הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

המטפלת שמה על השולחן את הקלפים – מי אלו האנשים האלה שמסוגלים להקשיב שעות לצרותיהם של אחרים? מה יוצא להם מזה? : “לפני כמה שנים, כשהתחלתי ללמוד טיפול ברייקי ובפסיכודרמה, לא היה לי מושג שבאמת אעסוק בזה. פייר, התלבטתי. להיות מטפלת זו אחריות גדולה, להיות מסוגלת להקשיב לאדם שמגיע אליי, להכיל את זה, להבין את זה, לראות באיזו דרך ניתן להקל על סבלו. עד כאן אני בחילוף תפקידים עם מהאטמה גאנדי. ומה בפועל? בפועל זה הרבה הרבה הרבה יותר מורכב…”

26/06/2012

לפני כמה שנים, כשהתחלתי ללמוד טיפול ברייקי ובפסיכודרמה, לא היה לי מושג שבאמת אעסוק בזה. פייר, התלבטתי. להיות מטפלת זו אחריות גדולה, להיות מסוגלת להקשיב לאדם שמגיע אליי, להכיל את זה, להבין את זה, לראות באיזו דרך ניתן להקל על סבלו. עד כאן אני בחילוף תפקידים עם מהאטמה גאנדי.  ומה בפועל? בפועל זה הרבה הרבה הרבה יותר מורכב.

הרצון הזה, לעזור למישהו אחר, מופעל אצל אדם ממניעים שונים. יש שירצו להציל את כל העולם כדי להרגיע משהו בתוכם, משהו פצוע שטרם נרפא, יש שיעשו זאת מתוך רגשות אשמה וריצוי האחר תוך כדי ביטול עצמם, ויש כאלה – שזה מה שהם יודעים לעשות הכי טוב.  באמת. אני חושבת שיש בי מכל אלה במינונים כאלה ואחרים, אבל המניע העיקרי שלי, בתחושתי, הוא משהו אחר, גדול ממני.  איזה גרעין שנטוע עמוק בתוכי שאומר – “לטפל זה לחזור הבייתה בשבילך”.  זו התחושה, והיא לא הייתה שם מהתחלה, לקח לי זמן להגיע לגרעין הזה, ובסופו של דבר, כל הדרכים הובילו אליו.

בלמודים שלי הבנתי שלא מספיק לדעת טכניקה כזו או אחרת – ובאמת, תעשו גוגל, לא חסר שיטות טיפול הוליסטיות, אלטרנטיביות, קונבנציונאליות… מה שרק נפשכם תחפץ, הכל שם, מוגש על מגש מקוון בדמות האינטרנט, שמזמין אתכם לקבוע פגישה אישית.  לאחד עזר הטיפול הזה, לאחר הטיפול ההוא, זה לא באמת משנה. יודעים למה? כי לא המטפל הוא זה שמרפא, אלא האדם עצמו, הנכונות שלו לבוא, לפתוח את הפצע, לקלף את השכבות ואז – עם הרבה עדינות – להתחיל להקל על הכאב.  מטפל, מוכשר ובעל ידע ככל שיהיה, לא יכול לעשות את זה לבדו. לעולם. וככל שיקדים להבין זאת, יוכל לעזור ליותר ויותר אנשים.

אבל זה לא מספיק.  חשוב גם ללמוד ולהבין.  רק כשהתחלתי את לימודי הפסיכודרמה שלי בסמינר הקיבוצים, התחלתי להבין את כל העולם הזה שנקרא טיפול, שנקרא נפש האדם.  הפסיכודרמה היא אחת מהתראפיות באמנויות (יש נוספות שוודאי שמעת על חלקן – ביבליותראפיה, אמנות, תנועה, מוסיקה, דרמה תראפיה) , שמאפשרת לנפש להיות בפעולה (ומכאן שמה – פסיכו=נפש, דרמה=פעולה).  היא עובדת במיטבה כטיפול קבוצתי, אבל יש אלמנטים שאפשר להשתמש בהם גם בטיפול פרטני (חילוף תפקידים, למשל).  בטיפול, אני קודם כל מקשיבה למי שמגיע אליי, אנחנו תמיד יודעים הכי טוב מה מציק לנו, ומשתדלת לשים את השיפוטיות שלי בצד ולבוא כמה שיותר נקייה למפגש.  זה אומר לשים את החיים שלי במסגרת, ולאפשר לחדר להתמלא בדברים שמביא המטופל.

כשאתם הולכים לחפש מטפל או מטפלת, חשוב שתדעו מה ההכשרה שלו. כל אחד יכול לקרוא ספרים ומאמרים וללמוד טכניקת טיפול כזו או אחרת, השאלה מה הוא עושה עם זה.  האם המטפל הזה יודע כיצד להתמודד עם התכנים שיעלו? זה לא רק להקשיב ולקחת את הכסף, זה, כמו שאמרתי קודם לכן, מורכב יותר.  הנפש עדינה ושברירית וצריך לדעת איך לגשת אליה, וכן, חשוב מאד, ורוצה לכתוב את זה שחור על גבי לבן – זה עניין של חיים ומוות.  כל מי שהיה במצב כזה, של תסכול מתמשך, ייאוש, דכאון וכל בני הדודים ממשפחה זו, יודע, שאין להקל בכך ראש.  חשוב שהמטפל שמטפל בכם לא רק יודע לבצע את הטיפול, את הטכניקה, אלא יודע כי עבר הכשרה מקיפה, למד, הלך להדרכות אצל מטפלים בכירים ומנוסים ממנו.  תחום התראפיות באמנויות פרוץ כרגע, החוק בעניין זה תקוע מזה 8 שנים בשל אי הסכמה בין גורמים רבים שמעורבים בו.  בסופו של דבר, זה מגיע אלינו, כשאנחנו מבקשים לנו טיפול.  אל תוותרו על זכותכם לטיפול הטוב ביותר והמקצועי ביותר. הישמרו על נפשותיכם, וזו לא סתם סיסמא.  אספר לכם סיפור שקורה לי -

כשהתחלתי להנחות קבוצות פסיכודרמה בכלא עם אסירים, ניגשו אליי לא אחת מכרים וגם מטפלים ומטפלות, ושאלו אם אני לא מפחדת.  אני מבינה מהיכן באה השאלה, והתשובה שלי היא ברורה – אני מפחדת, אין אדם שלא מפחד, השאלה היא – ממה או ממי אני בדיוק מפחדת.  אם יש כאן מישהו שלא פחד מעודו – שיצביע! אם יש כאן מישהי שלא חששה ממשהו – שתצביע גם היא!  אנחנו כל הזמן מפחדים.  אנחנו פוחדים לעזוב את מקום העבודה, אנחנו פוחדים שלא יהיה לנו מספיק כסף, אנחנו פוחדים שלא תהיה לנו קורת גג מעל הראש, אנחנו פוחדים שלא יאהבו אותנו, אנחנו פוחדים שלא נתחתן לעולם, לא נביא ילדים, אנחנו פוחדים לעשות הסבת מקצוע ולעשות מה שבאמת עושה לנו טוב, אנחנו פוחדים לאהוב. אם התחברתם לפחות לאחד מהדברים שרשמתי כאן, אז ברוכים הבאים למועדון.

ללכת על ביצים

מה זה בעצם הפחד הזה? למה הוא משתק. מה הסיפור שאני מספרת לעצמי כדי לא לעשות את הדברים שבא לי לעשות באמת.  מה התירוצים שאני נותנת לעצמי? בין האהובים עליי אישית – “אבל אף אחד לא עשה את זה קודם, כולם אומרים שזו שטות לעשות את זה, בחיים זה לא יקרה לי” – הכללות, הכללות, הכללות – אין עלייהן כדי להשאיר אותנו ניצבים במקום. יתד בזנטית, איתנה ותוקעת.  ועכשיו מי אשם? כולם. אף אחד. החיים.

כלנו נמצאים בכלא הזה של הפחד, הרעיון הוא לצאת לחופשי, אבל באמת באמת, בתחושה פנימית. לקום בבוקר ולהרגיש אדון לעצמי (או גברת לעצמי. בהתאם). אין הדבר אומר שאני צריכה להתבטל. הפסיכודרמה מדברת על פעולה.  כשאני פועלת למען עצמי, הדברים מתחילים לקרות, להגיב אליי – אנשים, מקומות עבודה, מצבים, כולם מתייצבים ומתגייסים לקדם את המטרה, בדרך זו או אחרת.  זה יכול להיות מפחיד בפני עצמו, אבל כשאני פועלת, אני משדרת לעצמי ולעולם מסר ברור.  לא תמיד פרינס צ’ארמינג יגיע רכוב על פורשה לבנה מייד אחרי הסיבוב, לא תמיד עבודת החלומות תהייה הבאה בתור, אבל זה מתקצר.  זמן ההמתנה הזה, לדבר שאני מאחלת לעצמי, מתקצר, כי אני צועדת לקראתו.  וזה ההבדל.

מאחלת לנו להיות אסירי תודה בלבד, ולא אסירים של פחדינו או כעסינו, מאחלת לנו לשחרר את כל אותן אמונות מעכבות שכבר לא מתאימות, מאחלת לנו לקלף את השכבות ולצאת לחופשי, להתחיל לבקש בקשות, להגשים חלומות. היום. עכשיו.

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה