הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

המטפלת בוחנת את חג השבועות דרך תובנות מרעישות על משמעות הפרי העונתי – הלוא הוא המשמש: “מרגע הישמע הצלצול להפסקה, עשרות ילדים היו רצים בטיל וכובשים פיסת אדמה, חופרים בה בור – קטן או גדול – ובהתאם מכריזים – כמה ירוויח מי שיקלע עם הגוגו שלו לתוך הבור”

25/05/2012

הנה הוא בא שוב. אחד החגים החביבים עליי, שבועות.  קודם כל, מצטרף אליו טנא של משמשים, שזה הפרי הכי מדליק, אם טרם הבחנתם.  פלאשבק אחורה לכתה ד’, בית ספר “ישגב”.  מרגע הישמע הצלצול להפסקה, עשרות ילדים היו רצים בטיל וכובשים פיסת אדמה, חופרים בה בור – קטן או גדול – ובהתאם מכריזים – כמה ירוויח מי שיקלע עם הגוגו שלו לתוך הבור.  הייתי אלופה. בחיי! קטנה קטנה, אבל רואה ממטר!  זה הגיע למצב כזה שאספתי מאות ואלפים של גוגואים (טוב, סבתא והשכנה עזרו…) .  אחת לכמה הפסקות היה איזה משיגינע אחד מהילדים שהיה עולה על הגדר וצועק: קולולוש וממטיר מלא גוגואים על קהל ילדים מוטרף שמנסה לתפוס כל גוגו וגוגו משל היה זהב.

והוא אכן היה.

Wake me up before you GOGO

יום אחד, היה חם במיוחד, ואני הסתכלתי על קופסת הנעליים שבה שמרתי את מיליוני הגוגואים שלי. פתאום הבנתי שיש להם ערך. ערך של ממש.  פניתי לשני בנים מהכתה שלי, מהמקובלים, ואמרתי להם – יש לי אוסף ענקי של גוגואים, רוצים חלק ממנו? * מה חשבתי לעצמי? חשבתי שחברים אפשר לקנות בגוגואים. היו לי חברויות, בל נטעה, אבל המעמד שלי בכיתה היה, איך לומר, לא משהו ימינה.  לא זוכרת שזה ממש הטריד אותי, אבל כשאני נזכרת בסיפור הזה, אני מתחברת לילדה קטנה בת עשר, שממש רוצה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר.

הימים חלפו להם, הגוגואים החליפו תובנות אחרות.  בורכתי בחברים טובים לאורך השנים, חלקם חברים של תקופות, חלקם איתי עד עצם היום הזה, חלקם חדשים שהכרתי בתקופה האחרונה, ואני יודעת שכל אחד מהם שווה אלף גוגואים, כלומר זהובים. כלומר… אתם מבינים. האמת, שאת החברות איתי היום לא ניתן לקנות בגוגואים.

באחד ממפגשי הפסיכודרמה שהנחייתי בכלא לאחרונה, עשיתי תרגיל הנקרא “חנות הפלאים” (או “חנות הקסמים”). בחנות הזו יש הכל, ממש ממש הכל – אנשים, תכונות, רגשות, דברים חומריים. הכל.  ולכל אחד מהדברים האלו יש מחיר.  בהתחלה, הרעיון של חנות מעין זו יכול לסמא, אבל כשנכנסים לעובי העניין, מבינים שצריך לשלם מחיר.  מה המחיר שאני מוכן לשלם כדי להיות בזוגיות בריאה? על מה אני צריך לוותר? מה המחיר שאני רוצה לשלם כדי לזכות בחופש?  מה המחיר שעליי לשלם כדי לקבל סליחה מאדם שפגעתי בו? להכל יש מחיר, מסתבר.  בהתחלה ניסו המשתתפים לקנות את מבוקשם במנת שווארמה וקולה, בהמון כסף, בכל מיני דברים חומריים, אולם מהר מאד הבינו שמבוקשם עולה יותר – הוא עולה ברגשות, בתובנות, בחלקים שצריך להיפרד מהם. וזה קצת יותר מגוגו וחצי, תהיו בטוחים.

בימים כאלו, שבהם יש מהומות, אין שקט ושלווה בארץ והפוליטיקאים מושחתים, אני מזמינה אותך לעצור רגע, לנשום עמוק, לראות מה באמת קורה כאן. מה החלום של כל אחד מהצדדים, בחילוף תפקידים פשוט זה הופך להיות ברור יותר.  אני לא בוחרת צד, אני חושבת שאלו סובלים מיאוש כבד ואלו סובלים מתסכול כבד, ויש את אלו שבאמצע, שמנצלים את המצב, וזה כואב לי. כואב לי, אבל לא נותנת להם יד.  לא לאלימות הזו שפושה ברחובות ולא לגזענות.  למדתי להסתכל על הדברים מכל הצדדים ולהבין את המקור לבחירות של כל צד.  כולם משלמים כאן מחיר כבד, ואף לא אחד מגשים את חלומותיו, וזה, למעשה, אחד הדברים העצובים בסיפור - המקום שבו אני מאבדת את היכולת לחלום, והמציאות משתלטת ותוקעת אותי במצב נתון, בלי יכולת להרים את הראש ולראות אופק וורוד יותר.

רות המואביה שילמה מחיר כבד מאד, לדעתי. היא עזבה את עיר מולדתה, עברה מסע ארוך עם חמותה, פיתתה את בועז, המבוגר ממנה באי אילו שהן שנים, כדי להתעבר, גידלה ילד ג’ינג’י די לבד, מה נקרא היום – אם יחידנית (חד-הורית).  מחיר כבד מאד.  מחיר כבד של אובדן, של זוגיות, של המון דברים.  אבל כל זאת היו בגדר הבחירה שלה, ושם, לדעתי, מצוי החופש האמיתי.  בבחירה.  כמה פעמים ביום אנחנו מרשים לעצמנו לחלום? כמה פעמים ביום אנחנו גם עושים צעדים לקראת הגשמת החלומות שלנו? מה המחיר שעלינו לשלם כדי להגשים חלום?

מאחלת לכלנו חג שבועות שמח, שנשכיל להרים את הראש ולהרים את הלב, שלא נפסיק לחלום ונדע ללכת צעד צעד אחר משאלות לבנו.

* הערה קטנה לקורא/ת הירושלמי/ת: ניתן להחליף את המלה “גוגואים” ב”עג’ואים” :-)

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה