הבלוג של חיה גולן

רגעים ששווה לצלם

פוטותרפיסטית - מאמנת, מנחת קבוצות ומרצה, משלבת צילום בכל מה שאני עושה, אישית ומקצועית. אחרי שנים רבות בהיי-טק כמהנדסת תוכנה הגעתי, כמו רבים מחברי, לתחום ההתפתחות האישית. יש משהו בעבודה של שנים מול מסכים תוך הפעלת הצד הלוגי... +עוד

פוטותרפיסטית - מאמנת, מנחת קבוצות ומרצה, משלבת צילום בכל מה שאני עושה, אישית ומקצועית. אחרי שנים רבות בהיי-טק כמהנדסת תוכנה הגעתי, כמו רבים מחברי, לתחום ההתפתחות האישית. יש משהו בעבודה של שנים מול מסכים תוך הפעלת הצד הלוגי של המח שגורם לחוסר איזון מהותי. כזה שדורש עבודה על הצד הרגשי. עכשיו הזמן מבחינתי לאזן בין הדברים - לעבוד עם אנשים על הצד הריגשי שלהם תוך שימוש בטכנולוגיה הכל כך זמינה - המצלמה הדיגיטלית של הטלפון החכם ! הצילום הוא שפה של רגש ומאפשר ריפוי עמוק לכל אחד.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מפברואר 2019

אם יש משפט אחד שמכיל בתוכו את כל התורה כולה של הצילום, על רגל אחת – זה המשפט הזה של אנסל אדאמס: “אני לא לוקח תמונות. אני עושה אותן”. באנגלית יורים תמונות, לוקחים תמונות, עושים תמונות. בעברית – מצלמים תמונות. עבורי הצילום הוא סיבה להתרגש, להרגיש ולרגש. וכשמדובר בשוקולד הרגשות קשורים כולם בעונג צרוף המזוקק לרגע מתוק.

04/05/2019

rega matok 1

אם יש משפט אחד שמכיל בתוכו את כל התורה כולה שלמדנו בסדנת הצילום המתוק עם ירון בן-חורין – זה המשפט הזה של אנסל אדאמס, אותו ציטט ירון בתחילת הסדנה.

“אני לא לוקח תמונות. אני עושה אותן”

אני מודה, באופן רגיל אני “לוקחת מה שיש”. רואה – קליק – מצלמת ! והסיפור נבנה מתוך היש.

בצילום אוכל זה אחרת ובמיוחד בצילום מתוקים ובמיוחד במיוחד כשיודעים מראש ששוקולד הוא בליבת הסיפור.

השוקולד בליבת הפרלין, אגב, הוא בטעם תפוז-פרדס והשוקולד שעוטף אותו מריר מעולה. (מתחילים להרגיש את בלוטות הרוק? יופי. ככה בדיוק מתחיל סיפור הצילום)

סיפור אהבה על השיש

הפרלינים האלה הם תמצית האהבה. מגיל מאד צעיר הושבתי את בנותי על השיש עם מטרפה ביד כל פעם שהכנתי עוגות. הצליח לי בענק. תוך כדי שמיתגתי את עצמי במשפחה כבשלנית סוג ז’ גידלתי במקביל שתיים שהן גם יפות וגם אופות (וגם חכמות בטירוף, אבל זה כבר סיפור אחר). סדנאות בישול, אפייה ושוקולד הפכו להיות פעילויות ימי-הולדת שגרתיות (כמו גם פיצוח חדרי בריחה, אבל זה שייך כאמור לסיפור ההוא, האחר)

עשרים ומשהו שנים אחר כך, הכי טבעי שאני אגיד לגל – מתוקי, תכיני לי פרלינים ליום צילום, אני באה לעזור לך.

זה מתחיל כמו בבית מרקחת

זה מתחיל כמו בבית מרקחת

סיפור ההכנה הוא סיפור מהפנט אך מלוכלך. זה מתחיל נקי ומסודר, אמנם: התבניות, המכחולים, הקעריות הקטנות לערבוב צבעי המאכל מסודרים על השיש המבריק, אך זמן לא רב אחר כך השיש, הקירות והרצפה כבר מנוקדים בכתמי תפוז ושוקולד. צילומי תהליך העשייה נראים בהתאם.

מהפנט, מתוק, מלכלך

מהפנט, מתוק, מלכלך

מכיון שהגעתי על תקן הסו-שף, או יותר מדוייק סו-שוקולטיירית, תפקידי היה להכניס למקפיא, להוציא מהמקפיא, לנקות, לנקות, לנקות.

וגם לצלם, לצלם, לצלם.

מילוי הפרלינים בשוקולד בטעם תפוז

מילוי הפרלינים בשוקולד בטעם תפוז

תקצר היריעה מלספר איך הונחו הפרלינים המוכנים בעדינות בקופסה קטנה ונעטפו היטב, איך הגיעו ברכבת הביתה ואיך הונחו במקפיא עטופים ומוגנים בכישוף “לא לגעת”.

כשהגיע יום הצילום, הייתי כל כך עסוקה בהכנת התפאורה (צלחות, צעצועים קטנים, קונכיות, וכיוצא באלו) שכמעט יצאתי מהבית בלי לקחת את השחקנים הראשיים במחזה. מזל שנזכרתי בזמן.

IMG_20190429_180450

הסטודיו של הצלם ירון בן חורין במתחם התחנה בתל אביב נתן במה מושלמת ל’עשיית תמונות’. אור רך של בין-ערביים, טקסטורות של בד, עץ וברזל שהציתו את הדמיון,  הנחייה נעימה ומדוייקת, חברותא של נשים יצירתיות  וכמובן, כמויות עצומות של שוקולד עלית בכל תצורה אפשרית. מריר, מתוק, לבן, בתוך לחמניות ועוגות, בתוך סוכריות ועוגיות, עטוף וגלוי, שבור ושלם- גן עדן זה כאן !

צילום טוב משלב עקרונות של קומפוזיציה ותיאורה עם סיפור שמעיר רגש. שוקולד, עבורי – זה פאן. זה אהבה, זה השתטות, זה מטען של אנרגיות ונחמה בזמן משבר. זה משחק, זו העזה, זה לצאת מהקופסה. ואם כבר לצאת מהקופסה – לקחתי את המנדלה כמוטיב מוביל והתחלתי לשחק.

מכסה הברזל על הרצפה התמוגג מנחת

מכסה הברזל על הרצפה התמוגג מנחת. מתי אי פעם מישהו ראה אותו בעין טובה ומתוקה?

מכסה הברזל העתיק דיבר איתי באותה  שפה. נקודות נקודות, מעגלים מעגלים. תחרת ברזל מול תחרת זכוכית. אחדות הניגודים.

שילוב חומרים וטקסטורות - וקצת חוש הומור. זה תמיד עושה טעם טוב בלב

שילוב חומרים וטקסטורות – וקצת חוש הומור. זה תמיד עושה טעם טוב בלב

המחרוזות הפריעו לי לצלם, וכשהורדתי אותן, הן נקלעו לזירת ההתרחשות ויצרו סיפור חדש. סיפור של שקיפויות וצללים.  החרוזים התכולים התחילו לדבר עם צלחת הזכוכית, החרוזים הלבנים ליטפו את הצדפים, והים עירסל את גנב-הפרלינים ששט לו באסדה השבלולית מרוצה בעליל מהתפתחות העלילה.

... וגמד אחד קטן התחבא בתוך שבלול לולי לולי לולי לול

כשהגענו לשלב העריכה וראיתי את הצילום הזה, שיר ילדות התחיל להתנגן בראשי:

אצו רצו גמדים

טרל-רל-רידדים,
אצו רצו שיחקו -
קוקו-ריקו-ריקוקו,
שיחקו במחבואים -
בילים בילים בים-בם-בים.
ואחד קטון קטן,
שם יפה לו טימפינטן,
התחבא בתוך שבלול -
לולי-לולי-לולי-לול
……..
סוף טוב הכל טוב
באופן מפתיע ולא צפוי חזרתי הביתה עם רוב הפרלינים. מרוב שוקולד בעיניים כבר לא היה צורך לטעום.
נראה לי שעליתי על סטארט-אפ דיאטתי פה ! 
וכמו במשפט המקורי (כל התורה כולה על רגל אחת)  ההמשך הוא: “ואידך זיל גמור” כלומר, עכשיו לכו תלמדו איך עושים את זה, ואיך עושים את זה נכון.

רוצות מתכון? בבקשה:

מתכון פרלינים בשוקולד תפוז

 

 

עוד מהבלוג של חיה גולן

תצוגה מקדימה

הרגע הזה, שבו הבנתי

הצילום תמיד היה שם. רק עכשיו אני מבינה שהיסודות עמוקים משחשבתי. אבא היה הצלם המשפחתי והמתעד. כמו לכולם, היתה לו מצלמה אוטומטית. לא משהו משוכלל מידי, כזה שקל לסחוב לכל הטיולים בשבתות. את סרט הצילום המצולם (36 תמונות...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

היא אמרה לי לא. אני עצמתי עיני

חמושה במוצ'ילה של הסטודנטית, שק"ש, שמיכת פליז וטלפון סלולרי יצאתי למדבר. כנס "אתגר במדבר" של עמותת דרך לוטן עסק השנה בעכבות ועקבות. בדיוק הנושאים שמעסיקים אותי אישית ומקצועית, כמו גם את המתאמנים ומשתתפי הסדנאות שלי. מעבר...

תצוגה מקדימה

השם האמיתי שלי זה אווה גרדנר. אווה דוט סטוריס

היום אני כבר בסדר עם זה. עם השם היכנעי, הדודתי, שלא פשוט לגדול איתו בשנות השישים בישראל בין הדליתיות, הסיגליות והתמריות. בשלב בו עמדתי על דעתי והתחלתי לחקור בו ובמקורותיו הגיעו כמה תשובות. קודם כל, אני חיה כי זה השם...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה