הבלוג של דוד צ'צ'קס אקסלברד

כשצ'צ'קס ניצח את היטלר – סיפור בהמשכים

סיפור בהמשכים בעריכת חנה רדו וגלית דיאמנט. דוד צ'צ'קס אקסלברד (1923-2002) היה נצר למשפחה יהודית אמידה שנהנה מחיי מותרות ומילדות מאושרת מלאת חוויות. מציאות זו התהפכה באחת עם פלישת גרמניה לפולין במלחמת העולם השניה שהותירה... +עוד

סיפור בהמשכים בעריכת חנה רדו וגלית דיאמנט. דוד צ'צ'קס אקסלברד (1923-2002) היה נצר למשפחה יהודית אמידה שנהנה מחיי מותרות ומילדות מאושרת מלאת חוויות. מציאות זו התהפכה באחת עם פלישת גרמניה לפולין במלחמת העולם השניה שהותירה את צ'צ'קס הצעיר חסר כל בעיצומה של שואה פרטית וציבורית הולכת ומחריפה. בלוג זה מנגיש חתיכת היסטוריה בסיפור חיים על חרדות ועל אומץ, על קורבנות ועל תושייה ובעיקר על ניצחון יצר החיים על יצר הרשע.

עדכונים:

פוסטים: 20

החל מינואר 2016

קשה לעכל חורבן של עולם שלם. עוד יותר קשה לכתוב על זה. אבל ציוויתי על עצמי לספר לכם את הסיפור שלי כדי שתדעו שהכל אפשרי. אפשר לשרוד את הגיהינום. אפשר ליצור יש מאין. חשוב מכל, אפשר להתחיל מחדש, על אפו וחמתו של מי שרצה לשים לנו סוף. קוראים לי דוד צ’צ’קס אקסלברד. ניצחתי את היטלר. זה הסיפור שלי.

27/01/2016

קשה לעכל חורבן של עולם שלם. עוד יותר קשה לכתוב על זה. אבל ציוויתי על עצמי לספר לכם את הסיפור שלי כדי שתדעו שהכל אפשרי. אפשר לשרוד את הגיהינום. אפשר ליצור יש מאין. חשוב מכל, אפשר להתחיל מחדש, על אפו וחמתו של מי שרצה לשים לנו סוף. קוראים לי דוד צ’צ’קס אקסלברד. ניצחתי את היטלר. זה הסיפור שלי.

היינו משפחה יהודית אמידה ומכובדת. הוריי, מקס ואנה , היו מעמודי התווך של הקהילה. אבא היה רוקח מצליח שעבד בחברת התרופות של דודי. אמא היתה עקרת בית שהרעיפה עלינו חום ואהבה עד שנפטרה מסרטן כשהייתי בן עשר. אח שלי האהוב, אהרון, הצעיר ממני בשש שנים, היה חלק חשוב מחיי והרגשתי אחריות אישית כלפיו מיום לידתו.

גרנו בלבוב שבפולין בדירה מרווחת עם מבשלת, מנקה ומטפלת ואפשר לומר שגדלתי בתוך שפע. היו לי תלת אופן, קורקינט וסקטים, שנחשבו למותרות. דודי ודודתי הרמן וברטה אקסלברד שלימים אימצו אותי ואת אחי כשאמא נפטרה, היו מיליונרים שגרו בטירה מפוארת ומעוצבת בהידור עם ריהוט עתיק מעוטר בזהב, שולחנות מכוסים גובלנים, וילונות קטיפה שנתלו על חלונות גדולים וחפצי אמנות יקרי ערך. בילינו שם סופי שבוע רבים, בהם שיחקנו בכדור במסדרונות הענק, ביקרנו בטחנת הקמח ובאורוות וגמענו מרחקים בהתרוצצויות בחורש הטבעי שסבב את הבית. גולת הכותרת היתה המכונית שלהם – אוסטרו –דיימלר עם גג נפתח – אטרקציה גדולה ומצרך נדיר באותם ימים  של שנות השלושים– שאיתה נהגנו לטייל ברחבי העיר ומחוצה לה. מדי שנה נסענו לחופשה משפחתית בכפרי נופש בפולין ובחו”ל. היינו משפחה מגובשת ובעלת קשרים חמים, הטרגדיה הגדולה ביותר שהכרנו היתה כשנשברה צלחת טובה תוצרת חוץ והיינו מאושרים בלי להבין שהיינו כאלה ושבעצם היה לנו הכל.

אוסטרו דיימלר עם גג נפתח

אוסטרו דיימלר עם גג נפתח

אורח החיים שלנו לא היה דתי והזיקה הציונית שלנו היתה מדודה. הסיפורים על ארץ ישראל – הבית של היהודים – הותירו עלינו רושם של חלום אקזוטי רחוק מהעין וקרוב ללב אבל לא מספיק קרוב כדי לגרום לנו לוותר על רמת החיים לה הורגלנו למען אידיאולוגיה, מרגשת וחשובה ככל שתהיה. לימים , כשכבר היה מאוחר מדי, הבנו את גודל הטעות.

למרות כל האושר והעושר והרבה לפני המלחמה ההיא, כבר נפגשתי לא אחת עם האנטישמיות. היה לה ריח של ריקבון וטעם חמוץ של עלבון. הרגשתי אותה כתלמיד תיכון פולני יוקרתי בו מורים התעמרו בי. חווינו אותה בנסיעותינו לחו”ל כשהגישו לנו במתכוון ארוחות מקולקלות וביקשו באופן מפורש שנעזוב את כפר הנופש בו שהינו. היו לא מעט מקרים כאלה ואחרים אבל עד לרגע האחרון לא ראינו בהם כתובת על הקיר, כנראה מאותו מקום אנושי ונוח שבו קל יותר להבליג ולהתעלם ממה שנמצא לך מול העיניים.

עולמי התהפך בגיל 16 כשפרצה המלחמה בשנת  1939 ,תחילה עם פלישת הקומוניסטים ולאחר מכן עם השתלטות גרמניה הנאצית על פולין. כל סדרי העולם הברורים, הפשוטים והמובנים השתנו בן לילה והעתיד נראה מפוקפק. דודי ירד מנכסיו, הארמון בו הוא חי ומכוניתו הוחרמו והתחלנו למכור עוד ועוד חפצים כדי להתפרנס. כל זה קרה בעיצומו של גיל ההתבגרות שלי כשבבת אחת התמוטטו גם המבנה המשפחתי והסמכות ההורית שהכרתי. אבא נלקח על ידי הרוסים ודודי הואשם בריגול. הם נזרקו מביתם ורק בזכות תחנוניי למזכיר המפלגה הקומוניסטית לא נשלחו לסיביר. מאנשים רמי מעמד וייחוס הפכו לחסרי רלוונטיות ודיכאוניים. הבנתי לראשונה שהיוצרות התהפכו ושעלי מוטלת האחריות לדאוג למשפחה שלי. עשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיק את המשפחה בריאה ושלמה. בתוך כל הכאוס, לא הצלחתי לשמור על אחי הצעיר והאהוב, ועד היום מדובר באבדה הגדולה הכואבת ביותר שחוויתי כל חיי.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של דוד צ'צ'קס אקסלברד

תצוגה מקדימה

פרק 2

רעידות אדמה תמיד מזכירות לי בתת ההכרה את המעברים החדים של קורות חיי. בשנת 1941 פקד אותי זעזוע נוסף, ברמה של שבר גיאולוגי. באותו יום בקע מהרמקולים שנתלו על עצים, של הצבא הרוסי קולו של כרוז שהודיע שבשעה ארבע בבוקר חצה הצבא...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

פרק 6: החיים שלי תמורת 4 מטבעות זהב

בשנת 1944 בהיותי בן 21 , כבר היה ברור לכולנו שהרוסים מתקדמים ותוך כמה חדשים ייכנסו לפולין. בתקופה זו של שלטון נאצי רצחני ותחושה שהזוועה הזאת הולכת להיגמר, התארגנה  המחתרת הפולנית לתפיסת השלטון בתקופת המעבר שבין כניסת הרוסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה