הבלוג של חנה הרוסי

סיפורים מהקליניקה האדלריאנית

מאמנת אדלריאנית שמאמינה כי מכל סיפור ניתן ללמוד ולהתפתח.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מנובמבר 2014

לרובנו הרבה יותר קל לזהות את חצי הכוס הריק בעצמנו. אנחנו מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו ומכאן גם כלפי האחרים. שיטה קלה למילוי חצי הכוס הריק.

02/02/2015

האם תוכלו באופן ספונטני לחלוטין , בלי לעצור למחשבה,  למנות 10 תכונות שאינכם אוהבים בעצמכם? הצלחתם?
ועכשיו, באותה ספונטניות ובלי לעצור למחשבה, תמנו 10 תכונות טובות שלכם.
מה היה לכם קל יותר?
משום מה, לרובנו הרבה יותר קל לזהות את חצי הכוס הריק בעצמנו. אנחנו מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו ומכאן גם כלפי האחרים.

אדלר היה הראשון שטען שכל אדם הוא מלא משאבים וכוחות. האימון מפגיש את המתאמן עם הגרסה החיובית של עצמו. השפה האדלריאנית מושתתת על העידוד. המתאמן מגיע עם רצון לשינוי כלשהו בחייו. הנחת היסוד שלנו היא שרק אדם מעודד מסוגל לחולל שינוי. אדם שאינו מחובר לעוצמות ולמשאבים שלו לא יוכל להשיג שינוי.

 במהלך האימון, אני יושבת עם המתאמנים שלי ושמה עלי את האזניות של העידוד: אני מקשיבה לסיפורים, לתיאורי הסיטואציות ומוציאה מתוכם  את התכונות הטובות, את הערכים ואת העוצמות של המתאמנים שלי.

shutterstock_152680601

תמונה מתוך שאטרסטוק

כשלון או תושיה ואומץ?

יושבת מולי מתאמנת ומספרת לי בתסכול רב שהיא נסעה לחצי שנה לארה”ב עם חברה, החברה הבטיחה לה שבזכות הקשרים שיש לה בארה”ב, ימכרו יחדיו תמונות וירוויחו הרבה כסף: “החברה זנחה אותי, היא לא עמדה בהבטחות שלה ולא בציפיות שלי. התיאשתי, השתפנתי, וחזרתי בבושת פנים ארצה אחרי 4 חודשים . לא עמדתי במשימה שלקחתי על עצמי”.

אני מציגה למתאמנת את אותו הסיפור, אבל מזווית ראיה אחרת. המטרה שלי למלא את חצי הכוס הריקה. “אני רוצה להשמיע לך מה אני שומעת : נערה בת 21,ילדה שבאה ממשפחה מאוד מגוננת ועוטפת מצאה אומץ לנסוע לבד לארץ זרה, עם חברה, למקום ללא מעטפת ביטחון  - האם יש באיזה אומץ?” ” כן” מהוסס.
“אותה נערה לקחה על עצמה עבודה לא פשוטה ולא שגרתית, בשפה זרה, בעיר מנוכרת ועשתה את זה. האם זה תבוסתנות?” “לא.”
“לאחר זמן, ההנערה הבינה שהחברה שלה לא עומדת במילה, היא נשארה לבד, לא מרוויחה כסף ודי אומללה. הנערה מתגברת על הקושי שבעיניה ובעיני משפחתה לחזור לארץ חודשיים מוקדם מהמתוכנן ייחשב כישלון.  ולמרות כל אלה, הנערה קוראת את המציאות, מוצאת את הפתרון הנכון לה, פועלת בנחישות וחוזרת הביתה. האם זה נראה לך כשלון?” המתאמנת, באנחת רווחה ובחיוך גדול, אומרת: “את יודעת מה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה”.

הילד שלי הוא ילד קשה ומתבכיין

ריקי, צעירה בת 35, אימא לילד בן הארבע (4) ובהריון עם בנה השני, אמרה עם הגיעה לאימון : “בני הוא ילד קשה, לא מוכן לציית, מרביץ, מקלל, לא שומר גבולות, מתבכיין, לא עושה שום דבר בלי איומים ועונשים”. אכן תמונה קשה ועגומה.

בשתי הפגישות הראשונות הנכחנו את הערכים והעוצמות של ריקי. חשפנו ערכים של אחריות, עצמאות, כבוד לאחר, צורך בהתפתחות עצמית, נדיבות ונתינה, ובראש סולם הערכים: המשפחתיות!

העוצמות שגילתה בעצמה: כוח, מעשיות והיגיון, אינטליגנציה, אופטימיות, אומץ רב, כושר אירגון, יכולת החלטה, יצירתיות, מטרתיות, לדבריה: ” לכל דבר צריכה להיות עשייה”. וזה רק חלק קטן ממה שגילתה על עצמה.

בשתי פגישות האימון הראשונות יצרנו את התשתית לתהליך שריקי ביקשה לעשות באימון:

  • לטפח את כישורי ההורות
  • לשפר את היחסים עם הבן
  • להבין יותר את עולמו
  • להבין את תפקידה בחיי בנה
  • לעודד אותו

ריקי לא סיימה את כל תהליך האימון (12 פגישות). היא ילדה את בנה השני לאחר 7 פגישות. הנה מה שהיא מצאה לנכון לכתוב לי:

 

שלום חנה יקירתי!
כבר שבועיים שרציתי לכתוב לך, אבל את יודעת איך זה עם תינוק חדש בבית.. אבל הנה אני מתחילה :)
אז דבר ראשון רציתי לספר לך על הילד הנהדר שיש לי – אני כל פעם נדהמת מהבגרות שלו, שלא ידעתי שיש לו בכלל..
הוא עוזר לי ונשמע לי (יחסית, לא יותר מידי) ובעיקר בעיקר מבין ולא משתגע מהמצב כשאני צריכה פעם אחר פעם להתפנות להיות עם התינוק הקטן.
אפילו אם אנחנו צריכים לעצור משהו שאנחנו עושים באצמע כי אני צריכה להניק – הוא מגלה הבנה מלאה ופשוט עובר לעשות משהו אחר.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש.
הוא נרגש מאוד מהעובדה שיש לו אח ומשוויץ בפני חבריו “רוצים לראות את התינוק שלי?”. מידי פעם הוא זורק איזה משפט של “הלוואי שלא היה לי אח” אבל יש לי תחושה שהוא עושה את זה בעיקר כדי לראות מה התגובה שלי ופחות תיאור הרגשות שלו. בכל מקרה אני לא מתרגשת, כמו שאמרת, זה טיבעי.

אני מוצאת שאני משתמשת בהמון מהכלים והשיטות שאנחנו עבדנו עליהם:

  • דיבוב הרגשות שלו – בכל הרמות, לא רק דברים שקשורים לתינוק
  • מציאת נקודות החוזקה בכל מצב: גם אם הוא מתנהג רע, אני עושה מאמץ למצוא מה הוא עושה טוב ומציגה לו את זה
  •  אני מוצאת שכל התנהגות “קשה” שלו אני עוצרת את עצמי מלכעוס ושואלת את עצמי: “למה?” וכמעט תמיד מוצאת את התשובה
  •  אני מוצאת גם שבשיחות בינינו יש כמה רבדים שלפעמים אני מפספסת ואם הוא נעשה מתוסכל אני חוזרת אחורה ושואלת את עצמי “מה הוא ניסה להגיד לי פה?” לא תמיד אני מצליחה לתקן, אבל אני מנסה

אלה רק חלק מהדברים שאני מיישמת, אבל בגדול עכשיו, כשאני מסתכלת אחורה על האימון, אני מבינה עד כמה הוא תרם לי, ועוד ימשיך לתרום.

אני עוד לא מצליחה להסתדר מספיק בבקרים כדי להגיע למפגש, מקווה שבשבועות הקרובים – אבל היה לי חשוב להגיד לך, באמת באמת – תודה רבה מכל הלב! עזרת לעשות מהפך לטובה במשפחה שלנו, וחיזקת אותנו בדרכים שרק חלמתי עליהן. נשיקות וחיבוקים,

 נ.ב. הרגישי חופשי להציג מכתב זה, הוא נכתב מכל הלב :)


חצי כוס מלא

מזמינה אתכן להירשם לבלוג בתור מנויים ולקבל התראה במייל בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש. איך עושים זאת? לחיצה קטנה על הכפתור “לעקוב אחר הבלוג” ומילוי המייל.  תודה חנה. 

עוד מהבלוג של חנה הרוסי

תצוגה מקדימה

על אגואיזם משני צידי המטבע

אגואיזם - טוב או רע? איך מגדירים אגואיזם? "אבא שלי אגואיסט" הודיעה לי יעל בנחרצות כשהתחלנו את האימון. "זה כואב לי לראות את אבא שלי כאגואיסט, אבל אני יודעת שתפיסה של חיים שלמים אי אפשר לשנות באימון". החלטתי לחזור לכלי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מכת בכורות

בחודש שעבר קראתי ספר בשם נערכחולעיניים של ג'ואן הריס (הוצאת כנרת זמורה ביתן.  ולא, זו לא טעות, כך רשום שם הספר).  ספר מתוחכם, לא קל ולא פשוט אבל חכם מאוד, לטעמי. הספר כולו כתוב בצורת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה