוויחים כסף למחייתנו ונותנים חלק לקופת המדינה. אני לא אכנס לויכוח על איך המדינה מתפקדת כרגע, אבל בגדול השיטה אומרת שהמיסים שלנו מממנים את הצבא, הכבישים ועוד כמה מטרות חשובות כמו חינוך, תרבות ואיכות סביבה.

כשרות, במקור, כנראה היתה מבוססת על הרבה הגיון, אבל היא כבר מזמן לא כאן. היום יש משגיחי כשרות, רבנות ראשית, 27 הכשרים שונים (שלא יהיה מונופול חלילה) ואני תמיד מרגישה שאני צריכה להתנצל אם אני מציעה אוכל למישהו חרדי “זה בד”צ העדה החרדית” אני מצטדקת “לא פתחתי, זה סגור הרמטית”.

אני מכבדת אמונות של אנשים, באמת, כל זמן שהם לא פוגעים באחרים אני סבבה עם כל דת, הבעיה מתחילה כשאתה בן 15 לדוגמא, או אפילו מבוגר בלי אוטו, ובא לך לתפוס אוטובוס לחוף הים בת”א. אז אני קצת כועסת. כנראה שאלוהים של הדתיים חכם במיוחד, הוא הבין שהוא לא יכול להיות בכל מקום כל הזמן, אז הוא שלח לנו את המפלגות הדתיות שיילחמו עד חורמה בתחבורה ציבורית בשבת. אני לא אומרת שתהיה תחבורה בתדירות של יום רגיל, אבל אוטובוס פעם בחצי שעה יהיה נחמד. מי שחושב שאלוהים הגדול והחכם היה מתרגש מזה שניסע בשבת לים, קצת מזלזל באינטיליגנציה שלו, שלא לדבר על זה שאחרי שהוא בודק את טהרתן של כל הנשים בכל המיטות במדינה, אתם באמת חושבים שיהיה לו כח לכעוס על כמה אוטובוסים?

החרדים מאוד סבלניים, הם מחכים לאלוהים או למשיח, הפסקתי לעקוב. הם מתפללים ומחכים, מתפללים ומחכים. אנחנו החילונים, הבעיה שלנו זה שאין לנו טיפת סבלנות. במקום לשבת ולחכות, להתפלל קצת, אנחנו קמים ועושים הכול בעצמנו. נגיד שהיינו מחכים 60 שנה, יושבים במעברות ובאוהלים ומחכים, מה היה לנו רע? קמפינג של 60 שנה יכול להיות נחמד, רק צריך להאמין חזק חזק ולהתפלל, אלוהים יסיים את העניינים שלו וכבר יבוא, ואז הוא יעשה כל מה שנרצה, יסלול רחובות, יבנה בתים, סופרמרקטים, ירביץ לאויבים שלנו, ימחזר בקבוקי פלסטיק ויקים את המתים לתחייה, ה-כול. יש רק בעיה קטנה אחת, אם היינו מחכים אפילו 4 דקות לא היינו פה בכלל, לא הייתי כותבת את השורות האלה על המחשב הנייד, לא היו קמים 27 הכשרים שונים ובמקום בניין הרבנות הראשית היה ניצב מסגד סורי.

לאחרונה נתקלתי בכתבה של יצחק שטיינר מעיתון המבשר, שהטענה המרכזית שלה היא שאברך עולה למדינה פחות מסטודנט באוניברסיטה.

אני מודה שבתחילה הופתעתי, כי הכתבה באמת מציגה מספרים שנראים מבוססים, לפיהם אברך עולה למדינה 8,085 ₪ לשנה ואילו סטודנט עולה 32,633 ₪. הכותב מסתמך לדבריו על תקציב המדינה לשנת 2010 ונשמע משכנע.

אחרי כמה דקות של מחשבה הבנתי שהכותב פשוט חצוף. ברור שהמדינה תשקיע יותר בהשכלה גבוהה, כי זו באמת השקעה. בואו נרענן את ידיעותינו בשפה העברית – השקעה פירושה לקנות או לפתח משהו שצפוי לשאת רווח בעתיד. המדינה משקיעה בסטודנטים ובהשכלה גבוהה משום שאלו הם האנשים שיהפכו להיות היצרנים העתידיים של מיסי המדינה. חלק גדול מציבור הסטודנטים עשה צבא, ממשיך לעשות מילואים בזמן הלימודים ואחריהם ועובד לפרנסתו שנים ארוכות אחרי שסיים את התואר. למעשה אפשר להסתכל על זה כעל הלוואה – המדינה הלוותה לסטודנטים מערכת להשכלה גבוהה והם מחזירים בריבית דריבית דרך המיסים ושירות המילואים לאורך השנים.

הכותב של אותו מאמר אף מציין, ברוב חוצפתו, את חוק חיילים משוחררים, כאילו הדבר תומך בטענתו הכללית לפיה המדינה מממנת סטודנטים יותר מאברכים. זה השלב שבו חשבתי לעצמי “אין לך בושה?”. אני לא יודעת אם אותו כותב שירת בצבא, למרות שאני יכולה לבצע הימור מושכל, אבל בוא לא נשכח ששירות צבאי הוא חובה למגזר החילוני, לנו אין את הפריבילגיה שסידר לעצמו המגזר החרדי. אלמלא היינו משרתים בצבא, היו עולים עלינו לכלותינו מזמן, לא משנה כמה חזק בני הישיבות היו מתפללים, בלי צבא לא הייתה מדינה, לא היו ישיבות ואי אפשר היה לבצע את מצוות פרו ורבו, כי אלוהים לא היה יורד מהשמיים ומגן על הגבולות. את החיילים שנחטפים, נפצעים ומתים כנראה לא הכניס הכותב לחישובים, גם לא את השווי של 3 שנות אדם שנתרמו לטובת הכלל. כמה אברכים מתים בזמן שהם לומדים גמרא בחברותא?

תכלית גדולה – זה בעצם מה שמחפשים אנשים שחוזרים בתשובה, לאחרונה אני חושבת על הנושא הזה הרבה, אורון אומר שהתכלית שלנו היא לקדם את האנושות באופן שיאפשר לה להגר לכוכב אחר כשיבוא היום ונצטרך לעזוב את כדור הארץ. האמת היא שהוא גם אמר שלפי הדת אלוהים ברא את האדם בצלמו, אז כשאנחנו מדברים לעצמנו/אליו, זה בעצם אותו דבר? בשיחותיי עם נירה הגענו למסקנת ביניים שאין תכלית גדולה ואנחנו צריכים להנות מהשהות שלנו בחיים האלה, כי בסוף לא נוכל להתלונן להנהלה שלא הספקנו, שרצינו לעשות אחרת ולא העזנו, כנראה שהאמת היא איפשהו באמצע או שלכל אדם יש תכלית אחרת. הדת עושה קצת הנחה במובן הזה שאדם דתי לא צריך לחשוב על תכלית האנושות, הוא מקבל תשובה מוכנה מראש, אולי בגלל זה קוראים לאנשים שעושים את הדרך ההפוכה “חוזרים בשאלה”, הם מתחילים לשאול שאלות והאמונה הדתית מתקשה להתמודד עם זה.

אז למי אנחנו מדברים, החילונים, כשאנחנו פונים לאלוהים? אני מניחה שבעיקר לעצמנו, מחפשים מקור כוח, השראה, זה לא סוד שאנשים לא אוהבים להרגיש לבד, זה נכון שבעתיים כשקשה לנו. פעם שמעתי איש שאומר ״ניצחתי אותו״ והתכוון לאלוהים. האיש היה חילוני מוחלט, ובכל זאת כשקורים דברים שמעבר לשליטתנו, גם לנו מותר לחטוא ולדבר אליו. זה לא אומר שנפסיק לבנות ולהילחם, שנחכה למישהו שיציל אותנו. חילוני יכול גם כן להיות צדיק, אותו אדם שעובד, משרת בצבא, שוקד שנים על פיתוח מערכת כיפת ברזל, מחנך ילדים שיגדלו להיות אנשים טובים ומשתדל לא לפגוע באחרים. אז אלוהים, אם אתה שם, אין לי ספק שאתה אוהב אותי, גם כשאני נוסעת בשבת.

עוד מהבלוג של Hila Pilo

תצוגה מקדימה

תובנות מארון הבגדים

הגיע היום הזה של אחרי ליל הסדר, שבת, חם מדי לטיולים בחוץ, ארון הבגדים מבולגן מזה תקופה עד לנקודה שבה אני באמת לא מוצאת מה ללבוש, כל התנאים הבשילו והחלטתי לסדר את הארון, למיין, לתרום ולאטום בגדי חורף בשקיות הואקום...

תגובות

פורסם לפני 8 years

ורוניקה מהדואר

אחד מהשירותים שאני עושה בהם שימוש יום יום הוא הדואר. כשאתה צורך שירות מסוים בתדירות כל כך גבוהה, אתה לא יכול לסבול חוסר יעילות ואתה מתחיל לחפש דרכים לשפר את החוויה ולקצר את זמני ההמתנה. אחרי שניסיתי את כל הסניפים באזור...

תגובות

פורסם לפני 8 years

האישה והזמן

במהלך חייה פגשה האישה את הזמן מספר פעמים, הוא תמיד התקדם באותו קצב מוחלט ועיקש, מבלי שיתאים את עצמו לגחמותיה, פחדיה והקצב בו חשבה שראוי לחיות. הזמן אהב את האישה, צייר עליה בליטופים עדינים, רישומים שלעיתים לא נשאו חן בעיניה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה