הבלוג של לייזה פאנלים

לייזה פאנלים – יומן מסע קטן של עקרת בית גדולה

מגדלת בעל, 4 ילדים וכלבה שעירה מאוד במרחבים הפתוחים והאינסופיים של תל אביב. משרבבת קללות בשקט שהילדים לא ישמעו. מאוד אוהבת לבשל ואוטוטו חוזרת להתעמל. הכנסו לבלוג החדש שלי lizapanelim.com

עדכונים:

פוסטים: 110

החל ממרץ 2011

לפני מספר ימים קיבלתי מייל בזו הלשון: “בלוגרית יקרה…”,
לפני שבכלל המשכתי לקרוא, עשיתי סטופ כדור הארץ.

אני?
בלוגרית?
לא ידעתי שאני כזאת.
חייכתי וגלגלתי את השם החדש על שפתיי בהנאה:
בלוגרית – בלוגרית – בלוגרית.
מרגיש כל כך קוּלי.
דמיינתי עצמי בלוגרית עם כובע בוקרים, מגפיים מאובקות דרכים, שיער מתבדר, דוהרת במרחבי הרשת.
נשמה וירטואלית חופשיה .
“מה את עושה בחיים?”
“אני בלוגרית. יש לי בלוג, אני כותבת בלוג. בלוגרית”
יושב עליי יופי הבְּלוּג הזה.

המשכתי לקרוא, הם פונים אל “האישה שבי”:
אני? אישה? מעניין…
אישה.. אישה.. אישה..
לא ממש זכרתי שאני כזאת.
מרגיש לי כל כך חם, נעים וסקסי להיות אישה.
זכרתי שאני אמא רדופה – מלאה רגשות אשם.
זכרתי שאני בת זוג עייפה – מלאה רגשות אשם.
וזכרתי שמדי פעם המוכרים בשוק קוראים לי “גיברת” וזה מעליב .
דווקא כשקראו “מיידל’ע”, “ילדונת”, ו”בואי חמודה” הרגשתי סבבה.

הבנתי במעורפל (כי אין זמן ויכולת קשב ליסודיות עומק) – נורא מפלים אותנו, הנשים!
חוץ משינה, מדירים מאיתנו עוד כמה דברים ושוב נמלאה נפשי אשמה,
אשמה שאני לא מעורה חברתית ושאני לא ז’אן פאקינג דארק החדשה, או לפחות נושאת כליה.
אבל אחרי הצדק החברתי המתיש של הקיץ שעבר, ההפגנות והתוכחה – הגיע מבול של אי תקינויות והלכתי לאיבוד ביער המשאלות.

מה שכן, אני זוכרת בבירור את הדבר הכי הכי חשוב, תמיד הייתי שווה! קודם כל בעיני עצמי! ואז בעיני הסביבה!
ילדה – תלמידה – סטודנטית – חיילת – קריירה – אמא.
אף פעם לא חשבתי שעושים לי טובה, אף פעם לא חשבתי שאני מקופחת, לא חיכיתי שיתנו לי – ידעתי לקחת!
דיברתי בדרך כלל לעניין, השתדלתי לחשוב מחוץ לקופסא, נראיתי לא רע, הדפתי את המטרידים בחן,
עליתי בסולם הקריירה בזכות כישוריי.
הג’נדר לא היווה גדר הפרדה עבורי!

ברור שיצא לי לצעוד בשדרות קוממיות:
הרווחתי פחות מגבר באותו תפקיד – בגלל שאני אישה
לא הסתבכתי על הכביש עם קופי אדם זכריים – בגלל שאני אישה
פחדתי ללכת לבד בחושך – בגלל שאני אישה
אף פעם לא לחצתי יד לחרדי – בגלל שאני אישה

בלי שום קשר ועם כל הקשר  לזה שאני אישה – החיים קורים בזמן שאנחנו עושות תכניות

את מחליטה לעשות משהו אחד ומפסידה משהו אחר!
ויתרתי על קריירה כי לא הצלחתי באומנות הג’ינגול.

בחרתי בית – שילמתי בקריירה!
וכשהיתה קריירה – שילמתי בבית!
אבל אני בחרתי בזה. זו החלטה שלי.

כשפנו וקראו לי, לעקרת הבית הגדולה, “בלוגרית” הרגשתי קולית. בנוסף כשהזכירו לי שאני אישה – זה עשה לי טוב. עשה לי ממש טוב.
משחתי את שפתי באדום לוהט, מרחתי לי לחם קל עם קוטג’ 5%, חבשתי את כובע הבוקרות ויצאתי לדהור במרחבי הרשת.
דיו אחיות. דיו.

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה