הבלוג של רות אופק

המטבח של רות

אמא לשני בנים שובבים, עורכת דין בשעות היום (והלילה) וחובבת אפיה בכל שעות היממה.

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 24

החל מינואר 2015

בעשור האחרון (אם לא למעלה מכך) רוחשת ותוססת סצינת המסעדות הישראלית עם שפים מוכשרים ומנות מגוונות ויצירתיות מרחבי העולם, ומגלה איכות ורמת אירוח שלא היו מביישות את הטובות שבמסעדות בבירות העולם המפותח.

יחד עם זאת, בולטת בהיעדרה, או כמעט בהיעדרה, נוכחות נשית בשדה האוכל המקומי שלנו, שמתאפיין ברוב גברי מוחלט.

עם יד על הלב, נסו למנות 5 נשים פעילות בשוק המסעדות (ולא, הכוונה היא לא רק לאגף הקינוחים אלא לענף המסעדות בכללותו). אני אישית הצלחתי למצוא רק אחת או שתיים.

מסיבה זו, שמחתי מאוד לשמוע שמיכל אנסקי, הפעילה מזה שנים בנוף הקולינריה הישראלי, פתחה מסעדה חדשה שחרטה על דגלה את טרנד ה -farm to table  הכה אופנתי בימינו ודוגל בשימוש בחומרי גלם טריים ועונתיים.

 אלא מה? בשניה שהמסעדה נפתחה הופיעו ביקורות הרסניות על המקום, ובראשן הביקורת של עיתון “הארץ” שאין לי דרך אחרת לתאר אותה מלבד מרושעת.

 בהינף קולמוס קטל המבקר כל חלקה טובה במסעדה, החל מהעיצוב, התמונות, התאורה והשירות וכלה כמובן באוכל.

 הביקורת היתה כל כך מפורטת וכל כך הורסת, עד שהרושם העיקרי שהתקבל אצלי כשקראתי אותה הוא שמדובר במבקר שהגיע למקום עם דעות קדומות על הבעלים, והרבה מרמור, ושמטרתה העיקרית היתה להשתלח בגב’ אנסקי (או במילים אחרות “לסגור חשבון” כשאין לי מושג על מה ולמה).

 יש שיחלקו עלי, אבל זו דעתי.

 שמחתי מאוד לגלות שאינני היחידה שסבורה כך, ומהר מאוד מצאתי עצמי הולכת לבדוק האם אכן כצעקתה, יחד עם חברתי היקרה שירה וסרמן (המוכרת לרבים כ”חצי שירה”) שהתגלתה כפרטנרית מושלמת לביקור במסעדה, היות ששתינו חולקות  אהבה רבה לאוכל טוב ומושקע.

3 גילויים נאותים

 לפני שאסקור את הארוחה שלנו, אבקש להקדים ולהדגיש שאינני מכירה את מיכל אנסקי, מעולם לא פגשתי אותה, וההכרות היחידה שלי איתה היא דרך מסך הטלויזיה (בהיותי חובבת התכנית “מאסטר שף”) ובידיעה שהיא היזמית העומדת מאחורי שוק האוכל בנמל תל אביב (יחד עם שיר הלפרן) שהינו אחד המקומות החביבים עלי.

 גם לשירה אין כל אינטרס אישי בהבאת ביקורת זו, שכן ההכרות היחידה שלה עם מיכל אנסקי היתה בעת שניסתה להתקבל למאסטר שף ונדחתה על ידי השופטים, לרבות אנסקי.  כך שלא ניתן להגיד על אף אחת מאיתנו שהגענו “משוחדות” למסעדה, אלא רק מתוך רצון לבדוק האם יש אמת בביקורות או שמא נגרם פה עוול לאשה שכל חטאה הוא שהיא דמות מוכרת בסצנה הקולינרית הישראלית.

למען הגילוי הנאות נציין כי היינו אורחות של המסעדה וכי מראש סוכם כי נכתוב את התרשמותנו הכנה והאמיתית מהמקום, לטוב ולרע. בביקורת זו השתדלנו לתת סקירה הוגנת שתתאר את הביקור שלנו כפי שהוא. על כן הביקורת מלווה בתמונות שצולמו על ידי במקום ומאפשרות התרשמות ישירה מהמנות (בבחינת טוב מראה עינים).

החוויה שלנו

כבר עתה נקדים את המאוחר ונציין שלא התבדינו. היה טוב. טוב מאוד. הדרך הכי טובה להגדיר את האוכל שטעמנו היא שהמנות פשוטות וכיפיות. אוכל שמתאים לכולם – לא מתחכם מדי ולא פשוט מדי –  וכאשר טועמים ממנו פשוט מרגישים כיף בפה.

 עם הגעתנו למקום נתקלנו בעיצוב מודרני ובאווירה רגועה ועם זאת טרנדית. במקום נמצא גם חדר פרטי  בחצי קומה נפרדת,  שמקנה ליושביו פרטיות. בהמשך הערב גילינו שבמקום ישנו גם בר גדול עם תאורה אופיינית אבל שם כבר לא הספקנו לשבת.

מתפריט המנות הראשונות טעמנו 3 מנות

קרפצ’ו פילה דג שהיה טעים להפליא, מתובל בעדינות ולא שוחה בשמן ובעצם נתן את הבמה העיקרית לחומר הגלם עצמו – הדג הטרי.

פטה ברולה שהתגלה כמנה נדיבה מאוד של פטה כבד עוף במרקם רך ואוורירי שחלקו העליון עבר קירמול והוגש עם פרוסות בריוש שהתאימו לו באופן מושלם.

המנה השלישית היתה פלטת ירקות שהגיעה על רשת עם מלח עשבי תיבול שהונח במעין שקיק מנייר אפיה ובשמן זית שאף הוא הוגש בכלי נפרד. הגם שפלטת ירקות איננה מנה שמושכת קרניבוריות כמונו, נוכחנו שמדובר במנה מוקפדת וטעימה מאוד שבה כל ירק קיבל את הטיפול הראוי לו, והיה פריך וצבעוני ובקיצור, טעים מאוד.

 עם המנות הראשונות התפנקנו בקוקטיילים. סנגריה לשירה ומוחיטו לי. שניהם היו טעימים והוגשו בצורה אסתטית.

PhotoGrid_1440311254738

  בין המנות הראשונות לעיקריות זכינו לטעימה ממנת הנוקרלעך שהיתה פשוט מושלמת. ניוקי עשבי תיבול שהוגש עם רוטב חמאה גבינתי  ועם גבינת המאירי. כל ביס היה פשוט נפלא והסיבה היחידה שלא חיסלנו את כל המנה היתה הידיעה שתיכף יגיעו כוכבי הערב, המנות העיקריות. לצמחונים שבינינו המנה תהיה תענוג צרוף.

 DSC_8429

לעיקריות החלטנו ללכת על בשר וחלקנו מנות של סינטה עגל והמבורגר.

הסינטה הגיעה כשהיא פרוסה לחתיכות ורדרדות ועסיסיות  מעל קרש חיתוך מרופד בנייר אפיה ובלווית צ’יפס דקים ומתובלים וסלט ירוק. אין לנו דרך אחרת לתאר את הסינטה חוץ ממושלמת.

אני אישית חובבת סטייקים מושבעת ולא אחת יצא לי להתאכזב במסעדות מובילות המתמחות בבשר כאשר קיבלתי סטייקים שהיו רחוקים משלמות. אבל הפעם הסטייק היה פשוט טעים ועסיסי כמו שסטייק צריך להיות.

 DSC_8431

מנת ההמבורגר אף היא היתה מצויינת. קציצה גדולה יחסית ועסיסית עם טעמים מובהקים של בשר, שהוגשה עם טבעות בצל ששירה ממש אהבה (או במילותיה של שירה: “אני לא מחובבי טבעות הבצל אבל את אלה פשוט חיסלתי”).

 DSC_8433

אחרי כל חגיגת האוכל הזו נחנו קצת ואז המשכנו עם הקינוחים. לאחר התלבטות הזמנו את מנת הסורבטים והקלאפוטי וקיבלנו כצ’ופר גם את מנת הטירמיסו.

הקלאפוטי קצת אכזב אותנו בטעמיו והרגיש יתר כמו עוגה בחושה שעליה קוביות מנגו ושמנת חמוצה (שדווקא השתלבה יפה עם הטעמים).

ייתכן שאכזבתנו נבעה מהדברים הטובים ששמענו על קלאפוטי התאנים שהוגש לחברות שהיו במסעדה שבוע לפני כן, אבל הוסבר לנו שהמנה מורכבת לפי מה שיש בשוק באותה עת, וכנראה שהתאנים לא היו מספיק מוצלחות כדי להגיע לצלחת.

 DSC_8442

מנת הסורבטים קרצה לנו עוד מהרגע שנכנסנו למסעדה והבחנו בה בדרכה לאחד השולחנות. מדובר בשורה של כוסות קטנות וצבעוניות כשבכל כוס טעם אחר: אגסים ביין, נקטרינה, שוקולד, מנגו וליים.

מכולם אהבנו מאוד את האגסים ביין (הברקה של ממש) וגם סורבה השוקולד היה מאוד מוצלח והתבלט בטעמי הקקאו שבו ובאופן מפתיע לא לקה במתיקת יתר. הופתענו לגלות שכולם מתוצרת בית ולא קנויים.

 DSC_8441

אבל הפתעת הערב היתה הטירמיסו, שבכלל לא חשבנו להזמין. שירה אומרת שלמדה מ”מאמא” איטלקיה שהדרך לזהות טירמיסו טוב היא אם לא מרגישים בו טעמים של קפה וכך היה. מנה נדיבה ביותר שתספיק בכיף לזוג ואפילו לשלושה, של קרם מסקרפונה אוורירי ולבנבן, שהחביא בתוכו בישקוטים שנטבלו בקפה אבל לא היו ספוגים מדי, ומעל הכל שכבה נדיבה של אבקת קקאו. כל כך אהבנו את המנה שפתאום גילינו צורה של לב במקום שבו לקחנו טעימה (כנראה שהטירמיסו החזיר לנו אהבה)

 DSC_8444

סקרניות לדעת מאיפה הגיע על האוכל הזה הלכנו לבקר במטבח, שהתגלה כמקום קטן, מסודר מאוד ובעיקר נקי.

ניסינו למצוא חסרונות למקום, והדבר הכי גרוע שמצאנו הוא שלא היה חלב סויה לקפה של שירה ושמנת העגבניות עם הבוראטה לא היתה במלאי כיוון שקיים מחסור בבוראטה בשוק (כנראה שכולם התחילו לגלות שמדובר בתענוג של ממש). כאמור גם הקלאפוטי היה פחות מוצלח ממה שציפינו אבל לא ניתן להגדירו כ”נפילה”.

השירות היה נעים. האוכל היה טעים ולא מתחכם מדי. האווירה במסעדה היתה טובה ובסך הכל נהננו מאוד מהארוחה.

גם התמחור היה סביר ביותר לארוחת ערב ותואם את איכות חומרי הגלם.

המסקנה העיקרית שלנו מהביקור, מעבר לעובדה שזכינו לארוחה מצויינת, היא שלא ברור לנו מהיכן באו הביקורות הקוטלות ונראה שהן באו ממקום לא ענייני ותוך רצון לנגח את האדם שמאחורי המסעדה ולא את האוכל שהוגש.

המנות שטעמנו היו טובות. אפילו טובות מאוד. ולמקרה שמי מכם חושב שהיינו מיוחדות בגלל שהוזמנו על ידי המסעדה, אז התשובה היא שממש לא. מבט אל המנות שהוגשו לשולחנות הסמוכים הראה שמדובר בסטנדרט אחיד ושכולם קיבלו מנות שנראו זהות (ולראיה, חלק מהמנות הוזמנו על ידינו לאחר שראינו אותן בדרך לשולחנות אחרים).

לא נותר לנו אלא לקוות שהקהל הישראלי ידע לבור את המוץ מהתבן ולהשכיל להבין שכשאדם קוטל בצורה כה גורפת מקום חדש כנראה שיש מאחורי הביקורת אג’נדה נסתרת שאין כל קשר בינה לבין האוכל שנדגם.

התקווה נוספת שלנו היא שבעתיד נראה יותר נשים בסצנה הקולינרית – ולא רק באגף הקונדיטוריה – כיזמיות וכשפיות ראשיות של מסעדות.

לעמוד הפייסבוק של אחד העם אחד

***

שירה וסרמן, מנחת קבוצות הרזיה בשיטת ״חצי שירה״

רות אופק, עורכת דין ובעלת בלוג האפיה “שמח במטבח”

אהבתם את הפוסט? בואו לבקר בדף הפייסבוק של שמח במטבח. אני תמיד שמחה לשמוע מכם

facebook icon

עוד מהבלוג של רות אופק

תצוגה מקדימה

פאי תפוח בדבש

  פאי תפוח בדבש. כלים: גולף אנד קו   ראש השנה שלי הוא קודם כל תפוח בדבש, ולכן אני משתדלת שלפחות קינוח אחד לחג יכלול את חומרי הגלם הללו גם יחד. פאי התפוחים שאביא...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה