הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שאני אהיה מטפלת בפסיכודרמה, הייתי צוחקת לו בפנים. כל הרעיון הזה של להיחשף בפני קהל, להוציא את כל הקישקעס בפני קבוצה של אנשים….השתגעתם? לא תודה, לא הקאפּ-אוף-טי שלי.

24/11/2010

טיפול קבוצתי - פסיכודרמה (למצולמים אין קשר לפוסט, אבל כן אחד לשני)

אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שאני אהיה מטפלת בפסיכודרמה, הייתי צוחקת לו בפנים. כל הרעיון הזה של להיחשף בפני קהל, להוציא את כל הקישקעס בפני קבוצה של אנשים….השתגעתם? לא תודה, לא הקאפּ-אוף-טי שלי.

לפסיכודרמה, האמת, הגעתי לגמרי בטעות (נגיד ש…), במסגרת לימודי התאטרון בתואר הראשון שלי, הוצע לנו לעבור סדנת סופשבוע בנווה שלום עם הבמאי והפסיכודרמטיסט חנן שניר.  אני לא ידעתי בכלל לאן אני נכנסת. לא ממש הבנתי את העוצמה של הכלי הזה, שנקרא פסיכודרמה.  זה היה לפני עשר שנים.  במהלך הסדנה, עליתי לספר את הבעיה שלי (זה נקרא “פרוטגוניסט”, ובתרגום – גיבור הפעולה, זה המעז לעלות לבמה הפסיכודרמטית).  התהליך היה מדהים, נכנסתי לזה במלוא אוני, הרשיתי לשחרר פחדים וכעסים שמילאו כל חלקה טובה בי.

התקופה הייתה תקופה קשה.  אחי נפצע מספר חודשים לפני כן בלבנון, והפצע היה פתוח ומדמם. לא היה לי אל מי להפנות את כעסיי על מה שקרה, ולא ידעתי איך להתמודד עם המצב החדש שנכפה עליי ועל משפחתי.  החיים היו בגוונים של שחור. איך שלא הסתכלתי על זה, לא ראיתי נתיב של אור. לא שהייתי תמימה לחלוטין לפני מה שקרה, אבל משהו בהחלט התנפץ, משהו עדין שנקרא האמון שלי בחיים האלו, האמון הזה היה כל כך שברירי, ופתאום לפגוש את מלאך הכאב פייס טו פייס, איך לומר… לא בא לי טוב. לא טוב בכלל.

בפסיכודרמה שעשיתי בהנחיית חנן, אני זוכרת רגע מכונן שבו הבאתי את אלהים (בכבודו ובעצמו. מוכנה להישבע) והטחתי בו את כל מה שהיה אסוף ושמור בפנים במשך שנה. (שנה זה המון. המון ימים, המון רגעים, המון דמעות.) חנן אמר לי לעשות חילוף עם “אלהים” (האלהים שלי שעל הבמה) ופתאום לאלהים הזה היה קול, והוא אמר לי דברים שהופתעתי לשמוע, הופתעתי שיצאו מהפה שלי בכלל.

הפסיכודרמה הראשונה שלי הייתה חוויה שלא ידעתי איך לאכול אותה.  הייתי מותשת לאחר מכן, רציתי לישון.  במשך כמה ימים לא היה לי כח ליותר מדי מחשבות, אבל לאחריהן הייתה לי שיחה מעניינת עם אחי, שסיפר לי שלפני כמה ימים הייתה לו איזו פריצת דרך, ושהוא פתאום הבין כמה דברים חשובים באשר להחלמה שלו ולשיקום שהוא רוצה לעבור.  זה הדהים אותי, כי פריצת הדרך הייתה באותן שעות בדיוק שבהן עברתי אני את הפסיכודרמה שלי.

לקבוצה יש תפקיד משמעותי מאין כמותו בפסיכודרמה.  הקבוצה היא כח משמעותי, כח עזר לפרוטגוניסט שעובד, כח עזר לקבוצה כקבוצה, כח עזר למנחה שלה.  העובדה שיש עדות לסיפור הקשה, ועדות לא מסוג של “הצצה רכילותית” אלא השתתפות אמפאתית, רגשית, היא דבר אדיר שמושג לא אחת בטיפול קבוצתי בכלל ובפסיכודרמה בפרט.  לאחר שסיימתי את הפסיכודרמה, עם התובנות שהסקתי באותה עת, הגיע תורי “לנוח” ולקבוצה ניתנה האפשרות לחלוק (שרינג), מה כל אחד ואחת מהם הרגישו, ומה זה מזכיר להם.

פתאום הרגשתי שאני לא לבד. יש כאן עוד אנשים, וכל אחד מהם התחבר בדרך שלו לסיפור שלי, מי יותר ומי פחות. לאחד זה הזכיר משהו מסוים, לאחר זה נגע במקום כואב משלו. והיה משהו משחרר בכל השיתוף הזה.  עם חלק מהאנשים אני עדיין בקשר עד עצם היום הזה, עם חלק לא.  מה שכן, אחרי כמה שנים, כשיעלה הרעיון ללמוד פסיכודרמה, יחזרו לי הזכרונות האלו ויתנגנו, יפרטו על נימים מפוייסים, ויגידו לי – “לכי על זה!”.

השבוע מישהי שאלה אותי אם טיפול בפסיכודרמה מתאים רק למי שיש לו כשרון משחק? אז זהו שלא.  פסיכודרמה מתאימה לכל אחד ואחת.  המפגש הקבוצתי הזה יכול להיות לפעמים מאיים בהתחלה, אבל עם מנחה מוסמך, שלמד במוסד מוכר (ואני לא סתם כותבת את זה), המפגש עם הפסיכודרמה יכול להיות אחד המפגשים הכי משמעותיים שיש.  התהליך הוא בלתי נמנע, גם אם לא משתתפים כפרוטגוניסטים, אלא כצופים במתחולל על הבמה.

בקליניקה שלי אני משתמשת בטכניקות של פסיכודרמה למטופלים שמגיעים לטיפול פרטני. דרך שימוש בכסא ריק מגיעה גם היכולת להיות בנעלי האחר, דרך חילוף תפקידים עם האדם שאני “הכי שונאת בעולם” באותו רגע, יכולה להתקבל תמונה שונה לגמרי, ויחד איתה סליחה גדולה לעצמנו.

אחרי שלוש שנים של למודי פסיכודרמה, שבהן מדי שבוע מישהו מהקבוצה שלי עלה על הבמה הפסיכודרמטית ועסק בנושא שהטריד אותו ואת כל הקבוצה, אני רואה עד כמה טיפול קבוצתי משדרג את כל המערכות הגופניות והנפשיות של האדם, ומכניס עוד גרם של אור לפינות החשוכות של הנפש.

היום אני מטפלת בפסיכודרמה, אין כמו סגירות מעגל, נכון?

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה