הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

המטפלת מסכמת שנה של נדודים, של חיפוש בית הולם לצרכיה. אנחנו מוקפים בתים, אבל לא ממש נותנים על כך את הדעת… מתי בפעם האחרונה התייחסת יפה לגוף שלך, למשל? מתי בפעם האחרונה ניסית לסדר לעצמך סביבה נעימה במקום מגוריך, ואיך כל זה מתקשר לאהבה?..

23/09/2010

הבית שלי בעבודה

מכירים את זה שלפעמים אנחנו כותבים משהו ואז זה קורה? מעין נבואה כזו שמגשימה את עצמה? יש לי חברה, שהיא ציירת מוכרת, ובכל פעם שהיא עובדת על תערוכה יש לזה השלכות… איכשהו, אחר כך זה משתלב בחיים שלה או של האנשים הקרובים אליה. אני מאמינה שאנחנו יוצרים מתוך “סטייט אוף מיינד” מסוים, אבל גם מאמינה שכאשר משהו מקבל תוקף של מלה או ויזואליזציה אחרת…יש לזה משנה תוקף.

לפני המון שנים התחילו פתאום לרוץ לי האצבעות על הדף, ולפני ששמתי לב, ואחרי שנים של אילמות, נכתב סיפור קצר יחיד ומיוחד, שקראתי לו “שנת הצב”.  הסיפור הזה מדבר על ילדה שגדלה בבית עם ארגזים (לא, לא יעל) עם אמא קצת בעייתית ואבא שהוא נוכח נפקד.  מבלי לשים לב, דיברתי את הכאב הכי גדול שלי, שלמעשה, בתחושה שלי, לא היה לי אף פעם “בית”.  מילדותי, גרנו תמיד בדירות שכורות, לעתים אף הצלחתי להיקשר לדירה זו או אחרת, אבל לא באמת נתתי לעצמי להתחבר, כי המעבר, לאחר מכן, היה קשה מדי.  ותמיד היה בסוף מעבר.

בשנה האחרונה לקחתי על עצמי כמה החלטות לא פשוטות. השנה הייתה שנתי האחרונה ללמודי הפסיכודרמה בסמינר הקבוצים, המטלות היו רבות, שנה מאד אינטנסיבית, הכוללת שני ימי לימוד ועוד יומיים בהם עבדתי בעבודה מעשית כדי לצבור נסיון ולמידה.  שנה מעשירה לכל הדעות, ויחד עם זאת, תובענית עד מאד.  לא זכורה לי שנה כל כך עמוסה מכל הבחינות.  סמוך לתחילת שנת הלמודים, החלטתי להתמקד בעובדת היותי מטפלת, והחלטתי להתמקד בבניית הקליניקה שלי, הבית של האנשים שמגיעים אליי, הבית של חלק גדול מהנשמה שלי, לתחושתי, לפחות.

חיפשתי מקום שיתאים, גם בהוויה שלו, גם בצבעים שלו, גם בנגישות שלו. מקום שיתחבר לערכים שלי ולצרכים שלי ושל המטופלים שלי.  מצאתי קליניקה אינטימית וקסומה ברחוב שאני מאד אוהבת, הרב קוק בתל אביב. מטר מהים, שפע חנייה והכי חשוב: מקום עם אנרגיה טובה.  במקביל, בחיי האישיים, יצאתי מהדירה השכורה שלי והתחלתי להיות בייביסיטרית לדירות של חברים (קראתי לזה: “האוסיטינג”).  הרעיון יכול היה להיות קשה מנשוא נפשית, אבל החלטתי להסתכל על זה ברוח טובה. ראשית, גיליתי שחברים שלי אוהבים אותי וסומכים עליי מאד, שאסתובב להם בדירה בעודם נמצאים בעיסוקים אחרים (חו”ל, ירח דבש, מילואים…) שנית, למדתי להכניס חלקים שלי לכל דירה, כדי להרגיש בבית, מבלי לשנות את “חוקי הבית”.  ולכל בית אכן היו החוקים שלו, ההתנהלויות שלו, הדברים הקטנים שצריך לשים לב אליהם אצלו.

מבחינתי, השנה האחרונה הייתה “שנת הצב” שלי.  למדתי לחיות עם תרמיל על הגב ולהצליח להגיע לכל מקום שרציתי בארץ מכל מקום שהייתי בו… ממש כמו צב, הנושא על גבו את ביתו לכל מקום אליו הוא הולך.  הדבר החשוב ביותר שקרה לי, הוא שבניתי לי את הבית הפנימי שלי, את התחושה – שלא משנה מה יקרה, לי יש בית, יש לי קורת גג מעל הראש, וחשוב מכך – בתוך הלב. תחושת הנדודים התחלפה לה בתחושת שייכות, ואז הרגשתי שהגיע הזמן להניח את מקל הנדודים.

הדבר המקסים הבא שקרה, הוא שברגע שרציתי למצוא לי דירה משלי, חברה טובה החליטה לפנות את דירתה והציעה לי להכנס במקומה.  דברים התגלגלו והסתדרו להם בדיוק בזמן המתאים מכל הבחינות, ויצרו המון התחדשויות נוספות במישורים אחרים בחיי.  ואז הבנתי דבר נוסף: שכשאני נכנסת לבית, כשהבית הפנימי שלי כבר בנוי לו, זו פשוט תחושה אחרת.  כמו לעשות אהבה, ובאמת לאהוב את האדם שנמצאים איתו. זה לא סתם סקס, זה מרגיש כמו לחזור הבייתה.

רצה הגורל, ונוצרה הזדמנות מצוינת לעבור לקליניקה מחודשת, ממול לקודמתה.  אתמול הלכנו לצבוע אותה, לחדש אותה באנרגיות טובות, בתקוות, בשאיפות, בחלומות.  צבענו את הקירות האלה באהבה ובתחושת התחדשות גדולה, ורק כששבתי לדירתי, חשבתי על הסימבוליקה שזה התרחש בערב חג הסכות.

רגע לפני איחולי החג, מזמינה אותך לחשוב מה זה בית בשבילך. אנחנו מוקפים בתים, ולא תמיד ממש נותנים על כך את הדעת.  מה אני מכניסה לגוף שלי, לבית של הנשמה שלי? איזה סוג של אוכל? איך אני מתייחסת למקום שבו אני ישנה בלילות? האם אני שמחה להגיע לשם?

מאחלת לכלנו חג סכות שמח, מאחלת לכלנו להרגיש בבית, גם אם זהו, למעשה, בית ארעי.  מאחלת לכם בית שבו כל אחד ואחת מאיתנו יבנה לעצמו את יסודות הבית הפנימי שלו, ויצבע את קירות הבית הזה בחלומות וברגשות אופטימיים ומחודשים.  כמה טוב שבאתי הבייתה.

לסיפור – שנת הצב

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה