הנקה מוצלחת

קטעים מהפרק הראשון של הספר הראשון שלי: אמא מניקה – מדריך אישי להנקה מוצלחת

back&front

בחודשי ההיריון האחרונים הייתי עסוקה מאוד. בהיסח הדעת קראתי קצת על מה שמצפה לי בלידה ולמה להתכונן, מתוך מחשבה שיהיה בסדר. על הרגעים שלאחר הלידה לא חשבתי. הרגשתי שאני רוצה לנסות להניק, אבל מעבר למחשבה הכמעט פילוסופית הזו, לא הטרחתי את עצמי בפרטים. בעצם, אף פעם לא ממש ראיתי אישה מניקה, כך שהרצון להניק היה תאורטי לחלוטין.

אחרי לידה רגילה, קצת לפני חצות, נולד בני הבכור. המיילדת שאלה אותי אם אני רוצה לנסות להניק אותו. לא כל כך ידעתי מה אני אמורה להגיד, אבל אמרתי כן. היא הראתה לי איך להניק אותו בשכיבה, עדיין בחדר הלידה, והשאירה אותנו לבד כמה דקות. ההרגשה הייתה משונה מאוד. הנה התינוק הקטן הזה יודע בדיוק מה לעשות. האם גם אני יודעת? אולי אני לא מחזיקה אותו נכון? אולי אין לי חלב בכלל?

למחרת יולדת שהייתה איתי בחדר נתנה לי כמה עצות: איך להחזיק את התינוק יותר בנוחיות, איך להעיר אותו אם הוא נרדם תוך כדי הנקה, איזו משחה לבקש מהאחיות כדי להימנע מסדקים בפטמה. אך עדיין הרגשתי שמשהו פה מוזר – התינוק מרוצה ורגוע וגם מסכים לינוק כשאני מציעה לו, אבל לא נראה לי שבאמת יש לי חלב.

אחרי הצהריים הגיעו המבקרים הראשונים וביניהם גם דודה שלי. בתוך כל ההתרגשות והשמחה היא שאלה אם אני מתכוונת להניק גם בלילה. "אני לא יודעת," אמרתי לה, "היולדות האחרות אמרו לי שעדיף לנצל את הלילה לשינה. וחוץ מזה, לא נראה לי שבכלל יוצא לי חלב, ככה שזה לא ממש חשוב."

"אני מציעה לך כן לקום ולהניק בלילה," היא אמרה, "כי כדי שהגוף שלך ירגיש שהגיע הזמן להתחיל לייצר הרבה חלב, דווקא עכשיו כדאי להניק כמה שיותר. בשעות הראשונות לאחר הלידה התינוק עדיין מושפע מהאפידורל שקיבלת. אולי בלילה זה יעבור. חוץ מזה, אם לא תבואי להניק אותו יתנו לו בתינוקייה בקבוק וזה עלול לבלבל אותו."

העצה הקטנה הזו הסתברה בדיעבד כאחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי. באותו ערב ביקשתי מהאחיות להעיר אותי להנקת לילה. בשעה אחת קמתי כמעט לבדי והלכתי במסדרון החשוך אל התינוקייה להיפגש עם התינוק שלי. הוא היה ערני והביט סביבו בעניין. כשהתחלתי להניק אותו, הבנתי שהנה קורה בדיוק מה שדודתי אמרה – בפעם הראשונה הוא ינק כאילו שהוא באמת רעב, ולא סתם בשביל המשחק… הרגשתי שהגוף שלי מגיב אליו ומספק לו את מה שהוא צריך.

החוויה המרגשת הזו, הנעימוּת הפיזית והרגשית בתחושה שעשיתי משהו נכון ושהצלחתי, קבעו במידה רבה את היחס שלי להנקה.

גם לאחר שחזרתי הביתה היה לי מזל. אחת השכנות שלי ילדה חודשיים לפני, וכשהיה לי גודש היא הרגיעה אותי ונתנה לי עצות מועילות. היא עודדה אותי להניק כמה שנראה לי שהתינוק רוצה, בלי לחשוש ממה שיגידו ("מה, כבר חצי שעה את מניקה אותו? זה לא יותר מדי? מספיק חמש דקות מכל צד!"). היום אני יודעת, שאם הייתה בסביבתי הקרובה באותה תקופה שכנה אחרת, יכול להיות שהעניינים היו מתגלגלים מבחינתי באופן שונה לגמרי.

הספר אמא מניקה נכתב מתוך מחשבה שלא לכולן יש מזל כמו שהיה לי במפגש הראשוני עם ההנקה. אני מאמינה שהבחירה בהנקה צריכה להיעשות לא בשל העובדה שהיא כיום שוב באופנה, אלא בשל הקשר המיוחד שהיא יוצרת בינינו לבין ילדינו ובינם לבין העולם.

הגישה שאני מציעה בספר היא פתוחה וגמישה, ומזמינה כל אישה וכל משפחה להחליט מה טוב עבורה – הנקה מלאה, הנקה חלקית, הנקה לטווח ארוך או קצר, או הזנה מבקבוק. זו הבחירה שלכם!

בחלק הראשון של הספר יש פרקים על נושאים שונים שקשורים בהנקה ובטיפול בתינוק ובחלק השני מדור טיפים מעשיים (שנקרא טיפות חלב. קטעים ממנו פורסמו פעם כאן).

עדכון: בחודש אוגוסט 2016 רכשתי בחזרה את זכויות היוצרים על הספר שלי מההוצאה! את הסיפור המרגש אפשר לקרוא כאן. עכשיו אפשר לרכוש את הספר ישירות ממני (עם אופציה להקדשה אישית): פרטים כאן.

hanaka

הערות: 1. לא, הבחורה על העטיפה היא לא אני. 2. את התינוקות הבאים כבר השארתי איתי בחדר (Rooming-in) ולא העברתי לתינוקייה. זה פותר הרבה בעיות. 3. הספר נכתב אחרי שנולדה בתי השלישית ויצא לאור אחרי שנולד הבן הרביעי. מאז נולדה גם החמישית והאחרונה, היחידה שאין בספר אף תמונה שלה. 4. בתוך הספר משולבים איורים של אחותי, טל לביא, וגם קטעי מדרש וטקסטים ספרותיים קצרים ממקורות שונים. בקיצור – מתנה מעולה לכל מי שעומדת ללדת בקרוב.

עקבו אחרי וקבלו את כל הפוסטים לפני כולם למייל שלכם

מוזמנים גם לבלוג הכתיבה שלי מילים שענת ולבלוג אמא רצה

ענת שפירא-לביא
כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה, מדרש עשרת הדיברות ו-להתחיל לרוץ. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (momisrunning.com)