"אמא אני בסדר אל תדאגי" כך פתחת את השיחה בייננו בטלפון.
"אני יודעת" השבתי לך.
את המשכת "אמא היה פיגוע תיכף תשמעי…
ארבעה חיילים נהרגו מהקורס שלי…
אמא אני בסדר" המשכת…
פתחתי את הטלוויזיה בתי והזדעזעתי. דמעתי, לא האמנתי.
יומיים שלמים לאחר השיחה הייתי מרותקת לבית ובחרדות אין סופיות.
"אני בסדר" שומעת את קולך שוב ושוב והחרדות ממשיכות.
כך בה"ד 1 התמלא ענן שחור וסמיך.
היום קיבלתי את ההזמנה לסיום הקורס.
קורס קצינים בבה”ד 1 מצפה רמון.
דמעתי וחייכתי.
התמלאתי גאווה ורעדתי.
את מסיימת את הקורס בסוף החודש.
שלושה חודשים מלאי פעילויות מהבוקר עד הלילה, שמירות אין סופיות, ניווטים במדבר הקפוא ולינה באוהל של שתיים.
ומהעבר השני ארבע משפחות אבלים ופצועים בבתי חולים מפיגוע הדריסה בארמון הנציב בירושלים
ואני בוכה.
אני זוכרת שסיפרת לי על שבוע במדבר בניווטים.
כשבאחד מהם התכופפת והרמת אבן.
הראית אותה לחיילת לידך ואמרת לה:" תראי איזה אבן יפה מצאתי, אתן אותה לאחי אלמוג" והחיילת ענתה "שיר מה את מחפשת אבנים באמצע הניווט" וחייכה.
באותו רגע שסיפרת לי הבנתי שמשהו למדת בחיים. גם אם החיים קשים והמסע כבד תמשיכי לאסוף דברים יפים בניווטי החיים.
בעיני זה היופי.
עוד קצת אסע למסך הענן שאני מקווה שיהפוך ביום הזה לוורוד. אחבק אותך ואהיה אמא של קצינה.
כבוד גדול בתי שיר ליבסמן.
כבוד ענק לרקוד איתך עם המדים.
מצדיעה לך אהובתי ולכל החיילים.
hila libesman :פייסבוק