הבלוג של Helen Shir

מחשבות באספמיה

אני מאמינה באחדות גוף ונפש, בחשיבה בוראת מציאות, בשינוי באמצעות מודעות. מטפלת ומנחה יחידים, זוגות וקבוצות בשבילי החיים. בין הכלים שלי: טיפולים אנרגטיים (רייקי, ביורגונומי,שטיפות ועוד), נומרולוגיה, טארוט וקלפים השלכתיים,... +עוד

אני מאמינה באחדות גוף ונפש, בחשיבה בוראת מציאות, בשינוי באמצעות מודעות. מטפלת ומנחה יחידים, זוגות וקבוצות בשבילי החיים. בין הכלים שלי: טיפולים אנרגטיים (רייקי, ביורגונומי,שטיפות ועוד), נומרולוגיה, טארוט וקלפים השלכתיים, גישור, יעוץ זוגי ועוד. גרה ברמת ישי, נשואה לפיני, אם לשלוש וסבתא לשישה. ועוד היד נטויה.

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מספטמבר 2010

מעיני עגל זכות הוא אומר במתק שפתיים: “מעניין שכל השפים הגדולים גברים, לא?” ובעוד השאלה ממשיכה לרחף בחלל החדר הוא מוסיף, לתפארת המליצה :”אין אף שפית גדולה? נכון?”…..

21/09/2010

מסדר כף העץ

ארונות מטבח מעוצבים, משטח עבודה ענק. מערבל מבריק וצבעוני ["אלף כוחות סוס"] מפגין נוכחות, מעבד מזון “המילה האחרונה” מוכיח יעילות ותכליתיות בשקט אלגנטי, קרש חיתוך רחב ידיים חובר לסכין רחבת להב המפילה חלל מיני מצרכים: פרוסות – פרוסות נופלות שדודות עליו, נתחים ופירורים שווים בגודלם נערמים במהירות ובדיוק מדהימים, בלי שתנועת היד תיקלט בעין המסתכל. צלוחיות – צלוחיות סדורות להן בשורות או באי- סדר – נון – שלאנטי וקסום על משטח העבודה. הן מלאות בקצוצים, מרוסקים, מדודים למיניהם, תוכנן נבלע במהירות אל קערה או סיר רוחש על כיריים.

כל הפעילות מקרינה יצירתיות אלגנטית. הרבה יצירתיות והרבה סופרלטיבים. אלה האחרונים נפלטים מהפה שמאחורי ומעל היד הקוצצת: הוד מלכותו השף. הוא אינו חדל מלדבר ולהסביר, פיו מפיק מרגליות. דברי אלוהים חיים מפי הגבורה. בכל הוא בקי והכל נהיר לו: כיצד לבחור את הנתח המשובח, איזה צמח תבלין מכיל מה ולמה הוא משמש, מתי כדאי ואיך רצוי. מפיק מרגליות אמרתי? אכן כן. ללא לאות, ללא הפסקה, תוך כדי חיתוך, קיצוץ, ובחישה. [ וזה קטע די תמוה: גבר העוסק בשתי מלאכות בעת ובעונה אחת? חשוד, לא?! ] ואז מגיעים ל”גראנד פינלה”: צלחת מעוצבת נשלפת מאי – שם, נתח אחד מוצב על גבי או על יד נתח אחר בדיוק יצירתי, רוטב מותז מעליהם, מצייר תמונה אבסטרקטית, בזיקה מהירה של צמח תבלין קצוץ להפליא על פני היצירה, עוד מגע אחד או שניים ו.. WOILA! המנה מוכנה.

מדהים. מלאכת הקוסמות הקולינארית בהתגלמותה.

השף מפנה את הבמה באלגנטיות מצטנעת.

המקסם נעלם. חזרה למציאות.

מירכתי ביטנו משמיע האיש בכורסא אנחה, פיו מרייר, עיניו כלות…. כנעור מתוך חלום הוא מרים עיניו אל זוגתו שזה עתה קינחה ידיה במגבת המטבח, ואומר לה: “ראית? איזו מיומנות? איך הוא אוחז בסכין? איזה מאכל יצא לו?” ולאחר הפסקה קלה: “אפשר למצוא את כל המתכונים שלו באינטרנט”…. ואז, בהפניית מבט אומר תמימות, הפורץ מעיני עגל זכות הוא אומר במתק שפתיים: “מעניין שכל השפים הגדולים גברים, לא?” ובעוד השאלה ממשיכה לרחף בחלל החדר הוא מוסיף, לתפארת המליצה :”אין אף שפית גדולה? נכון?”…..

המשך השיחה תלוי בזו שנגבה ידיה זה עתה. כלומר: ייתכן ולא יהיה המשך לשיחה. “עייפות החומר”, תוצאת שנות התנצחות עם תובנות גבריות מעין אלה מותירות אותה נטולת רצון והנעה להשיב לו. היא כבר יודעת: חבל על הבל הפה.

אך, אם עוד כוחה רב לה, קרבותיה טרם הכהו את לשונה, והיא עדיין מאמינה בתיקון – היא תשיב לו.

היא תומר לו שאולי אין נשים שפיות מפני שנשים, לאורך אלפי שנים, ובניגוד לשף המתפלסף, לא בחרו במלאכת הבישול. הן לא נשאלו אם זהו תחום העיסוק שבו יביעו עצמן, זה שידליק אור יצירתיות בעיניהן ואדמומיות אורגזמאטית בלחייהן. הן נדרשו לבשל כי זהו תפקידן.

היא תשיב לו שמאז ומעולם נשים בישלו. בקערות סדוקות, על משטח שיש ישן, עם סכין שחותכת רק מים, על מדורה או על פתילייה מפייחת. נשים עשו יש מאין להאכיל פיות רעבים, זאטוט בוכה שיש לקנח אפו ולנחמו תלוי על שולי שמלתן, בכיור או בגיגית ערימת כלים מלוכלכים, ממתינה לידיהן האדומות שידיחו אותה, מטאטא הזרדים מצפה בפינת החדר. ו…כן, מחר יום כביסה וביום זה יש תפריט מיוחד, מתואם, “קל יותר”, שיש להכינו ולהגישו בד בבד עם הדוד הרותח על הזרדים, בחצר…

היא תספר לו שלא בחרה בבישול, המגדר קבע לה אותו.

היא תוסיף שאין לצידה צי עוזרי טבח מוגדרים היטב על פי סולם ההיררכיה, סרים למרותה, ממתינים למוצא פיה…

היא תתוודה בפניו ותגלה לו שהבישול הוא מלאכה שיש לבצעה, ממש כמו הניקיון, הכביסה, הגיהוץ, החיתולים, הקניות, האירוח, התפירה, השכיבה על הגב תוך חשיבה על המולדת….

היא תגיד לו שאין שום יצירה והרפתקנות במה שנכפה עליך בעל כורחך.

היא תוסיף ותומר לו שלא תרו אצלה אחר כישרון בישול, שאין ולא היתה פה הגשמת ייעוד. שהיא לא בחרה!!! לא. היא לא בחרה לבשל.

אילו היתה בוחרת אולי היתה בוחרת בציור, בטייס, בחדר משלה, אולי היתה משיטה ספינות בלב ים, וייתכן, שאפילו היתה בוחרת להיות…. שפית….

כף העץ הישנה היתה הופכת למטה קוסמות גם בידיה….

כמו כף העץ שהיתה נתונה בידי המכשפות הרדופות.. [כך מספר לנו פאולו קואלו הברזילאי].

כף העץ היתה אות וסימן הכר סמלי וסודי של עושות הקסמים, אלה הרצות עם זאבים.

אלפי מדורות שכילו את גופן לא כילו את הקסם בנשמתן. וזו הסיבה שהן נאלצו לרדת למחתרת, מכינות בידיהן, לכל מתקפה שתבוא, כף עץ תמימה למראה כהוכחה וכראיה לכך שהן לא מתכנסות לעשיית קסמים אלא להחלפת מתכונים. כלומר: עוסקות במלאכה הנשית, הבטוחה, הנכונה: בבישול למען הגבר בחייהן. [ראה ערך "סביבון" בהיסטורית הרדיפות של היהודים].

למעשי קסמיהן ולרוחניותן לא היה מקום בעולם זכרי. אלה הטילו פחד קיומי במין שכנגד. הלא מובן והלא מושג הרי מאיים כל כך !!  ואם כוח טמיר ונשגב מתלווה אליהם – על אחת כמה וכמה. הן יוכרזו כגונבות נפשות ויועלו על המוקד. הקהל הרחב יוזמן לצפות במחזה [ כן, אני יודעת שגם נשים השליכו זרדים ללהבה ללבותה. אני גם יודעת למה... ]

ולידי השורדות מנמיכות הקומה ומשפילות המבט – דחפו כף עץ.

כן, היא נדחפה לידיהן, הן לא בחרו בה.

והיום, אישי היקר והעוקצני, זה המוצא נחמה ומפלט לפחדיו בציון חוסר המיומנות הנשית בנהיגה אחורה, היום, משניתנת להן זכות בחירה כזאת או אחרת, הן שבות לאיטן, כמגששות, גם אל מלאכת הטבחות, השפיות.

לאיטן – כי ראשית יש להשכיח מהן את כף העץ הסדוקה, להשיב להן את קסם הבחירה, לאפשר להן להתרועע ולהתיידד עם מעשי אשפות נשכחים ואסורים, להעלות ארוכה על פצעיהן ואז – אולי לשוב.

ואולי לא.

והיא דורשת זמן, ההחלמה.

אך הן ישובו, מרצונן, וכף העץ בידיהן תהפוך למטה מפיץ אור קסום ומשכר של יצירה, טעמים וריחות.

23.11.2009

עוד מהבלוג של Helen Shir

סגריר

סגריר שכבתי במיטתי, מכורבלת. ברכי אסופות אל בטני, כף יד שמאל מונחת מתחת לכרית הקרה, מתחת לראשי. עטופה בשמיכה חמה, זאת ששמורה לעונת המעבר, לא הגדולה הכבדה. עוד אמש התכסיתי בשמיכת קיץ קלה וחשבתי שדי לי בה, אחר כך שנתי נדדה כל...

תגובות

פורסם לפני 10 years

"כאילו"...

לעיתים אני מרגישה עם זה לא הוגנת ואפילו לא הגונה. אומרת לעצמי: "תני לבן האדם צ'אנס. קצת שרירותי להטביע עליו חותם ולהחליט מי הוא על פי התרשמותך הראשונית. לא הוגן. ובכלל, אולי את מפרשת את הופעתו החיצונית בדרך מאוד משוחדת ולא...

תגובות

פורסם לפני 10 years

גלגולו של חדר מאת הלן שיר

פרק א' היה זה חדר בקומה השנייה של בית דו משפחתי. לא חדר בודד היה. לחדר היו חברים. כלומר, כולם היו חבריו, כל חדרי הבית. הם נשאו אליו עיניים כלות, מעריצות ואוהבות, והוא השיב להם אהבה שאין בה התנשאות. אך את תשוקתו ונאמנותו שמר...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה