הבלוג של לייזה פאנלים

לייזה פאנלים – יומן מסע קטן של עקרת בית גדולה

מגדלת בעל, 4 ילדים וכלבה שעירה מאוד במרחבים הפתוחים והאינסופיים של תל אביב. משרבבת קללות בשקט שהילדים לא ישמעו. מאוד אוהבת לבשל ואוטוטו חוזרת להתעמל. הכנסו לבלוג החדש שלי lizapanelim.com

עדכונים:

פוסטים: 110

עוקבים: 721

החל ממרץ 2011

שערה אחת לבנה – סימן למזל.
הרבה שערות לבנות – סימן שהגעת לגיל הדהוי.

הגיל שהצבע של החיים מתחיל לדהות בשמש: הניצוץ בעיניים, הסקרנות, החלומות.
הגיל שצריך להתחיל לצבוע ולשכנע את עצמך ואת הסביבה שאת עדיין סבבה של בחורונת עם סל של אמביציות ושיער מלא ברק.

אני שם לגמרי.

הילדים שלי מסתכלים על הסביוני סבא שצימחתי, מתים לעשות פו ולהעיף אותם ברוח.
זה מטריד אותם, הם מבינים ששערות לבנות זה ההתחלה של הסוף.

מאוחר אחרי ההשכבות והמקלחת, כשהשיער רטוב ונראה כהה ואחיד, פונה לבעל שם טוב שלי:
“תגיד, נראה לך שאני צריכה כבר לעשות משהו?”
הוא לא מרים את העיניים מהלפטופ: “לחזור לעבודה את מתכוונת? אני בעד.”
“אדיוט. לצבוע את השיער”
“למה לא?” הוא יורה, זורק עליי פצצה.
בולעת מהר את הידיעה שמה שאני מחביאה מהמראה, הבעש”ט רואה לגמרי.
והוא ממשיך לתקתק: “למה שלא תנסי בלונדיני?”
צרחה פנימית מפלחת אותי ויוצאת החוצה: “בתחת שלי בלונד. בחיים אבל בחיים לא! אולי אתה גם רוצה שאתקע איזה מאוורר בין הרגליים ושכל הזמן החצאית תנפנפף?”

סוגרת את הדיון, ומכבה את האור המעליב! לילה טוב!

יום חדש!

מתייעצת עם הסנהדרין לענייני טישטוש גיל.
פה אחד הן ממליצות על אחד, מעצב עילית, מגה סלב מהז’אנר התחתון, שגוונים נחשב אצלו להיי של ההיי לייטס. ועל זה כמובן, הוא גובה תועפות.

מנהלת לשכתו של “שר השיער” מבשרת לי בנועם שיש לי מזל כי “בדיוק בדיוק התפנה תור למחר בבוקר”. הבעש”ט מוכן בשמחה לשמור על הקטנה מה שמוכיח לי עד כמה המצב חמורת.

רוכבת לי על האופניים. חופשייה, השמש מחממת קרניים ,שיערי המזקין מתבדר וצוחק ברוח. נעים לי.

איך המזל מאיר. גם חניה לאופניים מול היכל השיער המפואר וגם מצליחה לחלץ את רגלי השמאלית מערימת קקי ענקית.

נכנסת למועדון הכי שווה בעיר. מוסיקת אמביאנט קוצבת רקע, בחור עדין עם שיער מוקפד שואל מה אני מעדיפה: הפוך, אספרסו או אולי מוקהצ’ינו.
מוקהצ’ינו… הלו, באיזה פקק נתקעתי וכמה שנים לקח לי להגיע. אני בגן עדן עדן דן דן…

וזה ממשיך: מסז’ בראש שהופך למסז’ בנפש, מחמאות מורעפות מכל עבר, איזה שיער יש לך ואיזה עצמות לחיים ואיזה גוף אחרי ארבע לידות, ואיזה ואיזה…
מי צריך פסיכולוג? מי? ולמה הפסיכולוגים לא חופפים תוך כדי?

וכשהמאסטר מערבב את פלטת הצבעים תוך כדי ניתוח ובחינה מדוקדקת של הקרקפת כולם עומדים הס חלילה מלהפריע לאומן. הוא מושח את שיערי במשחת הפלא, פסים כסופים נשזרים בי אט אט, נע סביבי אחוז כישוף וכשהוא מסיים את הריקוד המהפנט הוא פונה לשוליית הקוסם במבטאו הצרפתי:
“20 דקות בדיוק. שנייה לא יותר!!!”.

שותה לי מוקהצ’ינו, מעלעלת במגזין צבעוני תוך ניסיון קלוש לנענוע ראש בקצב הרגאי. מתרשמת מהראסטות אלומיניום שחונטות אותי. היה הרבה לבן להסתיר אני פוסקת ביני לביני.
עוד 7 דקות למנייאק. 7 דקות ואני חדשה מהחנות. אני בגן עדן עדן דן דן…

ואז, מזווית העין אני קולטת פעילות חשודה ברחוב.

ניפלטת מהכסא, רצה החוצה אחוזת אמוק: , עזוב ת’אופניים, תפסו אותו, אל תתנו לו לברוח, זה האופניים שלי…”.
ממשיכה, לא מוותרת, הנה הכלב. מנסה לעשות לו אמבוש ולתפוס אותו בסיבוב מרחוב אחר.
כמעט מצליחה ושוב הוא חומק. “יא גנב בן זונה!!” אנשים מסתכלים על אשה משוגעת עם קסדה כסופה ומנצנצת,
רצה וצורחת על מישהו קיים – לא קיים. “איפה הוא? לאן הוא נעלם?” היאוש מחלחל.
צועדת אט לאט חזרה לכיוון המספרה כשהראש המהבהב שלי עדיין רדוף, לא מפסיק להסתכל לצדדים אולי יש עוד סיכוי לתפוס אותו.

זהו, נכנעת.

בכניסה, מפיזור הדעת והראש, הרגל הימנית נוחתת על אותה ערימת חרא שהשמאלית חמקה ממנה בתחילת היום. מתיישבת על המדרכה, מורידה נעל, משילה גרב וקופצת על רגל אחת.
צוות המספרה נזעק. מזועזע מהריח, ממה שקרה ובעיקר מזה שעברו כבר 45 דקות והאלמנטים עדיין על ראשי.
השולייה מגלה תושיה, מושיב אותי הרחק מהמראה, מפורר את פסי הכסף המרעידים לי ראש ולכולם לב.
המאסטר סופק ידיים, לוקח נשימת מעמקים ולוחש בצירפותית: “מון דיה, סה טוטאל לוס, קרואלה דה וויל, כלבה דלמטי, זיברה”. ואז הוא גוזר: “אין ברירה, שריפה, חייבת בלונד אה לה מרלין מונרו.”

שתיקה. התנגדות. השלמה. הסכמה.

מגיעה הביתה עם הפריזורה החדשה.
הבעש”ט נעתק.
הקטנה ממררת למראה האשה החדשה עם הקול המוכר.
ואני במקום להתפרק מהיאוש, קורצת באמריקאית: “דארלינג, רוץ מהר תביא המאוורר..הולכת להכין  מיט בולס…”

_MG_4274

קציצות עם חצילים  תרד ופלפלים:

כולכם יודעים עד כמה אני אוהבת סירים עם קציצות. הפעם הסוד הוא קליית חציל אחד לפני והכנסתו לתערובת הבשר.

כמה שלבים פשוטים (קליית חציל, אפיית הקציצות ורוטב הקציצות)   אבל שווה. התוצאה מהממת. פשוט ככה. אין על שילוב פלפל תרד  וחציל וכשזה מגיע עם קציצות וטעם קלוי. אוי אוי כמה מחמאות תספגו עם החלה של הרוטב.

אז יאללה לעבודה:

מחממים תנור לחום גבוה

1. קולים חציל קטן או על הגז  או בגריל חום גבוה .

2. לרוטב הקציצות.

בסיר שטוח, לוהט  וגדול וברבע כוס שמן זית  מקפיצים קלות

2 פלפלים אדומים

עגבניה יפה חתוכה

חציל קטן חתוך איך שבא

תרד עלים

בצל גדול

3 שיני שום

(אפשר קישוא טבעות)

בבלנדר: רסק עגבניות קטן,  צרור פטרוזיליה, 3 כפות שמן זית, כף סוכר, כפית מלח,  כוס מים, כפית פפריקה מתוקה, כמון ופלפל.

מטגנים בצל קצוץ טבעות גדול, שני פלפלים, חציל קטן חתוך קוביות, 3 שיני שום, עגבניה רבעים כשמתחיל להיחרך מוסיפים את הרוטב שהכנו בבלנדר, מוסיפים עוד חצי ליטר מים, מתקנים תיבול ומביאים לרתיחה ואז מנמיכים לאש קטנה ומכניסים את צרור התרד שאט אט נמוג לו בים הרוטב.

זהו, הרוטב מוכן! היה קשה אני שואלת אתכם? ממשיכים?

_MG_4258

_MG_4259_MG_4267

_MG_3178

 

3.לקציצות:

בצל קצוץ קוביות

חופן פטרוזיליה

פרוסת חלה עבה  או לחם רטוב או פירורי לחם רבע כוס

1-2 ביצים

2 שיני שום

רבע כוס מים

שתי כפות שמן זית

פלפל מלח (אפשר תבלינים ע”פ אהבת הבית כמו כמון/כורכום/פפריקה וכו’)

בשר  חציל קלוי אחרי שהגיר את הנוזלים

עגבניה בשלה מגוררת

חצי קילו בשר טחון עם קצת שומן

צלחת עם קמח סולת או פירורי לחם

לקערת חצי קילו הבשר מוסיפים את הבצל הקצוץ, הביצים, העגבניה המגוררת, השום הכתוש,  את החציל שקלינו, הפטרוזיליה , החלה או פירורי הלחם והתבלינים. מקווצ’צ’ים טוב טוב טוב עם  היד לתערובת אחידה ויפה.

כשהרוטב שלנו מתבשל על אש קטנה, נסדר דף אפייה על תבנית תנור,ניצור  קציצות, נטבול את הקציצות בקמח סולת  מומלח או פירורי לחם  ונאפה  בתנור  על חום גבוה  עד הזהבה (כ-20 דק’)

נו, איך אתם? עברנו עוד שלב עכשיו כל שנותר זה להכניס את  כדורי הפלא הריחניים שנאפו בתנור שייספגו את הרוטב והרוטב יספוג אותם.

_MG_4253

 מוסיפים את הקציצות משקשקים את הסיר שכל היופי התאחד, מוסיפים טימין (לא חובה). 20 דק’ על אש קטנה.

בתיאבון.

_MG_4277

רוטב  החציל, תרד ופלפלים   העגבניות והשום יחד עם הקציצות – מעדן. פשוט מעדן.  אין דברים כאלה.

 

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה