הבלוג של חלי אלפסה - הסיפור שלי עם אוכל

heli_alfasa

נטורופתית שמתמקדת בעיקר! 054-4613280

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מאוגוסט 2013

סבתא, במחשבות שלי זה עדיין נראה לי כאילו את כאן, עדיין מדברת עלייך בלשון הווה עד שאני נזכרת..

לקראת הסוף כשראיתי שאת סובלת כבר חשבתי שזה עדיף בשבילך.. עד שיום אחד ראיתי אותך אחרי כמה ימים שהמצב הדרדר והבנתי שמתחילה הספירה לאחור..

5, 4, 3, 2, 1 …

אנחנו בבית שלך, פתאום את מחייכת אליי מהתמונות, זה עושה לי טוב לראות את התמונות שלנו מכל מיני תקופות ולזכור אותך ככה, הילדים שלך יושבים בכסאות של אבלים, יש תחושה של משפחתיות כשכולנו יחד בבית הזה שכל כך מזכיר את הילדות של כולם..

תמיד אמרתי על המשפחה שלי שאנחנו טובים ברגעים הקשים..

מיותר לציין שבשבעה, מה שיש בשפע תמיד זה אוכל, הרבה אוכל, לפעמים כמויות ללא פרופורציות רק שלא יהיה חסר…
שיהיה לאורחים מה לאכול ( לאורחים,כן?!).. אכילה רגשית במיטבה..

פעם כשעדיין לא הבנתי מה קורה לי במצבים כאלה, שקשה לי, הייתי נכנעת לרצון לאכול ומרגישה רע אחר כך. כשהתחלתי להתעסק בכל העניין הזה של אכילה רגשית ,למדתי לזהות שיש לי “שד” -מן אישיות נפרדת וחיצונית לי (ואיכשהו גם כל כך פנימית) שמחליטה לצוץ לה, בלי הודעה מוקדמת,בלי שמישהו הזמין אותה, לשבש את עולמי – ואז כשסיימה את תפקידה , נעלמת ומחליטה להשאיר אותי לבד עם התסכול, חוסר האונים, האשמה, הבושה ומה לא??

מדיי פעם, כשאני מסתכלת על כולם מהצד(וגם על עצמי), אני רואה ליד כמה אנשים את השד שלהם עומד לצידם ורק מחכה לרגע שבו יוכל לתפוס את מקומם ולמלא את החלל שיש להם, או לסגור איזה פינה שאי אפשר להתמודד איתה כרגע ובמקום, פשוט לאכול..

נזכרתי שיש מודל שמחלק את האבל לכמה שלבים ,השד כנראה מכיר אותם ויודע בדיוק מתי הרגעים הכי שבירים ואז קופץ לביקור..
השלב הראשון- הכחשה –בשלב הזה קשה לקבל את המציאות, מרגישים בתוך סרט כאילו מדובר בטעות ומה שקורה לא אמיתי .. לשד זה מסתדר מצויין.. הוא תמיד לצידנו במצבים כאלו .. משתלט על הסיטואציה כמו שרק הוא יודע, צריך רק לשלוח יד למקרר, לשולחן עמוס העוגיות או מה שיותר קרוב..ולהתנחם

השלב השני- כעס – יש גבול לכמה שאפשר להכחיש.. אז עולים שלב ויש רגשות כמו כעס, קנאה,אפילו שנאה.. השד צריך להשוות וגם מעלה הילוך, נצמד ולא משחרר בקלות.. פשוט מזל שיש אוכל בסביבה.. זה שלב קצת טריקי כי הבדידות רק מחכה להצטרף לחגיגה – השד, במיוחד שלי, הכי אוהב בדידות, הם חברים ממש טובים, האמת היא שהכי טובים.

השד אוהב אתגרים, אז השלב הבא הוא דיכאון –השדים יודעים לעשות מינגלינג ממש טוב אז בשלב הזה יש להם המון חברים קרובים כי כאן מרגישים חוסר טעם , מרגישים את האובדן בעוצמה, ולא נשכח את האשמה, הבושה, הכישלון וההחמצה…
מה שהשד לא יודע, או שהוא כן, אבל לא מתעסק בזה, כי הוא רק ממלא את תפקידו ומנסה לחנוק את הרגש – שאחרי שנאכל מכל הבא ליד, הרגשות האלו שרצה לקבור רק מתעצמים עוד יותר..

השלב האחרון הוא קבלה – כאן כבר הפסקנו להלחם בגורל ומשלימים עם מה שקורה. נשמע לכם שסיימנו אבל בשלב הזה לפעמים מרגישים צורך להתכנס בתוך עצמנו, אולי קצת התרוקנות ותשישות, כאן השד כבר פחות אגרסיבי אבל הוא תמיד מחכה לנו בפינה..

האמת היא שאני מאוד משמיצה אותו, את השד הזה, אבל בעצם הוא ההגנה הכי זמינה שקיימת באותו רגע.. אותו רגע שלא יודעים להתמודד עם הבדידות, הרגע שלא יודעים להתמודד עם הכעס, השעמום, הייאוש, הבושה, התסכול..( וכל אחד יכול להוסיף עוד כמה רגעים משלו..) , מה שצריך זה ללמוד להכיר אותו טוב ולדעת מתי הוא צץ, מתי הוא רוצה לקחת את המושכות ולהשתלט על המצב, או יותר נכון מתי אנחנו רוצים וצריכים שיקחו לנו את המושכות..
מתי אנחנו לא יודעים להתמודד..

נ.ב.
כמה דברים שעזרו לי..
לנהל יומן מעקב אחרי השד.. במקום שהוא יחכה לי.. אני מחכה לראות מתי הוא פורץ באיזו תדירות.. ככה מכירים את הנקודות החלשות ..

לשאול משהו שמכירים שכבר התמודד עם שדים כאלו איך הוא עשה את זה.. אם זה נראה לי מתאים אני פשוט מחקה אותו.. אם מישהו מצא שיטה שעובדת יש סיכוי שגם לי היא תעבוד..

לזכור שגם אם מרגישים שנופלים לפעמים, זה גם קורה, לכולם יש רגעים..

להקיף את עצמי בחברים תומכים..ברגעים קשים הם יכולים להיות גלגל הצלה אמיתי…

חלי אלפסה
054-4613280
[email protected]

עוד מהבלוג של חלי אלפסה - הסיפור שלי עם אוכל

תצוגה מקדימה

שלום עולם!

איזה טעים זה עוגת גבינה- עם שכבה מתוקה של קראסט למטה, החלק הדחוס של הגבינה באמצע -שיהיה קצת רטוב כי היבשות לא ממש טעימות, והפרורים למעלה...ואוו אני פשוט יכולה לדמיין קערת פירורים של עוגת גבינה וכבר להיות רעבה...עוגת גבינה זו...

תצוגה מקדימה

פלוס מינוס 20

איך אני נראית? זו שאלה המורכבת מכל כך הרבה רבדים- קודם כל בעיני מי? כמה דעתו באמת חשובה לי? בעיני עצמי? מי אובייקטיבי? מי אמיתי? זו גם שאלה שהתשובה לה משתנה גם בהתאם להרגשה. זהו משחק פינג פונג בלתי פוסק בין מה שאני חושבת על...

תצוגה מקדימה

מי רוצה אופטימיות ב ח י נ ם ?

מי לא?! עוד מספר ימים מגיע ראש השנה, יש אוירת חג באויר, הרגשה של התחלה חדשה ונקיון, מן ריח מבטיח של משהו טוב שעומד לקרות...אך עם זאת מבלי שנשים לב מזדנבות גם ערימות של מחשבות. מי שמארח אצלו את ארוחת החג מוטרד במחשבות על כמות...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה