הבלוג של חיה גולן

רגעים ששווה לצלם

פוטותרפיסטית - מאמנת, מנחת קבוצות ומרצה, משלבת צילום בכל מה שאני עושה, אישית ומקצועית. אחרי שנים רבות בהיי-טק כמהנדסת תוכנה הגעתי, כמו רבים מחברי, לתחום ההתפתחות האישית. יש משהו בעבודה של שנים מול מסכים תוך הפעלת הצד הלוגי... +עוד

פוטותרפיסטית - מאמנת, מנחת קבוצות ומרצה, משלבת צילום בכל מה שאני עושה, אישית ומקצועית. אחרי שנים רבות בהיי-טק כמהנדסת תוכנה הגעתי, כמו רבים מחברי, לתחום ההתפתחות האישית. יש משהו בעבודה של שנים מול מסכים תוך הפעלת הצד הלוגי של המח שגורם לחוסר איזון מהותי. כזה שדורש עבודה על הצד הרגשי. עכשיו הזמן מבחינתי לאזן בין הדברים - לעבוד עם אנשים על הצד הריגשי שלהם תוך שימוש בטכנולוגיה הכל כך זמינה - המצלמה הדיגיטלית של הטלפון החכם ! הצילום הוא שפה של רגש ומאפשר ריפוי עמוק לכל אחד.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מפברואר 2019

בקצה הסטודיו היה גרם מדרגות והיו האמבטיות האלה, אוי, כמה שאני מתגעגעת לאמבטיות האלה שנטמן בתוכן קסם. היה שם סוד שהתגלה ורק אני ראיתי אותו. (טוב, ברטו גם)

24/02/2019

הצילום תמיד היה שם.

רק עכשיו אני מבינה שהיסודות עמוקים משחשבתי.

אבא היה הצלם המשפחתי והמתעד. כמו לכולם, היתה לו מצלמה אוטומטית. לא משהו משוכלל מידי, כזה שקל לסחוב לכל הטיולים בשבתות.

את סרט הצילום המצולם (36 תמונות בדיוק) היה מפקיד אצל השכן שלו, ברטו. פוטו ברטו. מול קונדיטוריה ברנר המיתולוגית.

בחנות של ברטו היו שתי קומות. בקומת הקרקע – החלק הקדמי של החנות: דלפק מרובע, ויטרינת זכוכית עצומה וחלון ראווה מלא בתמונות של ילדים וזוגות צעירים בחתונתם. על הדלפק ברטו היה מדביק רצועות רצועות של דוגמיות מתוך סרט הצילום (כשלמדתי צילום הבנתי שזה הקונטאקט)  על דף קטן, ואז חותך את התמונות המוגמרות, מוריד ידית בעדינות תוך דיוק מיקום התמונה, ולחש דק נשמע כשסכין הגליוטינה השאירה חיתוך מסולסל בקצה התמונה.

בחלק האחורי היה הסטודיו. בעיניים של ילדה קטנה, זה היה סטודיו ענק, עם רצפת לינוליאום שחוקה ורקעים צבעוניים מתחלפים, עם ספוטים אימתניים שנתלו מהתקרה ועם מצלמה גדולה מכוסה בבד שחור, עומדת ומחכה.

מידי שנה בפורים, כשלקחו אותי להצטלם בתחפושת שאמא תפרה לי, ברטו היה מעמיד אותי על קוביית עץ גדולה צבועה לבן ואז ניגש אל המצלמה הגדולה וטומן ראשו בתוך הבד השחור. משם רק קולו היה נותן הוראות – להזיז את הראש, להרכין או להרים סנטר, להזיז את הרגל קצת קדימה – ולחייך. לא לשכוח לחייך.

צילום מאלבום המשפחה

צילום מאלבום המשפחה (אחותי המתוקה)

בקצה הסטודיו היה גרם מדרגות מעץ. הן הובילו לקומה השניה, לחדר החושך המוזר, המואר באור אדמדם עמום, שבו היה ברטו מפתח את הפילמים ותולה אותם סדורים על חוטי ייבוש.

והיו האמבטיות האלה, אוי, כמה שאני מתגעגעת לאמבטיות האלה, עם החומרים שנראו תמימים כל כך, שקופים ומימיים כל כך, אבל טמנו בתוכם קסם שגרם לי לפעור את פי בהשתאות. ברטו היה מחליק דף קטן לתוך אמבט גדול, אומר לי לספור עד 5 – ופתאום נגלתה תמונה.  וכשהופיעו הדמויות על הדף כבר לא הפריע לי הריח החמוץ-חריף המוזר שאפף את החדר, האור האדום והחושך המפחיד.  היה שם סוד שהתגלה ורק אני ראיתי אותו. (טוב, ברטו גם…)

מבלי דעת שחזרתי את הרגע שוב ושוב כשלמדתי צילום ב”מדרשה”, כשלימדתי צילום במוזיאון תל אביב, וכשלימדתי צילום במתנ”ס הקרוב לביתי שגם שם הקמתי חדר חושך ומעבדה. הקסם של התגלות התמונה מתוך הדף הלבן לא הפסיק לרגש אותי מעולם.

ואז הגיע הצילום הדיגיטלי.

עוד מהבלוג של חיה גולן

תצוגה מקדימה

השם האמיתי שלי זה אווה גרדנר. אווה דוט סטוריס

היום אני כבר בסדר עם זה. עם השם היכנעי, הדודתי, שלא פשוט לגדול איתו בשנות השישים בישראל בין הדליתיות, הסיגליות והתמריות. בשלב בו עמדתי על דעתי והתחלתי לחקור בו ובמקורותיו הגיעו כמה תשובות. קודם כל, אני חיה כי זה השם...

תצוגה מקדימה

סודות טמונים באלבום התמונות

החומר ממנו עשויות טלנובלות תולדות המשפחה שלי רצופות סודות ושקרים. אם מישהו היה מעלה את זה כתסריט היו פוסלים אותו במחלקת הדוקו על בסיס הגזמה ודרמטיות יתר ומייד מעבירים למחלקת הטלנובלות או המדע הבדיוני. ...

תצוגה מקדימה

קליק! וטעם גן עדן בפה

אם יש משפט אחד שמכיל בתוכו את כל התורה כולה שלמדנו בסדנת הצילום המתוק עם ירון בן-חורין - זה המשפט הזה של אנסל אדאמס, אותו ציטט ירון בתחילת הסדנה. "אני לא לוקח תמונות. אני...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה