הבלוג של דנה סיני

בטיפול – יומני התראפיסטית

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול... +עוד

הי, נעים להכיר. שמי דנה סיני ואני מטפלת רב-תחומית ומנחה להתפתחות אישית. אני מכוונת בתחום האישי והתעסוקתי בקרב המגזר הפרטי והעסקי. מטפלת בפסיכודרמה, מאסטר ברייקי יהודי ובתטא-הילינג, ובעלת נסיון של שנים בתחומי הטפול השונים. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותעודת מטפלת בפסיכודרמה מסמינר הקבוצים, תל אביב. האתר שלי: www.hiboorim.co.il

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מאוגוסט 2010

“לטפל זה כמו שריר, שצריך למתוח אותו, לאתגר אותו, לעצב אותו. אי אפשר להפסיק להתייחס אליו, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות רפוי”. המטפלת בודקת מה האחריות שיש לה כמטפלת, מי מטפל במטפל? ומה הקשר בין שריר, מנחה, אדם ושדה? כל התשובות בפוסט אחד.

15/05/2011

“איזה מקצוע בחרת לך, שתהיי לי בריאה!” זה משפט שאני שומעת לא מעט.  אני מבינה את אלה שאומרים לי אותו.  גם אני משמיעה אותו לעצמי.  יש משהו מאד בודד בלהיות בשביל האחר, לשים את עצמי בצד כדי להצליח להרגיש את הכאב.  כן, כן, ממש להרגיש אותו, אבל להבין שהוא לא שלי.

קורה שאני יוצאת ממפגש טיפולי נסערת, ולא מבינה למה, לא באותו הרגע.  אני צריכה להגיע הבייתה, לנוח קצת, להיות בשקט ולהתחיל לעבד את מה שהיה ולבדוק עם עצמי למה משהו כל כך הסעיר אותי, מה הבהיל אותי, מה אולי לא הבנתי, מה קרה לי באותו רגע.  הבנתי מהר מאד, שככל שאני לא מניחה לדברים, אלא בודקת אותם, לפעמים אני יותר מתבלבלת, ולכן המינון הוא דבר הכרחי כאן.

אבל – הבנה לחוד וביצוע לחוד…ולא תמיד קל למנן…

אני חושבת שמינון ואיזון הן שתי מלים ששווה לאמץ אותן בכל תחום בחיים, כדי לשמור על שפיות והנאה מקסימליים, אבל איך מגיעים אל האיזון הזה? איך מבינים מה המינון הנכון של חקירת הדברים, ומתי כדאי להניח למשהו בצד, עד שהתשובה מתגלה לנו לבד…

כמטפלת, אני הולכת בעצמי להדרכות ונרשמת להשתלמויות, קוראת ספרים וכתבות, כי חשוב לי להיות עם היד על הדופק, ולהבין את הדברים עד כמה שאני יכולה להבינם.  איזה מקצוע בחרתי לי…

הנפש היא אוצר בלום ועדין שתמיד סקרן אותי, מאז ומעולם.  בכל עבודותיי לאורך השנים, עוד בטרם הייתי למטפלת, החיבור הנפשי של האדם אל הדברים הוא זה שסקרן אותי יותר מכל.  כשעסקתי בתחום הפרסום ויחסי הציבור, חשבתי על האדם שאליו צריך להגיע המסר שלי, קהל היעד.  מה השפה שלו? מה המחשבות שלו? מה הרגשות שלו? מה אני רוצה שכל אלו יהיו כדי שיתייחס למוצר שאותו אני מקדמת.  כיום, כשאני בקליניקה או מעבירה קבוצות פסיכודרמה, אני חושבת על האנשים כעל נשמות שעליי להתחבר אליהן כדי לעזור להן בדרך.  לא אני היא זו שעושה את העבודה, אלא האדם שניצב מולי, או הקבוצה שעוברת עכשיו תהליך, אבל יש לי תפקיד משמעותי שם, ולפעמים, כשהדברים עוברים דרכי, הם מטלטלים ומרגשים ואני לא יכולה להשאר אדישה אליהם.

אז מה עושים?  איך שומרים על האיזון?

לא יודעת איך זה אצל מטפלים אחרים, אבל אני לא “בחרתי” את זה.  רֹב הזמן מרגיש לי שהמקצוע שלי בחר אותי.  אני לא מבקשת להשתמש עכשיו במלים גבוהות כמו “ייעוד”.  קטונתי.  אני לא יודעת מה מצפה לי בהמשך הדרך, אבל אני יודעת שלא אוכל לחמוק מלטפל, זה בדמי, זה ברוחי, בנשמתי, כמו שאמר המשורר.

היכולת שלי להצליח ולהיות שם בשביל האדם שמולי ובשביל הקבוצה היא אימון.  לטפל זה כמו שריר, שצריך למתוח אותו, לאתגר אותו, לעצב אותו.  אי אפשר להפסיק להתייחס אליו, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות רפוי. מבחינתי, ברגע שלקחתי על עצמי את מלאכת הטיפול, לקחתי על עצמי אחריות אישית להתייחס לזה ברצינות, ומבחינתי, להיות רצינית זה לא להפסיק ללמוד, להרחיב את הכלי הטפולי, להתנסות, לחוות, להרגיש ולדעת לנתח את זה.

אני חושבת שמטפל שלא מאפשר את זה לעצמו, לא יוכל לשאת לאורך זמן את סיפורי מטופליו ואת כאבם, וכל המשמעות שבלטפל תתמוסס ואף תפגע במטפל עצמו.  כמובן שעם הניסיון מגיעה הבנה, אבל היד צריכה להיות על הדופק כל הזמן, על דופק השריר, ולבדוק שהוא עומד בעומס.  אני מאמינה שלמטפלים שונים יש שיטות שונות לעשות את זה, ובאמת…היום יש כל כך הרבה השתלמויות, כנסים, קורסים, מדריכים מעולים, מה שהיה חסר לי, הוא שזה יהיה מרוכז במקום אחד, בזמן אחד.

לשמחתי, נודע לי על כנס שמתקיים החודש בוינגייט, כנס בן 3 ימים וראשון מסוגו בארץ, שבו מאגד המרכז הישראלי להנחייה אינטגרטיבית בקבוצות, תחת קורת גג אחת, מרצים שהם גם מנחי קבוצות ומטפלים בשיטות שונות.  הכנס מאפשר להתנסות ולהכיר שיטות שונות שעוזרות לשמור על השריר הזה, וגם כאלו שאפשר להיעזר בהן בטיפול עצמו.  הכנס הזה גם יכול להתאים לא רק למטפלים, אלא גם למנחי קבוצות באשר הם. סדר היום גדוש ומגוון ואפשר לבחור להתנסות בסדנה שבה משתמשים בקול ובתנועה כדי להתמודד עם חרדות, לעבור משם לסדנה של חלון הג’והרי, לקפוץ בביודנסה, להשתתף בסדנת גרוטראפיה (מהמלה גרוטאה – כן, כן!) והרשימה עוד ממשיכה וממשיכה: פסיכודרמה, פוטותראפיה, צ’י-קונג, בודהיזם, אמנות הסיפור…

בעיניי, מטפל שמרשה לעצמו להיות גם מטופל, מדריך שמאפשר לעצמו להיות גם מודרך וכל אדם באשר הוא, שמצליח להיות גם בנעלי האחר, מגדיל את טווח התנועה שלו, את טווח הרגשות שלו, את מנעד התפקידים שלו בחייו. זו בדיוק הסיבה לכך שהכנס הזה נשמע לי כמו מתנה אמיתית לכל אדם, מטפל ומדריך כזה.

אני מתכננת עכשיו למתוח שרירים, ולאלו המתעניינים בפרטים נוספים – מצרפת את הקישור: כנס “המנחה, האדם והשדה” 25-27 במאי

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *

עוד מהבלוג של דנה סיני

Thumbnail

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית...

תגובות

פורסם לפני 9 years
Thumbnail

חט(א)"ו באב

אני מתחילה הפעם בהתנצלות.  אני הולכת לחרב לכם את משמעות החג. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מהסיפור-הבלתי-נגמר שלי עם פסח, אני דווקא אדם די חגיגי... תנו לי מועד, ואני עושה לי חג. אין לי בעיה עם סוגי חגיגות שונים, של עדות שונות, של...

תגובות

פורסם לפני 9 years
Thumbnail

סליחה מאחורי הסורגים

שנה עברה מאז שהתחלתי לעבוד כפסיכודרמטיסטית בבתי כלא.  שנה.  ואני מסתכלת על לא מעט דברים אחרת.  אני מאמינה שזה היה קורה לי לו הייתי עובדת גם במקום אחר, ולמען האמת, אכן עבדתי במקום נוסף, אבל את החמלה קיבלתי בין כתלי בית...

תגובות

טופ 20 - בלוגים