הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

המטפלת עושה חשבון. כמה זה עולה לנו להגיע לטיפול? כמה שווה חיוך שלי בבוקר? על מה אני בוחר לשים את הכסף שלי? ואיך הגעתי למצב שבו אני מרוויחה כל שקל באהבה…

30/10/2010

החיים לימדו אותי שלכל דבר יש מחיר.  לכל החלטה שאני לוקחת בחיי, לכל בחירה, יש למעשה משהו מנגד שעומד על הכף, המשהו הזה אמור לאזן את אותם מאזניים בלתי נראים.  אני שומעת מהנשים שבאות אליי, איך אין להן אוויר לנשימה כי הן מתמרנות בין הקריירה והזוגיות, או המשפחה והילדים, בין החוג לפילאטיס, בין הרצון לפגוש את כל החברים והחברות, הצורך להספיק לראות את הסרט הזה שיצא עכשיו…כדי להשאר מעודכנת, ואם הן גם נרשמו במקרה ללמודים, אז בכלל… אגב, מה שרשמתי עד כה לא מוציא את הגברברים מהתמונה. לא חסרים אלו המגיעים אליי ומרגישים שהלחץ גובר עליהם- להתקדם בעבודה, לקחת עוד השתלמויות, לעשות

לי זה עולה יותר?

ספורט, להתייחס לאשה, לשחק עם הילדים, לפתח גם את התחביב, הרשימה לא נגמרת… ואז הם מגיעים אליי לבדוק האם יש אפשרות להוסיף עוד כמה שעות ליממה דרך התטא הילינג (אפשר, אבל זה כבר לפוסט אחר…)

כן, לבחירות שאנחנו עושים יש מחיר. ובואו נקרא לילד בשמו – גם מחיר כספי.  כן, אני מטפלת בשיטה שמשלבת רוח וחמר, אבל לא מסוגלת לשמוע את כל המטפלים השאנטיים שאומרים חדשות לבקרים: “תיפּתחי לשפע”, “תזרימי נחל של כסף אלייך”. זה לא עובד לי. ומה שלא עובד לי – לא מעבירה גם אל המטופלים שלי.

אני רוצה לשתף אותך במשהו אישי. לפני כמה שנים עסקתי בתחומים שונים שקשורים לעולם הפרסום והיח”צ. העולם הזוהר והשוקק חיים הזה אט אט שאב ממני כל שמחה שעוד נותרה בי, הרגשתי איך אני הולכת ונמקה, עבדתי “על הרזרבות”, לא נותרה בי עוד אנרגיה או הנאה ממה שעשיתי.  ההתלהבות, שהייתה מגיעה איתי בדרך כלל לכל מקום שהלכתי אליו, פינתה מקומה לתחושת באסה אדירה שהתחילה איתי את היום מהרגע שפתחתי את העיניים. אפילו הלמודים שכל כך נהניתי מהם לא הספיקו כבר כדי לעודד אותי, והתחושות האלו ליוו אותי בכל יתר התחומים, השפיעו על המישור הזוגי ועל מצב הרוח שלי באופן כללי, גם מחוץ לשעות העבודה, עד שיום אחד פשוט הלכתי ברחוב והתעלפתי, לכאורה- בלי שום סיבה נראית לעין.

בצעד אמיץ (רואה זאת כיום, אז פשוט הרגשתי שלא נותרו לי ברירות אחרות) אזרתי עֹז והגשתי את התפטרותי. עד רגע זה, לא היה יום שלא עבדתי בו מאז הייתי ילדה, ולהיות פתאום מקוטלגת כאחת שחותמת בלשכה, הייתה הרגשה מאד לא פשוטה.  זוכרת שהייתי מגיעה פעם בשבוע ללשכה, מרכינה את ראשי, שמא מישהו יזהה אותי במקרה, מטביעה טביעת אצבע ובורחת מהר מהר.

לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות עם חיי באותה עת.  הדבר היחידי שהיה ברור לי הוא שאני לא רוצה לחפש שום עבודה. הקציתי לעצמי שבועיים שבהם אני לא מוכנה להקשיב לשום הצעת עבודה שמגיעה אליי, והתחלתי ליהנות מהזמן הפנוי שנפל בחלקי. הקפדתי לקום בשעות סבירות והתחלתי לכתוב דפי בוקר (בהשראת “הספר “דרך האמן”). רגעי הבוקר התנהלו במרפסת, בכתיבה.  ואחר כך עשיתי פשוט…כלום.

יום אחד חברה הציעה לי להגיע למפגש בפורום של נשים ולעשות “את כל הדברים האלו שאת עושה” – היא התכוונה לדמיון המודרך ולתקשורים.  כיוון שזה הצטייר לי כחוויה נחמדה, קפצתי על זה בשמחה. מפגש אחד הוביל לשני, שהוביל לשלישי וכו’ וכו’ וכעבור זמן קצר היו בקשות להגיע אליי באופן פרטני. הבנתי שלשם זה הולך, בדיוק סיימתי את תקופת החתימה בלשכה, ואמרתי לעצמי – זה הזמן.  פתחתי את הקליניקה שלי, חבּורים, והתחלתי לטפל באנשים.

התהליך שעברתי ועוברת עד היום הוא באמת מדהים, עשיתי שינוי גדול בסדרי העדיפויות שלי, והיום אני קוטפת את הפירות האלו. אבל זה לא תמיד היה כך.  לכל ההחלטות האלו, שאמנם הביאו אותי לחופש אמיתי, היה גם מחיר לא פשוט. כסף מסובב את העולם, כך אומרים, ואני הייתי צריכה לעשות החלטות כבדות משקל במיוחד.  הגדולה שבהן הייתה לוותר על הדירה שגרתי בה.  אמנם בעל הבית החליט למכור אותה, אבל אני ידעתי שפתחתי עסק, ושכרגע זו תהיה החלטה לא שקולה לשכור דירה אחרת, והתחלתי את תקופת הנדודים, שעליה סיפרתי ב“שנת הצב”.

בכל התקופה הזו, לא ויתרתי על הליווי הצמוד של המטפל שלי, שהדריך אותי ותמך לכל אורך התקופה.  כן, טיפול עולה כסף. גם כשאני מטפלת, אני יודעת עד כמה אני משקיעה בכל מטופל ומטופלת שלי. אני מתכוננת לפני פגישתנו, עוברת על המפגשים הקודמים, בונה את התהליך הטפולי בהתאמה ייחודית, כל אחד מעדיף את הטפול שלו אחרת, ואני שולפת מארגז הכלים את מה שמתאים, לפי ההיכרות שלי עם הנפש הפועלת.

כאשר מישהו מגיע אליי לטפול הוא לא נותן רק לי את הכסף, אלא גם לעצמו.  כל מקום שבו השקעתי כסף במשהו ששימח אותי, החזיר את השקעתו בריבית דריבית.  לאחת יהיה זה בגד חדש, לאחר ספר, אני – תנו לי קורסי העשרה, תנו לי טפולים, ואני פורחת…

כן, טיפול בעצמי עולה כסף.  אולם זהו לא המחיר היחידי, וצריך לקחת את זה בחשבון, כשמחליטים להגיע לטיפול.  הכסף הוא האמצעי להשיג דברים, אבל יש גם את מחיר הזמן, ההשקעה, ההתמדה, התובנות, היישום, שבסופו של דבר, כשאנו “משלמים” את המחיר הזה, אנו מגיעים לדברים שמשמחים אותנו, מצמיחים אותנו, מצחיקים אותנו, פותחים לנו את הראש לעולם שלא הכרנו, פותחים לנו את הלב למישהו שלא הכרנו.

מזמינה אותך לגלגל בראש… כמה זה עולה לנו להרגיש שמחים בבוקר? מה המחיר שאני משלמת, כשאני עובד במקום עבודה שלא מעריכים אותי בו? מה המחיר שנגבה ממני כשאני אומללה? אני מאמינה שיש בכל אחד מאיתנו עֹשר פנימי אדיר שיכול להקפיץ אותנו מדרגה קדימה, וכשאני עושה משהו שאני אוהבת, אני מרוויחה כל שקל באהבה.

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה