הבלוג של חיה מאור

חלומות בריאים

חיה. את עצמי, את החיים, את כל החלומות הבריאים. כנה, לעיתים עד כאב. כואבת ללא סוף אבל עם הרבה יותר תקווה.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מספטמבר 2012

על חלומות,כאלו שמבקרים בלילה וכאלו שחיים איתנו במהלך שעות העירות שלנו

26/01/2019

יש לי, כמו שסיפרתי, המון רעיונות והמון התחלות לרשומות.
מה שקורה בדרך כלל הוא שאני מתיישבת מול המסך עם כל הרשימות פתוחות ומנסה להחליט מה לסיים ולערוך בדרך לפרסום אבל איפשהו באמצע אני מגלה שכתבתי רשומה אחרת לגמרי.
עם הזמן למדתי לקבל את זה וגם להשתמש בקושי הזה- זו אני, כותבת על הכאן  והעכשיו ולרוב גם מצליחה לשלב לתוך זה משהו מהרעיון המקורי.

הבוקר התעוררתי מעוד לילה מסוייט, וכמו שקורה בלילות האלה, עוד לפני שפקחתי סופית את העיניים היתה לי פיסקה כתובה.
אז אני יושבת מהר להקליד אותה ולהרחיב עלייה, בתקווה שכמו בכל מה שלמדתי –היא תשנה מעט את הלילות שלי.

כל החלומות אשר חלמנו 
כל החלומות כולם 
הם ישארו בתוך תוכינו 
בתוכנו לעולם 

כל חלום יש בו 
תקוה אחת 
חיוך אחד 
ודמעה אחת 
כל אחד יש לו 
חלום שבו 
הוא היה רוצה 
לגעת 

מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי חלומות אמתיים מאוד, לרוב הם מה שנקרא “חלומות צלולים”.
על היגיינת שינה, על טבעם והיווצרותם של חלומות למדתי די מזמן, כשרק אובחנה אצלי הפיברו יחד עם תסמונת התשישות הכרונית והרופא אמר שהוא בטוח שלא רחוק היום והמדע יבין שהבעיה הכי גדולה וברת זיהוי אצל חולות היא איכות השינה,האפשרות להגיע לשלב השינה העמוקה בו הגוף נטען במלוא הכוח.

יש אנשים שממש עובדים בניסיון להגיע לחלומות צלולים, בהם הם לוקחים חלק פעיל משל היו על במה והם עכשיו התסריטאים, הבמאים, המפיקים והשחקנים הראשיים.
הניסיון להגיע לחלום שאפשר לעצב לבד, לשלוט בו ולעשות דברים שאי אפשר בעירות גרם בעבר גם לפגיעות בנפש, אך לעיתים הוא מגיע גם למי שלא רוצה בו ומוכן לוותר עליו.

החלומות שלי, מאז ומעולם, היו אמתיים ומוחשיים מאוד.
בעוד שיש מי שזוכר מחלומותיו תמונה בודדת, כתם צבע או צליל מסוים, חולם על דברים שאין להם קשר להתרחשויות מציאותיות נע יותר בכיוון של סרט מצויר סטייל פנטזיה של דיסני .
יש מי שחי את החלומות שלו כהמשך היום החולף.
בחלומות שלי אני פוגשת באנשים שממלאים את חיי, לרוב בסיטואציות דומות לאלו שקרו בעירות אבל יותר קיצוניות.
או שאני חולמת את כל החששות והחרדות שלי, עליי ,אבל עוד יותר- עלייהם.
ולא משנה כמה אני מנסה להיות הבמאית, התסריטאית, המפיקה שטוענת שאין תקציב לאירועים כאלו והשחקנית הראשית שרק רוצה להתבטא,
החלומות שלי נשארים קשים  ומטלטלים.

כל המנגינות אשר ניגנו
כל המנגינות כולן
הן ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם

כשהתחלתי ללמוד את נושא החלימה נגעתי בהמון מיסטיקה, לצד מאמרים של פרויד,
והייתי בעיקר משועשעת וצינית. החזקתי בעמדתי שחלום הוא חלום, הפוגה מהיום, הדרך שלנו לעבד את חיינו במקום יחסית בטוח ע”י הרצת סיטואציות ושחזורן במקרה אחד, או סתם מפלט למקומות אליהם אנחנו רוצים להגיע.

מנגינה יש בה
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
ולכל אחד יש
מנגינה
שהוא חייב
לגעת

ואז קרסתי ואושפזתי מורדמת ומונשמת, ובין היתר, בעזרת החומרים שקיבלתי שם החלומות שלי התחדדו עוד יותר, חלקם היו ממש הזיות בעירות, כך אני יודעת היום.
בין ההזיות הקלאסיות שמתי לב בהמשך הדרך שהחלומות שלי  הפכו עוד יותר מציאותיים.
מאוד מציאותיים.

יכולתי לחלום על אנשים שלא פגשתי ולפגשם לאחר כמה ימים.
ראיתי מקומות בהם לא הייתי כלל, בפרטי פרטים ודיוקים, ואחרי פעמיים שלוש בחלומות- הגעתי אליהם בפועל, כאן בארץ.
כשאחיות נפשי נכנסו להריון עם כל אחד מהילדים חלמתי על מינו, לרוב בעודי מחזיקה את התינוק וקוראת בשמו או בשם חיבה. עם המין צדקתי. תמיד.
עם השמות רק בחלק מהפעמים.

כל האהבות אשר אהבנו
כל האהבות כולן
הן ישארו בתוך תוכינו
בתוכינו לעולם

החלום שהכי שינה את יחסי לכל החלומות והפך לי את רובם לסיוט היה זה בו ראשה של אחות נפשי נח על ברכי והיא בוכה באבל אדיר, ללא אפשרות לנחמה.
זו היתה תקופה קשה בה חברה טובה שלנו גססה מסרטן, ואני נאלצתי להיות רחוקה- גם ממנה וגם מהחברות שלי שסבלו כל כך ולא יכולתי להקל עלייהן, עם המעט שידעתי כבר על שכול.
פקחתי את העיניים כשהחלטתי שאני לא רוצה להישאר בחלום הזה, והטלפון צלצל.
הראש המתולתל שנח עד לפני שנייה על ברכי היה מעבר לקו, בוכה, ואומר רק את שמה של חברתנו.

כל אוהב יש לו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אוהב אוהב
את האחת
שבנפשו נוגעת

כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכנו לעולם

ואני שונאת את זה.
אני שונאת לדעת, אני שונאת את המלחמה עם הראש שייתן לי קצת מנוחה כשאני ישנה.
את חוסר היכולת לשחרר קצת מהשליטה שאני חייבת לתפוס בכל חלק מחיי.
את התחושות הרעות, את הדאגה שמלווה אותי עוד לפני שפקחתי עיניים, את הרצון לגעת בכולם ולוודא שלכולם שלום.
לחבק את כל מי שהיה איתי בחלום הזה, כי אני סבלתי בו, והם , בתפקידם שם- עוד יותר.

רוב הלילות הצלולים האלה מעירים אותי עייפה יותר ומותשת יותר, ובכל 25 שנות החולי שלי עוד לא מצאתי דרך לרכך את החלומות האלה.
לתסרט אותם יותר טוב, להתעורר מהם קצת יותר מחייכת.

חלום קטן

היתה תקופה שבה נלחמתי על השיקום, ואחד החלומות שחזרו היה זה שבו אני הולכת יחפה סתם ככה ברחוב(דבר שמאוד אהבתי לעשות בחיים אחרים)
זה היה אחד החלומות הכי קשים- כי בשלב הזה כבר ידעתי שהחלומות שלי מתגשמים ברובים, ואיך זה יקרה כשאני נלחמת כל הזמן, מתחננת לעזרה ופחות או יותר מהווה צבא שלי אישה אחת?
כתבתי כבר על החלום-הזייה ממנו התעוררתי בטיפול נמרץ.
החלום ההוא חי במוחי כל הזמן, והוא הניע את רוב רובו של השיקום שלי עד לפני שנה וחצי, כשנאמר לי עי כמה רופאים שאין מצב שהוא יתגשם.
איך ממשיכים ככה?
כשיודעים בכזו וודאות שהחלומות שלי מגיעים למציאות שלי בסוף, אבל הפעם- זה לא יקרה?
נכון שמאז החלום עזב אותי, ונשאר רק הזיכרון.
ונכון שיש חלומות אחרים שמניעים אותי, לא לפני שהתישו אותי, עייפו פיזית ונפשית ,שברו ואז הרכיבו מחדש למשהו שאני יכולה לחיות ונכון שלאט לאט אני מתקדמת עם שלבי האבל עלייה- על החיה שחלמה, על חיה שנותרה, על הידיים הריקות
אבל הדרך מפותלת, מסועפת מאוד ובכל פנייה עומד קהל שלם של אנשים שמנסה למשוך אותי לכיונו.
ואין לי לדעת לאן להימשך- זה דבר שהחלומות האלה שלי שלרוב אני מקללת מסרבים לתת לי.
הם רק יכולים להתעקש שאכיר אותם,
שאגע בחלום, בכל חלום.

כל חלום יש בו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אחד יש לו
חלום שבו
הוא היה רוצה
לגעת

עם החיוך, עם הדמעה- שפשוט אגע.
ואני מנסה לעשות זאת בחמלה עצמית ובקבלה, לחיות בשלום עם החלומות הקשים ועם סרטי האימה, עם כל החרדות שצפות איתם, ואני ממשיכה לחפש בהם את התקווה, את החיוך האחד שבו אני רוצה ויכולה לגעת.

[תודה אחת מגיעה לאיש שנתן לי את מילות המסגרת לרשומה של היום, אריק לביא האחד והיחיד, וגם לטום וג'רי, באחד הפרקים הכי זכורים לי מילדות, ואחת התמונות שהכי משקפת אותי בימים אלו..]

עוד מהבלוג של חיה מאור

על גוף, על נפש-על גופנפש

אלו המלווים אותי במסע שלי יודעים שכשאני נסערת, כאובה, מוצפת רגש ומטולטלת כולי אני מתישבת מול המסך ומתחילה להקליד. היום אני כל אלו ועוד קצת, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי לא לשבת ולשפוך אל המסך את כל מה שבוער בי ברגע שנכנסתי...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

על הניסים ועל החיים

לילה, שקט, כולם ישנים. רק פוליאנה וחתוליה מסתובבים בבית עירניים לחלוטין, הם מחפשים אוכל ותשומת לב, אני מחפשת קצת שינה ומנוחה. אבל יש תקופות של נידנודי שינה, יש תקופות של כאב וחולשה כל כך רבים שבצורה פרדוקסלית משהו מונעות...

תגובות

פורסם לפני 4 months

משתמטת

כמעט 20 שנה שלא דיברתי על חווית הכמעט גיוס שלי. כתבתי עלייה די מזמן ושמרתי בצד, לכשירגיש לי נכון, והרגע הגיע כשקראתי פוסט על סיפור דומה שונה. גם החברות הכי טובות שלי מעולם לא שמעו את הסיפור המלא. פרט לאמא שלי, שהייתה שם מחוץ...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה