הבלוג של חיה מאור

חלומות בריאים

חיה. את עצמי, את החיים, את כל החלומות הבריאים. כנה, לעיתים עד כאב. כואבת ללא סוף אבל עם הרבה יותר תקווה.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מספטמבר 2012

עושה עוד צעד בעולם הבלוגרים החדש ישן עבורי ,מתרגלת כללי כתיבה חדשים ועל הדרך מנסה לעבד חוויות מהשבוע החולף

27/11/2018

עושה נסיון, סופרת מילים.
ההקצבה, גג 700 מילים.

על הקשר בין גוף ונפש אני כותבת כבר 15 שנה בערך, עוד לפני האשפוז הפסיכיאטרי הראשון שלי.
כחולה כרונית אני יודעת שהגוף והנפש מחוברים במעגל אינסופי, כשהאחד לא במיטבו הוא מפיל את השני.

שנים למדתי איך לזהות את הקשר, לדייק לי ולסביבה שלי מי הכוכב הראשי ומי דורש טיפול קודם- הגוף או הנפש.
לפני שמונה וחצי שנים כשהנפש היתה מרוסקת- נגרם לגוף נזק בלתי הפיך.
כלומר, הוא היה הפיך אז, כשנוצר, אבל בגלל שהנפש היא שגרמה לו, במה שהוגדר כ”נסיון אבדני”
אף איש מקצוע לא הקשיב ולא התיחס.
וכך נשלחתי להתמודד בבית עם נפש מרוסקת שמתחננת לעזרה ולחיים, ועם גוף חולה שמתרחק בכל יום מהחלמה ושיקום.
בבתי החולים התמקדו במה שנראה להם חשוב, וכל תלונה שלי מעבר לא זכתה ליחס. הגעתי למצב של זיהום בחמישה מוקדים שונים, להקאה בלתי פוסקת, על סף עילפון תמידי ורק אז כדי לצאת ידי חובה נעשתה בדיקה אחת שזיכתה אותי באנטיביוטיקה שיועדה לעדר פילים.
72 שעות אחר כך כבר יכלתי לדבר, אבל לא היה עם מי.
על שאר הנזק אף אחד לא הסתכל עד שנה לאחר מכן, וזה כבר היה בלתי הפיך, נרחב ומשנה חיים.

ואני חיה עם זה.
הנפש השבורה שלי שברה את הגוף ,הנפש המתחברת לאיטה היא זו שתדביק אותו חזרה.
אבל לשם כך אני חייבת לקבל את עזרת הממסד הרפואי, ששם לי מקלות בגלגלים בכך שהוא מסרב לראות מעבר להגדרות ולסיכומים היבשים.

גופנפש בחימר ובצבע

גופנפש בחימר ובצבע-חלק מתרגול שלי 

שנתיים שאני סובלת מבעיה קשה וחמורה במערכת העיכול, אחרי שבתור נערה אובחנתי כבעלת מעי רגיז, ולמדתי לנהל אותו ואת חיי בצורה אידאלית עד שנעלם כלא היה.
[בין היתר, ניתוח קיצור הקיבה ושינוי אורח החיים שבעקבותיו עשו את העבודה בצורה שלמה]
שנתיים בהן עשיתי כל בדיקה אפשרית, התחננתי לתורים, רדפתי אחרי התחייבויות, תזמנתי הגעת תוצאות- שנתיים עד שבדיקה אחת חזרה לא תקינה, בדיקה שעל פניה היתה אמורה לתת לי תשובה ופיתרון , עם טיפול של עשרה ימי אנטיביוטיקה וזהו, סוף לסבל.
כמה ששמחתי.
וכמה הכל השתנה כשרופא הגסטרו לבש מבט עגום ומרחם ואמר שהבדיקה הזו היא רק התחלה, שלדעתו יש חולי הרבה יותר עמוק במערכת ולכן הוא מבקשת שאפנה לחוות דעת שניה אצל קולגה שלו, סגן מנהל מחלקה עם התמחות יחודית ב”תנועתיות מעי” כדי שאפשר יהיה להמשיך בירור ואבחנה, להתחיל טיפול כולל  ומקיף אצל צוות רב תחומי.

גם למומחה הזה הייתי אמורה לחכות, אבל אני זו הרי אני, לא מחכה חצי שנה, לא מוכנה להמשיך את הסבל ואת העדר איכות החיים – שכן כל תסמיני המחלה הולכים ומחמירים.

מכירים את “כגודל הצפייה כך גודל האכזבה”, ואת “ציפיות יש רק לכריות”?
יש עוד קלישאות, אני בטוחה.
וזה מה שחיכה לי אצל המומחה התותח הזה השבוע.

ברגע שהרופא ראה את ההקדמה למכתב ההפנייה שלי, זו בה יש רשימה של מצבים  ואבחנות קיימים-
איבדתי כל סיכוי.
הרופא הודיע לי שיש לי המון בעיות רגשיות ושזו הבעיה היחידה שלי.
שהקשר בין המוח למעי ישיר וזה הכל, אני צריכה פסיכולוגית טובה, אולי דיאטנית של בית חולים אם הקופה תאשר וזהו.

הוא לא קרא את המכתב שכתב לו הקולגה שהפנה אותי.
הוא לא תשאל אותי באשר לרקע שלי או להיסטוריה שלי.
הוא צחק לי בפרצוף כשאמרתי לו שחלק מהאבחנות כבר לא רלוונטיות ולא קיימות כלל.
הוא סתם לי את הפה ב”אני מדבר עכשיו”.
אחרי שהדפיס לי מכתב, בעודי אוספת את הניירת שהוא לא קרא שאלתי בניסיון אחרון האם הוא באמת חושב שאין קשר לפגיעה עיצבית אחרת שאובחנה אצלי סופית בחודש האחרון.
הוא נשתל.
ואז הצלחתי גם להשחיל קצת מההיסטוריה שלי והוא לא ידע איך להתמודד הלאה עם חולה שיודעת היטב מהו הגוף, מהי הנפש וכמה הם מחוברים אצלה, וכמה רחוק היא תלך, לא תרוץ- לקבל את הטיפול הרפואי שמגיע לה.
אז הוא התעקש שאני חייבת לדבר עם הפסיכולוגית שעובדת איתו, לחכות שלושה חודשים וכן בכל זאת לקחת טיפול תרופתי לבעיה ששלחה אותי אליו ורק בעוד שלושה חודשים, בתור הבא אליו, אולי יהיה לי עם לדבר.

מתויגת, מסומנת, מושתקת.
ברגע שיש לי איזשהן אבחנות פסיכיאטריות כל שאר המכלול שהוא אני נמחק.

אחרי ביקור כזה אצל רופא כזה- הנפש שלי היתה מרוסקת לגמרי כמה ימים.
לא ידעתי את נפשי, לא מצאתי מנוח, ואכן, הגוף הצטרף לבכי ולתסכול.
עכשיו הנפש שלי שוב קצת יותר מודבקת, הבטן עדיין פחות.
ואני אמשיך לצעוד לאט לאט בדרך שלי עד שאקבל את ההפנייה לרופא שידע לראות את כולי, להקשיב לי ולתת לי את מה שמגיע לי.

גוף ונפש, ב693 מילים.

עוד מהבלוג של חיה מאור

על גוף, על נפש-על גופנפש

אלו המלווים אותי במסע שלי יודעים שכשאני נסערת, כאובה, מוצפת רגש ומטולטלת כולי אני מתישבת מול המסך ומתחילה להקליד. היום אני כל אלו ועוד קצת, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי לא לשבת ולשפוך אל המסך את כל מה שבוער בי ברגע שנכנסתי...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

לאבד

את הרשומה הזו כתבתי במה שנראה לעיתים חיים אחרים. האישפוז עוד היה טרי בראשי, הייתי עדיין מרותקת לבית ולא מטופלת בשום צורה, פיסית או נפשית. אבל כבר ידעתי שאני רוצה לדבר את עצמי, לנסות לפתוח צהר לעולם המורכב של התמודדות עם...

תגובות

פורסם לפני 3 months

יום עייף

הטקסטט הזה עלה אתמול על הקיר שלי בפייסבוק, והזכיר לי שהמון זמן לא התייחסתי לתסמונת התשישות הכרונית שהיא חלק מאוסף המחלות שלי- חלק שלעיתים כמעט לא מורגש, בעיקר כשאני מצליחה לנהל משק אנרגיה נכון- ולעיתים משבית אותי ברמה...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה