הבלוג של חיה מאור

חלומות בריאים

חיה. את עצמי, את החיים, את כל החלומות הבריאים. כנה, לעיתים עד כאב. כואבת ללא סוף אבל עם הרבה יותר תקווה.

עדכונים:

פוסטים: 33

החל מספטמבר 2012

שביתת האחיות והאחים נכנסה ליומה השני ומהציבור דממה. איפה אתם, בני משפחתה של הזקנה מהמסדרון?

24/07/2019

בואו נעשה רגע סקר קצר:
כמה מכם הקוראים אותי כאן בקביעות מודעים לשביתת האחיות שנכנסה הבוקר ליומה השני?
האם אתם יודעים למה האחיות שובתות?
האם אתם יודעים כמה זמן לקח עד שהן החליטו לשבות, ויותר מכך- האם אתם יודעים כמה מהאחיות המטפלות בכם בדרך קבע באמת מוכנות לשבות?

צילום מסך מעמוד הפייסבוק פורום אחים ואחיות בישראל

צילום מסך מעמוד הפייסבוק פורום אחים ואחיות בישראל

אני חולה כרונית יותר זמן משאני יכולה לזכור, הרבה יותר ממחצית חיי.
לשמחתי, עד העשור האחרון החולי הזה הסתכם בביקור תקופתי אצל רופא משפחה וביקורת כזו או אחרת אחת לכמה חודשים אצל מומחה והמגע היחידי שהיה לי עם צוות הסיעוד בקהילה היה אחת לשלושה חודשים כשהגעתי לבדיקות דם.
לפני תשע שנים הכול השתנה והתהפך, ואני מצאתי את עצמי מאושפזת בשני בתי חולים שונים לפרק זמן של יותר משלושה חודשים.
אלו היו חודשי הקיץ, ומאז תחילת יוני מזכיר לי הפייסבוק את הימים האלה.
רוב הזיכרונות נוגעים בצוות הסיעודי, ועל אף שרבים מאוד הזיכרונות הלא טובים, אלו שעדיין מדירים שינה מעייני, אלו שמזכירים לי שכל אנשי המקצוע הם בסופו של דבר בני אדם עם חולשות ודעות קדומות נראה שלא עבר יום בלי ביקור של מלאך כזה או אחר שהצליח להקטין את הקשיים ולהקל עליי את הגיהינום ההוא.
מאז האשפוז הנורא הזה אני לקוחה הרבה יותר רצינית של מערכת הבריאות וכפועל יוצא אני גם באה בהרבה יותר מגע עם הצוות הסיעודי.
בשנתיים האחרונות ביליתי זמן רב בבתי חולים.היו לי בתקופה הזו כמה אישפוזים וזכיתי גם להיות החולה במסדרון, עברתי ניתוח עם אשפוז ארוך ממנו המשכתי לשיקום- אני חושבת שפגשתי עשרות אחים ואחיות רק השנה.
בנוסף,אני מגיעה פעם בשבוע למרפאת כאב בבית חולים לקבל עירוי לידוקאין, אחד הטיפולים היחידים שמאפשרים לי מעט הקלה בכאב המתמיד אתו אני חיה.
[הליך העירוי לוקח בממוצע שלוש שעות, בהן חמישה חולים מנוטרים בצורה מלאה ונמצאים בהשגחה צמודה של אחות אחת]

את מקצוע הסיעוד אני מכירה גם מבית. אחות נפשי היא אחות מיילדת.
דרכה אני חווה את העולם הזה גם מהצד השני, הסופג אלימות, לא מספיק לשירותים, לא אוכל, ממשיך להתעדכן במטופלים הרבה אחרי שמשמרת הסתיימה. אני שם גם ברגעי השמחה והסיפוק ואני שם ברגעים הקטנים והמעטים של הכרת התודה, ובכל פעם מחדש אני מתמלאת הערצה וגאווה על כל אלו.

צילום מסך מעמוד הפייסבוק פורום אחים ואחיות בישראל

צילום מסך מעמוד הפייסבוק פורום אחים ואחיות בישראל

אתמול התחילה בתאוריה שביתת אחיות ארצית.
פורום אחים ואחיות בישראל מפרסם שיש היענות טובה לשביתה ואני תוהה לעצמי איך, כשאני יודעת שהצוות בבית החולים בו אני מטופלת, למשל, עובד.
לרוב אני מסתפקת במילים, אבל את מגוון הרגשות והמחשבות שלי באשר לשביתה הכי קל יהיה לתאר דרך המם של אסי וגורי.
“את לא יודעת מה לבחור!” -

כי אני, כחולה- הכי בעד המאבק הזה.
לשיפור תנאי שכר, להתאמת דרישות בירוקרטיות ולהסדרת כל בלגן האקרדיטציה, להוספת תקנים ועוד.
אבל אני אותה חולה שזקוקה לטיפול קבוע ומתמשך ולא יכולה לוותר על שירותי הסיעוד של הצוות המטפל בי.
וזה כואב ומתסכל.
אם הייתי מגיעה היום בבוקר לקבל טיפול ומגלה שהצוות שובת הייתי עוברת אחד אחת ומחבקת בכל כוחי. מנסה להראות את הערכתי והכרת התודה שלי, את התמיכה.
גם כשהם לא שובתים אני משתדלת לעשות זאת מול כל אחד ואחת מהם.
אני רואה בכל שבוע את המאבק הזה שבין לטפל בנו החולים ובין דרישות המערכת.
את הררי הבירוקרטיה, את מצוקת כוח האדם והזמן.
אני רואה כבר פעם שלישית או רביעית את הבלגן שהאקרדיטציה עושה, את הסטרס, את הפגיעה של המבחן בנו המטופלים(כן כן. בנסיון לעבור אותו הטיפול בנו התעכב והתארך, הבלגן בכוח האדם הורגש, המתח של הצוות יכול היה לחתוך את האוויר. )
ואני אומרת לכל אח ואחות:
תילחמו, אל תוותרו.
אנחנו עומדים(או יושבים, לא מתקטננת) מאחוריכם עם כל התמיכה שנוכל להציע.
מגיעים לכם תנאי עבודה הרבה יותר טובים.
שכר הולם.
תגבור כוח אדם.
הקצאת כוח אדם ייעודי לבירוקרטיה ועוד-דברים שאין לי בהם שום הבנה מקצועית.

גם לנו, החולים והמטופלים שלכם מגיעים כל אלו כדי שנוכל לקבל מכם טיפול טוב יותר ונכון יותר.
כזה שיאפשר לכם לעשות את העבודה האמתית שלכם ולטפל בנו ולא במסכי המחשב, כזה שיאפשר לכם להקדיש את זמנכם לכולנו, בלי להשאיר מטופל ללא חיתול או צמא, בוכה וחרד, לא חבוש או כאוב כי אתם פשוט לא מספיקים לחלק את התרופות לכולם בזמן.
מהחולים והמטופלים שלכם יש לכם גב.
אנחנו אתכם במאבק הזה, כי המאבק הזה הוא של כולנו.

מערכת הבריאות גוססת, מערכת הבריאות הורגת את מטופליה ומשהו חייב להשתנות.
לשם כך עלינו האזרחים, חולים ובריאים גם יחד להתאגד ולתמוך במאבק הכל כך צודק של אחיותינו.

 

 

 

עוד מהבלוג של חיה מאור

תצוגה מקדימה

לבריאות?

בשנים האחרונות נראה שכל יום הוא "יום ה-" יש יום "המורה", "יום האישה", יש יום לשוקולד, יום לקפה, יש יום לסנדויצ'ים ויש … ובכן, מסתבר שהיום הוא יום הרופא בשנה שהיא שנת המיילדות הבנלאומית לקח זמן עד שקלטתי שהיום הוא מין יום...

על גוף, על נפש-על גופנפש

אלו המלווים אותי במסע שלי יודעים שכשאני נסערת, כאובה, מוצפת רגש ומטולטלת כולי אני מתישבת מול המסך ומתחילה להקליד. היום אני כל אלו ועוד קצת, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי לא לשבת ולשפוך אל המסך את כל מה שבוער בי ברגע שנכנסתי...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

על הניסים ועל החיים

לילה, שקט, כולם ישנים. רק פוליאנה וחתוליה מסתובבים בבית עירניים לחלוטין, הם מחפשים אוכל ותשומת לב, אני מחפשת קצת שינה ומנוחה. אבל יש תקופות של נידנודי שינה, יש תקופות של כאב וחולשה כל כך רבים שבצורה פרדוקסלית משהו מונעות...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה