הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

אני מתחילה הפעם בהתנצלות. אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי… תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של מסורות שונות, של אנשים דומים ושונים. הכל מבורך ומסקרן אותי. אנחנו עם מסקרן, אין מה לומר.

15/08/2011

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג.

מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי… תנו לי מועד, ואני עושה לי חג.

אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של מסורות שונות, של אנשים דומים ושונים.  הכל מבורך ומסקרן אותי.

אנחנו עם מסקרן, אין מה לומר.

ובכל זאת… ט”ו באב איננו מועד משמח.  לא עבורי, ולא בעבור האשה, הידועה בכינויה “פילגש בגבעה”.

האשה, שאקרא לה א’ ברוח תקופתנו, הייתה המאהבת של איש משבט יהודה.  הימים ימים סוערים פוליטית, אין מלך בישראל, דהיינו: אין מנהיג  לעם, וכמו שנכתב: “איש כטוב בעיניו יעשה”.  אקצר את הדרך ואספר שהיהודי מיהודה ואיתו א’, ראו כי שוקעת השמש והחליטו ללון באיזור הר אפריים, השייך לשבט בנימין, שם הייתה גבעה, שם היה לו בית.

אחד האנשים החליט לקיים מנהג הכנסת אורחים ואסף אותם אל ביתו.  אנשי העיר, חרמנים ומשולהבים, שמעו שיש “בשר” חדש בעיר. בהיעדר פיק-אפ שכונתי, הקיפו את הבית, ודרשו מהמארח שיוציא אליהם את האורח כדי שיוכלו לאנוס אותו ולהתעלל בו.  המארח, שהיה בא בימים וגדל על מנהג הכנסת האורחים כאמור, התחנן בפניהם שיעזבו את האורח והציע להם במקומו את בתו הבתולה ואת א’ הפילגש של האורח.  אני יודעת שהוא חשב שהוא עושה לאורח שלו טובה, אני רק מתקשה להבין איזה צד של האונה גרם לו לחשוב כך.

ההמון המשולהב סירב, אבל האיש מיהודה התעקש להוציא אליהם את פילגשתו, את א’, שסביר להניח שלא הייתה בתולה, כי נאמר עליה ש”זנתה”, או כמו שאני רואה את זה: התאהבה עד כלות באידיוט שמכר אותה כדי להציל את עורו בפחות משקל תשעים.  ההמון עשה בא’ כבשלו, התעלל בה, אנס אותה, רצח כל זכר של צלם אנוש בה, עד שאיבדה את הכרתה.  עם עלות השחר, אחרי שישן טוב על יצועו ושבע מהסעודה (זו הקצנה שלי, אבל תתבעו אותי),  נתגלתה גופתה של האשה, של א’, בפתח הבית.  האיש מיהודה כעס מאד (בכל זאת, סידורי קבורה, והיא גם הייתה, איך לומר…לא רעה בכל מיני מישורים), ביתר את גופתה (המבותרת ממילא) ל-12 חלקים ושלח ל-12 השבטים למען ידעו מה קרה בגבעה.

מה הקשר לט”ו באב, אתם וודאי תוהים.  חכו עוד רגע, מבטיחה לא לצאת לפרסומות.

בינתיים, בצד האחר של העם, ישב לו שבט אפריים בשילה.  שילה היה, כנראה, מרכז תרבותי מפואר, ובו נערות יפות-תואר שמפזזות בכל כרם, משל היה הוא דיסקוטק.  בט”ו באב, לפי האמונה, נהגו בנות שילה לחולל בכרמים ולעשות שמח.  סבבה, אני בעד.  עד היום זכורה לי תקופת הדיסקוטקים של האייטיז כנוסטלגיה נעימה.  רק שאז, לא עמד לו מאבטח שרירי בכניסה ועשה סלקציה, בימים ההם כל אחד יכול היה לקפוץ לכרם ולשטוף את עיניו וגרונו.

חוזרים לגבעה ולאיש מיהודה.  לאחר שביתר החלקים, שבטי העם השונים התרעמו על מה שעשו בני שבט בנימין, והחליטו להרגם. בני השבט לא הסכימו להסגיר את האנשים שאנסו ורצחו את א’, ולעם לא נותרה ברירה, אלא להכריז על מלחמה.  בשני הקרבות הראשונים ניצחו הבנימינים, ובשלישי – הפסידו.  העם אמר את דברו, הרג את הפושעים ואת נשותיהם.

אבל במלחמה, כמו במלחמה, אין מנצחים ואין מפסידים.  זה רק נראה כך.  לאחר מעשה, ראה העם ששבט בנימין בסכנת הכחדה, כי הנשים נהרגו במלחמה, ויצאה הוראה שלא לתת לנשים משבטים אחרים להנשא ל(ג)ברברי בנימין.  ישבו לטכס עצה.  ישבו עוד קצת, ואז הגו את התכנית הגאונית הבאה: אנשי יבש גלעד לא יצאו למלחמה, בואו נהרוג אותם וניקח את נשותיהם.  תאמינו או לא, זה ממש מה שעשו.  מנפלאות המלחמה הנוספת: 400 נשים שרק מחכות שיתנו אותן, שבויות מלחמה, לבני שבט בנימין.

אבל כאן זה לא נגמר.  מזכירה לכם: בשילה, פיזוזים. כרמים.

חסרות עוד 200 נשים כדי שלבנימינים תהייה אפשרות להמשיך את קיום הגזע.  ישבו בני העם לטכס עצה.  שוב.  ואז מישהו מבין המטכסים נזכר שיש מקום ממש מגניב, באווירה פסטוראלית, מסיבת “פול מון”, בה היין נשפך כמים והבנות רוקדות בינות לעצים, פתאום עכשיו, פתאום היום, בט”ו באב.  זה נשמע כמו בוליווד, אבל לא, זה ממש כאן, מעבר לפינה, בשילה.  זה לא פותר את הבעיה, אמרו לו החברים, הרי אסור לתת אשה משבט אפריים – או מכל שבט אחר – לבני בנימין.  המשיכו להרהר, ואז, בעיצומו של סיעור המוחות, הועלה הרעיון המבריק: בני בנימין יחטפו את הבנות המחוללות בכרמים, וכך לא תופר השבועה, ויוכלו להמשיך בקיומם.  ולא נכחד שבט בישראל!

עד כאן אני והציניות שלי.  ומכאן אני נטו.  בלי מסיכות.  אין שום דבר רומנטי בסיפור הזה.  סיפור שמתחיל בהכנסת אורחים מרגשת ואנושית, מהסוג שאנחנו כמעט לא פוגשים היום.  סיפור שממשיך בגבר שמפקיר את אהובתו, א’ או לא א’, לזרים, שיעשו בה כרצונם, ומוחק בזאת את אהבתו בשם איזה שהוא אלהים, בטח לא האלהים שלי.  אין שום דבר חם, מחבק, מגונן ושומר במעשה כזה.  אין שום דבר סקסי באונס.  שום דבר.  ריקודים מתחבר אצלי ליצירה, לתנועה ולמשהו חיובי.  חטיפה תוך כדי ריקודים מתחבר לי למדינות עולם שלישי.  אני לא מצליחה להבין מה אני אמורה לחגוג בחג הזה, ומי?  מי הקופירייטר שקרא לו: חג האהבה?

ועוד מלה: חג האהבה שלי נחגג מדי יום.  כשאני עושה קניות בסופר עם האיש שלי, כשאני כועסת עליו, כשאני מתרגשת מזה שהוא מדבר עליי מתוך שינה, כשהוא מחבק, כשהוא מנג’ס, כשהוא מעציב אותי, כשהוא מכבד אותי, כשהוא תומך בי, כשהוא נתמך בי.  ט”ו באב, במקרה הטוב, מזכיר לי שיש כאלו, שלא זוכות לטו”ב הזה, שיש כאלו שמפקירים אותן, ולא רק נשים.  הבנימינים רצו את האיש מיהודה בתחילה.  זה קשור לקדושת האהבה.

אז אני לא מתכננת לחגוג את ט”ו באב, אני מתכוונת לזכור את א’ ואת נשות יבש גלעד ואת המחוללות בשילה, 601 נשים יקרות, שאולי, בגלגול אחר, נגעו באהבה.

סיפור פילגש בגבעה


* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

תצוגה מקדימה

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תצוגה מקדימה

איך להפוך משבר להזדמנות עסקית? - פוסט אורח מאת דנה אברהם-גריפית

מכל מלמדיי השכלתי ומכל תלמידיי אף השכלתי יותר.  לקחתי את הפתגם הזה והרחבתי אותו, מרביתנו לא נמצאים כל העת במסגרות למודים שונות, ולמעשה לומדים האחד מן השני, מקולגות, ממתחרים, מחברים, מאנשים בעלי נסיון שעשו דבר או...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה