הבלוג של חיה מאור

חלומות בריאים

חיה. את עצמי, את החיים, את כל החלומות הבריאים. כנה, לעיתים עד כאב. כואבת ללא סוף אבל עם הרבה יותר תקווה.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מספטמבר 2012

משנה לשנה אני מתקלפת, כך מספרות מילותי שלי, וכך גם רואה אותי העולם

31/12/2018

אני לרוב לא מסכמת שנה, ואם כבר אז אני עושה את זה בראש השנה העברי, אבל השנה עברתי כל כך הרבה מסעות, רב כל כך השתנה וגדל בי ואני מוצאת את עצמי מחפשת דרך לאסוף את הכל למילים.
כשהתעוררתי אי שם לפנות בוקר התיישבתי לכתוב אבל משהו לא הלך, ומצאתי את עצמי שופכת אינסוף מילים, ואף אחת לא הייתה מדויקת.
אז הנחתי את הכתיבה ויצאתי לעוד יום של נכה במשרה מלאה- עירוי בתל השומר ואז עיסוי רפואי.
על העירויים אני כותבת בפייסבוק, כדרך לעבד לעצמי וגם להראות מהי שיגרה של חולה מורכבת, לרוב בליווי תמונה ומגילה , לרוב די ארוכה.
על השגרה הזו אני לא ארחיב כאן, (אם תרצו, היכנסו לקיר שלי וחפשו #עירויי.)
אבל על המילים שסוגרות לי את השנה אני כן רוצה לספר.
iron-mask-1535661-1279x1705

למרפאת הרפואה המשלימה הגעתי לראשונה לפני כחמש שנים בלי הרבה תקווה לשיפור, אבל עם מוכנות ופתיחות.
מהסל שהוצע לי בחרתי שלושה סוגי טיפול, אחד מהם נעצר אחרי הטיפול הראשון כי ממש לא התאים לי, אבל את הרפלקסולוגיה והעיסוי השארתי.

התקופה ההיא לא הייתה תקופה טובה בשום מישור, בפרט זה היותר אישי עליו אני לא מדברת או כותבת שכן הוא לא שלי בלבד, ואני רק על עצמי לספר יודעת ומוכנה.
על אף מעט הסתייגויות שהיו לי, הקשבתי להמלצה חמה של אחת המזכירות ושובצתי לרפלקסולוג.

זכיתי למטפל מיוחד, קשוב, עדין ומקצועי.
הגישה הטיפולית שלו הייתה לעבוד עם הרגש, לא להסביר ולקשר כל פעולה שלו למטרה עליה “עובדים”-
הבסיס של רפלקסולוגיה הוא שכף הרגל שלנו היא מפה של הגוף, וכל נקודה בה משפיעה על איבר או מערכת אחרים.
הוא מעולם לא אמר לי “כאן אני לוחץ ואת מרגישה יותר כי זה איבר X  או Z.”
הוא אמר לי שהוא עוד על פי תחושה, ובתחילה בעיקר צחקתי עליו, אבל היות ואחת הסיבות שלי לגשת דווקא לרפלקסולוגיה נבעה מהבעיה העצבית ששיתקה את כפות רגליי ופגעה מאוד בתחושותיהן- התמקדתי בעבודה על הסבילות למגע, שהייתה בלתי קיימת .
כל מגע ולו עדין ביותר הטריף אותי, והדרך שלי  לשנות את זה הייתה בהצפה- בהכי הרבה מגע ממוקד שיש.

משהו במכלול- השיחות, העדינות, ההתרגלות שלי למגע- עשה לא מעט “סוויצ’ים” בראשי, ולקראת סוף סידרת הטיפולים כבר התגבשו בי כמה החלטות באשר להמשך הדרך, הגדולה והחשובה בהן הייתה ההחלטה ללכת על ניתוח השרוול.

כשהסתיימה סידרת הטיפולים כבר לא נותר לי תקציב להמשיך הלאה, עברתי את הניתוח ועם השינוי הפיזי הגיעה המון עבודה והגיעו שינוי רגשי, נפשי וגם חברתי.

מאז עברו ארבע שנים בהן אני חולמת ומפנטזת על האפשרות לחזור לטיפולים- לכמה סוגי טיפול שונים כשבעיקר אני מחפשת הקלה לכאבים שנוצרים מהצליעה ולאיזון הגוף שלא נושא את הנטל בצורה מאוזנת.
היום סופסוף הגעתי לעיסוי, שפירק לי את הצורה לגמרי והוכיח לי כמה אני זקוקה לטיפולים האלו, לסל שלם מהם. אז ניגשתי למזכירות כדי להמשיך ולברר איך ומה הלאה.
במזכירות ישבה מזכירה אחת שזכרתי מהסבב הקודם.
שאלתי בחיוך אם היא זוכרת ונעניתי מיד בחיוך שכן בהחלט ואיזה כיף שחזרתי.

התיישבתי מולה וכמו שאני עושה במה שנראה לי טבעי וחלק ממני- פיתחתי שיחה קצרה.

לאחר שדיברנו על כך שמרגיש  לי כאילו הייתי שם בחיים אחרים, כמעט אישה אחרת, חייכה המזכירה ושאלה בחשש אם מותר לה לומר לי משהו.
חייכתי ואמרתי שבוודאי, איזו שאלה.

וכך היא אמרה  לי, המלאכית שאני זוכרת עוד מהחיים ההם:
“את נראית אחרת, אבל זו לא העובדה שאת לא בכס”ג, וגם לא באמת המשקל.
יש לך אור בעיניים, המבט שלך רך, הדיבור שלך שוטף ונעים. כשהגעת אלינו הייתה תחושה שאת כועסת, לפעמים כאילו על כל העולם. היית כל כך מסוגרת, דיברת מעט ורק אם היית חייבת, ורק לקראת הסוף כבר ראיתי את הקליפות נושרות ממך.
כמה טוב לראות שכל כך הרבה שכבות התקלפו ממך, כמה נעים ומזמין החיוך שלך.
העיניים שלך דולקות, מוארות, ממש כאילו שם המשפחה החדש שלך מאיר אותן בעצמו”
iron-mask-1535661-1279x1705
חייכתי, הסכמתי שאכן הייתי אז שונה, והודיתי לה על המילים.
בתוכי נתקעתי, נאלמתי לרגע.
אני זוכרת את התקופה ההיא, ומה שראו עליי- אכן היה אני, אבל משום מה חשבתי שהצלחתי לכסות אותו במגוון המסכות שהיו לי אז.
היום כשאני עם הרבה פחות מסכות, המשא על כתפיי כל כך הרבה יותר קל.

מאז האשפוז בגהה, בו החלטתי סופית להיפתח אל העולם בכל דרך אפשרית כדי שאוכל להגיע למטרה שלי, אני יודעת שמשהו בי השתחרר.
אבל לשמוע כאלו דברים, מאישה שלא פגשה בי שנים, ורואה כל כך טוב את העומדת מולה אז וגם היום-

זה עשה לי את השנה כולה.
לפני שנה בדיוק הייתי בעומק התהום.
קרסתי, גוף ונפש יחד, על אף שלמביטים מהצד נראה שאם חיה הולכת במחלקה בלי מקל הרי שאין לה בעיה, מצבי המורכב דרש כסאות גלגלים או אלונקות של ממש.
בתקופה זו בשנה שעברה שקלתי אשפוז, חיכיתי למקום במחלקת אשפוז היום, ולפני עשרה חודשים עברתי את האשפוז מהגיהינום, זה שממנו צמחתי.
בדיוק כמו האשפוז המקולל לפני תשע שנים, עליו נאמר לי ואימצתי- זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות אז.

יצאתי עם חיוך ענק ולב מתפוצץ מהמרפאה והמחשבות שלי רצו לאלף ואחת כיונים.
על מי שהייתי וכמה שראו את זה, על הדרך בה אני הולכת ומתקלפת משנה לשנה.
על האור והחיוכים שהם חיי היום, על האני הישנה, על כמה היה קשה להיות בחברתי אז או לעבוד מולי בתחושה שאני כל הזמן כועסת ומרוחקת.
על כמה שכבות של כעס שהתקלפו ממני,
כמה שכבות דקות ועדינות של השלמה, קבלה, חיוך, תקווה ואופטימיות שתפסו את מקומן.
והן רכות ועוטפות, דקיקות ומוארות, ואפילו אם אומר זאת על עצמי במעין גאווה מעט מתרברבת-
כמוני.
כמו שאני מרגישה, כמו שאני רוצה להיות- גם כשנפשי קורסת, גם כשאני מסירה את המסכות, ממשיכה לחייך ולחפש את הטוב.

ואם יש משהו שאני מאחלת לעצמי, אם כבר אני בקטע-
זה עוד.
עוד מכל האור הזה, שיוכל לחושך שאורב לי בכל פינה כי כמו שאמרנו לפני זמן קצר כל כך, בחג האורות- מעט מין האור מגרש הו, כל כך הרבה- מהחושך.

עוד מהבלוג של חיה מאור

על גוף, על נפש-על גופנפש

אלו המלווים אותי במסע שלי יודעים שכשאני נסערת, כאובה, מוצפת רגש ומטולטלת כולי אני מתישבת מול המסך ומתחילה להקליד. היום אני כל אלו ועוד קצת, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי לא לשבת ולשפוך אל המסך את כל מה שבוער בי ברגע שנכנסתי...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

על הניסים ועל החיים

לילה, שקט, כולם ישנים. רק פוליאנה וחתוליה מסתובבים בבית עירניים לחלוטין, הם מחפשים אוכל ותשומת לב, אני מחפשת קצת שינה ומנוחה. אבל יש תקופות של נידנודי שינה, יש תקופות של כאב וחולשה כל כך רבים שבצורה פרדוקסלית משהו מונעות...

תגובות

פורסם לפני 4 months

משתמטת

כמעט 20 שנה שלא דיברתי על חווית הכמעט גיוס שלי. כתבתי עלייה די מזמן ושמרתי בצד, לכשירגיש לי נכון, והרגע הגיע כשקראתי פוסט על סיפור דומה שונה. גם החברות הכי טובות שלי מעולם לא שמעו את הסיפור המלא. פרט לאמא שלי, שהייתה שם מחוץ...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה