הזול שעולה ביוקר.

סיפור תמים, על זוג תמים, שהחל בג'קוזי בצימר והביא לשיפוץ קטן, ופריחה גדולה.

זה סיפור על זוג באמצע החיים, לא תאריך עגול, אבל מכובד, שהילדים החליטו לפנק אותו לכבוד ימי ההולדת שלהם, שהיו בקיץ בלילה בצימר. שובר מתנה בתוספת  חוברת נפלאה עם קופונים. כל הצימרים קפצו לעיננו בשמחה, כל אחד מהעמוד הקטן שהוקצה לו בחוברת, וצעקו:  " בחרו בי!" "קחו אותי!" אז לקחנו. כמובן שברגע האחרון, לא לבזבז את המתנה שקיבלנו. מנסים לאורך כל תקופת התוקף למצוא התאמה בין הלו"ז שלי, ללו"ז שלו, ללו"ז הבלתי אפשרי של בעלי הצימרים, מיקומם, ומה יש להם להציע. ברור שביטלנו חוג, פגישה, שיעור, הזזנו את זה והעברנו את ההוא, ויאללה לדרך. נותנים לך, לא תיקח? עד כאן, בטח קרה להרבה מכם. באמת, הכל היה טוב, טיול בגשם, כפר אמנים מנומנם, ארוחת שף מפוארת שבמהלכה הבנו לפי כל שמונה המנות הנפלאות שהגיעו לשולחן, שהמחיר הנקוב והלא זול מלכתחילה, הוא כפי הנראה ליחיד…אבל מילא, כל החופשה הקסומה לא עלתה לנו, אז לא נהנה? בטח שנהנה. גם כאן, אני מניחה שיש מי מבין קוראי שמחייך ומהנהן בשותפות גורל.

IMG_20180118_093024_1024x656

בבוקר, עם אור ראשון, או קצת אחרי, כמה שעות לפני ארוחת הבוקר שתביא בעלת הצימר (מגיע לנו, לא נאכל?) אומרת האישה בקול מתקתק לבעלה. "עוד לא ניצלנו את הג'קוזי הזוגי". הוא מסתכל עליה, היא מסתכלת עליו ואומרת:  "קיבלנו כחלק מהדיל, לא ניקח?  בטח שניקח". וככה יושב לו זוג באמצע החיים באמצע הג'קוזי שניצב באמצע הצימר, שלעיתים נדמה שנבנה בכלל סביבו, כמו היכל תפילה מיתי קדום,  ואחרי שהשתיקו את המנוע הרועש, והעיפו את כל הקצף שיצר ובעבע מסביב לכל, משוחחים להם על החיים. עד כאן אולי יש לנו עוד כמה שותפים לחוויה, ואני חושבת שגם על ההרהור החולף "לו היה לנו ג'קוזי בבית". ואז פתאום, כמו שהמים מתבהרים מהקצף, ככה מתחילות להתבהר המחשבות, ונזכרים שיש גם מציאות.

האמת, בבית היה ג'קוזי, משולב באמבטיה, בחדר הרחצה של הילדים, זה שעשינו בבניה הגדולה לפני יותר מעשרים שנה. בטח הוא גם עבד כמה שנים עד שמשהו התקלקל בו, ובטח ניצלנו אותו פעם או פעמיים. גם האמבטיה, שידעה ימים טובים, ממרחץ לבובות "ברבי" כולל תספורת אופנתית על ידי הקטנה וחברתה, וכפי הנראה בעידוד הגדולה…. מתקן זמין ויעיל לשיפור התנועות שניתנו בחוג השחייה בבריכה כשעורי בית, מתרגול תנועות הצפרדע ועבור ל"בלו..בלו..בלו.." של תרגילי הנשימה במים.  דרך אמבטיות קצף מפנקות עם מלחים ומינרלים מיוחדים ועלי ורדים וכותרת אחרים שלקח חודשים להיפטר מהאחרונות שבהן. וסתם מקור שמחה לאמבטיות ילדים, חברים, ובני דודים, עם כל הפיגורות שנדבקות לקיר החרסינה שמעל. מהרהרים בני הזוג ונזכרים, שבעצם, גם האמבטיה כבר מעל שנתיים לא בשימוש בגלל איזו רטיבות שנוצרת בקיר המשותף עם חדר השינה בגלל איזו נזילה לא מאותרת אחרי כל ריקון של האמבטיה.  בעצם, מהרהרים בני הזוג, גם פינת הטוש לא נהנתה משיפוע טוב עוד מבנייתה , ופתיחה לא מושכלת של המקלחון, מציפה את כל הרצפה. וככה, בטוב ליבם במים, נזכרים כי יש כמה אריחים שתלויים על בלימה ועשויים לצנוח אל מותם. מה לא עשינו כדי לא להכניס שוב בעלי מקצוע הביתה…..סיוט מהשיפוץ הקטן של לפני עשר שנים…הכל, רק לא להכניס בעלי מקצוע הביתה. האמת, יש נסיבות מקלות, הילדים כבר לא בבית, אבל הם לפעמים באים. ואז נוצרים פתרונות מקוריים.  החתן, פיתח את מיומנות פתיחת המקלחון, איך בו זמנית גם גורפים את המים, וגם פותחים את הדלת. כנראה לא לחינם למד הרבה שנים בטכניון. בת אחת נוהגת להגיד:  "התקלחתי כבר בדירה בתל אביב, ומחר אתקלח שם שוב". ושניים אחרים, מתגנבים כמו גמדים קטנים למקלחת בחדר השינה שלנו. הם דופקים קלות על דלת החדר, כשאנחנו כבר הולכים לישון, או בבוקר כשאנחנו עוד לא רוצים לקום, חומקים ברשותנו למקלחת האינטימית והזוגית שלנו, ויש מן תחושת נופש משפחתית חמימה כזו.

השיחה ממשיכה וגולשת, ובזה אני כבר לא בטוחה שיש לנו הרבה שותפים, להבנה שאי אפשר יותר להתחמק מלהכניס משפצים הביתה...וככה בני זוג באמצע החיים גולשים מהחופשה היישר לחנות לקרמיקה ואביזרים סניטריים. מעורפלים מהחופש, ומהזרמים בג'קוזי, וזורמים עם המוכר החביב שמציע לנו את כל השפע בחנות. אתם מבינים, מאיגרא רמה… או מצימר ברמה, לסבב פגישות עם קבלני שיפוצים אצלנו בבית ובאמבטיה, וסבב קרמיקות בחנויות בסביבה.

אחרי יומיים, אנחנו עמוק בתוך שיפוץ, כי אם עושים, כבר עושים, ואם כבר יש פועלים, רעש ואבק בבית, כבר כדאי.  וככה, המקלחת הוורודה והיפה, שלפני עשרים שנה עמדתי על יד הרצף, לוודא שכל אריח ועיטור יושם במקומו, מועמסת אחר כבוד על העגלה בדרכה למזבלה. אנחנו עוברים אחר כבוד לישון, כמעט כמו בצימר, בחדר של אחד הילדים, כי החדר שלנו ועוד חלקים עוברים טיח וצבע.

IMG_20180201_094304_768x1024 (2)

ברגע רועש אחד, בו ניסיתי לתת שיעור בבית לתלמיד רגע לפני בחינת בגרות, הצטללה מחשבתי, וספרתי עשרה בעלי מקצוע שונים בבית, לא כולל הגנן עם המפוח האימתני מתחת לחלון  חדר העבודה…

ילדים, היזהרו בפעם הבאה שאתם נותנים לנו מתנות כאלו, הזול עלה ביוקר, ואם אתם עוד בונים על משהו מהירושה….

האמת, שלא לומר ה"אמת העירומה", לא רק מקלחת חדשה קיבלנו מהבילוי בג'קוזי ההוא. יומיים אחרי, התחיל לי עקצוץ עצבני על כל הגוף. בהתחלה, נהגתי בהכחשה ובהתאפקות, עד שבוקר אחד אי אפשר היה להסתיר גם מעצמי את העובדות. זועקת הגעתי למרפאה. הרופאה והאחות התלבטו ביניהן מה זה בדיוק, זורקות שמות שלא שמעתי מאז הטירונות,  ומבררות מה בדיוק שיניתי מהשגרה הרגילה.

מצוידת ב"נוגדי גרודים"  ובגוונים ורדרדים, נסעתי עם בעלי לעפולה לסגור את הזמנת הציוד הסניטרי. בדרך, הקראתי לו הודעה שנתקבלה בפייסבוק שלי ממטריד צעיר בניסיון כושל ליצור קשר, שכתב  "אני אמנם צעיר, אבל  את אשה בשיא פריחתך", התפוצצנו מצחוק, אין לו שמץ של מושג עד כמה דייק. את הפריחה, יכול היה להרגיע רק דבר אחד, מים. אז בשבוע היחידי בו באמת נזקקתי לאמבטיה בעשרים שנה האחרונות, היא היתה בשיפוצים….

בקיצור, היזהרו מג'קוזים, וזכרו שהזול, עולה לעתים ביוקר….

IMG_20180205_123429_768x1024

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.