אכילה מהמקום הכי רגיש

"אכילה רגשית" מכנים אותה בימינו,

בעבר לא היה לי אומץ לדבר בקול רם ובטח לא  לאוזני כל העם על היחסים המסובכים שלי עם משקלי לאורך שנים.

מוזר, מאז שהמלך שלי כבר לא איתי יותר קל לי לשחרר לכתוב ולשתף את רוב נבכי נפשי,

דרך הכתיבה אני מרגישה שלאט לאט אני חובשת את פצעיי , מקווה שיגלידו אי פעם.

 

אכילה רגשית מוכרת היטב בחברה שלנו , אצל לא מעט נשים , גברים וילדים ומתבגרים.

היא תופסת אותנו בשעת כעס , בשעת מתח,  בשעת תסכול , בשעת עצב ועוד…

אנחנו/אני לא באמת צריכים סיבות מוצדקות כדי להושיט יד לאוכל המנחם אותנו במצבים אלו.

נכון, יקומו הרזות המרגיזות ( מתלוצצת כמובן ) ויאמרו , אצלהן המצב הוא הפוך ,

התאבון נסתם ולא עובר פירור בין הוושט לקיבה.

אישית,  ידעתי עליות וירידות במשקלי בכל הזמנים ובכל התקופות .

הייתי ילדה רזה וכנערה תמיד התעסקתי במשקל .העליות במשקל הגיעו בהריונות וסרבו להיפרד אחרי הלידות

ידעתי עליות וירידות במשקלי ממש כמו מדרגות נעות.

אני מתוודה כי תמיד הייתי צריכה מסגרת ויחס אישי,

הייתי צריכה גלגל הצלה ושהמדריכה או המטפלת תיקח אותי תחת חסותה כפרוייקט מצליח,

תשומי כזאת תמיד הייתי… לפני האובדן שלי כמובן, היום אני יודעת שהאחריות העשייה וההצלחה היא לגמרי שלי בלבד!

חשוב לציין , אף פעם לא אמרתי לעצמי אני אוהבת אותך ככה איך שאת שמנמנה  יפה ומטופחת.

המלך שלי אף פעם לא העיר לי על משקלי העודף.

כשהייתי מתבכיינת לו על ההשמנה  שלי נהג לומר לי "אני אוהב אותך בכל מצב"

אולם אני יודע  שאת הרבה יותר מאושרת כשאת באינטראקציה טובה ובשלום עם המשקל שלך.

את אוהבת להתלבש ולהרגיש נוח עם עצמך " .

הוא צדק בכל מילה, מי הכיר אותי יותר טוב ממנו.

אני רוצה לחדד פה ! אני הכי גאה בנשים שאוהבות את עצמן באשר הן , שמנמנות  ומאושרת אין יותר מושלם מזה!

אולם, כשאת שמנה/אני כמובן  ומתוסכלת ולא מקבלת את עצמך כאן מתחילה הבעיה שרודפת אותך שנים.

ולפתע כשחיי השתנו אלף שנות אור מקודם, אני מבינה את הבולשיט שבו התעסקתי.

בינינו מה זו בעיית המשקל שהעסיקה אותי שנים לעומת החוויה הטרגית שאני חווה מידי יום,

לפתע הכל מתגמד ויש הרגשה כזאת שזהו אם כבר אז כבר  דווקא כזה לעצמי.

משהו כזה של… לשבור את הכלים וכבר ממש לא מעניין אותי אם אני שמנה או רזה !

עכשיו אני כואבת עצובה עייפה מותר לי הכל , הכל מובן ואפשרי עבורי באבל שלי.

זורמת עם מה שמנחם אותי ומשמח את ליבי , והמתוק הזה הוא כדור פלא הכי מנחם ברגעים אלו עבורי.

והנה כבר עברו עוד מעט 8 חודשים … העצב והכאב לא עוזבים

ויחד עם כל  זאת מרגישה מאוד עייפות בגופי ובנפשי .

נשבעת שאני רוצה קצת  לעשות גם עבורי , להרגיש יותר חיונית , לעשות הליכות, לאכול נכון ובריא לאישה בת גילי ,

הפעם אני רוצה רוצה לעשות שינוי  ממקום אחר , לא ממקום  של יופי, לא  ממקום של כללי החברה, ולא ממקום של להתלבש יפה,

זה כבר לא האישו  עבורי.

רוצה לשנות ממקום של בריאות, של חיוניות , רוצה להרגיש יותר קלילה יותר בריאה וללא עם כאבים ראומטיים , נדודי שינה ובלי אכילות ליליות מנחמות על החוסר.

מחפשת את הכח , את הדחיפה , את הדרייב לנוע לעשות עבור עצמי לבריאותי ולהנאתי…

בכנות זה עדיין לא שם, יחד עם זאת זה כבר בתודעה וגם פה על הדף.

מקווה שהדרך מכאן  תהיה קצרה לעשייה למעני.

בדיוק כמו שאני טובה לעשות עבור אהוביי.JEFB2847 (1)

המלך שלי הכי הכי פרגן לי לעשות למעני, והכי אהב אותי כשאני מאושרת

אני אשתדל לנוע מפה ולזכור זאת.

מה אתם הייתם לוקחים לעשות למענכם לבריאותכם ולהנאתכם?

שבת שלום מלך אהוב שלי,

שבת מנוחה חברים .