הבלוג של לייזה פאנלים

לייזה פאנלים – יומן מסע קטן של עקרת בית גדולה

מגדלת בעל, 4 ילדים וכלבה שעירה מאוד במרחבים הפתוחים והאינסופיים של תל אביב. משרבבת קללות בשקט שהילדים לא ישמעו. מאוד אוהבת לבשל ואוטוטו חוזרת להתעמל. הכנסו לבלוג החדש שלי lizapanelim.com

עדכונים:

פוסטים: 110

החל ממרץ 2011

אני זוכרת בתור ילדה, איך ג’יין גודול, החוקרת ההיא עם הקופים הייתה נערצת עליי.
בלונד מחוייך, עטופה חליפת ספארי מהז’ורנל, משקפת מקשטת את צווארה הארוך, מוקפת בחבורת שימפנזים עולצת המחבקת אותה מכל צד באהבה.

אט אט חילחלה ההבנה שאת החלום על חוקרת טבע בלונדינית עם שיער חלק טבעי, גם עוזי חיטמן לא יגשים לי.
אבל לא התייאשתי. המשכתי לקוות.
עם הקמת התא המשפחתי – התקווה בוזבזה ונגוגוזה. אבל גם אז לא התייאשתי, מה פתאום!
במקום לחקור שימפנזים באפריקה, אני, בתוך ההביטאט שהקמתי בלב תל אביב,
מתצפתת בג’ונגל הפרטי שלי על הנצמדים.
גם אני לפעמים ג’יין. כן! כן!
לובשת חלוק חאקי מהוה המשמש אותי כסינר מטבח, ברקע צלילי מוסיקת עולם אפריקנית, משקיפה על הקופיפים המקפצים בסלון ועפה על כנפי ברביקיו חמוץ מתוק.

אז לכבוד החופש, הרשו לי לשתף אתכם במספר  ממצאים מעניינים שגילתי לאחר כמעט 20 שנה של מחקר מעשי-אימהי-אנתרופולגי:

הנצמדים הם יצורים תבוניים, שכנראה נולדו בעיקר כדי לבחון את מערכת העצבים שלי.
מדי פעם הם עושים פוס מהמשחק.

ככל שאני צועקת יותר – הם שומעים אותי פחות.
גם חוקרת מנוסה כמוני עדיין נופלת במלכודת הזאת.

ככל שאני רוצה יותר שקט – הם עושים יותר רעש.
כשהם חייבים לפרק אנרגיה וקצת אחד את השני, עדיף לשחרר אותם לחופשי. לא להתנגד עם משפטים כמו: ”תפסיקו לריב”, “תהיו בשקט”, אלא לסנן בלחש רועם: “תקראו לי רק כשיורד דם!”

כשהעניינים מתחממים ויוצאים משליטה, מקור מים קריר הוא אף פעם לא אכזב.
בסביבה אורבנית ניתן להשתמש בצינור גינה, גיגית או אמבטיה. עושה פלאים.

ככל שאני קונה להם יותר, הם מעריכים פחות!
אוי ההצפה,אבוי גירוי יתר, אוי ואבוי השובע.

אם משתעממים מגיעים למקומות נפלאים.
כשזורקים לעברי להנחתה: “משעמם לי”, בתקווה שאציל מהשיממון עם איזה ריקי טריקי, אני לא מתרגשת. בחיוך וקריצה אני משגרת לעברם את המשפט שהם משננים כבר: “אם משתעממים מגיעים ל…? כל הכבוד!”

כינים ועצלנות – שני דברים שנדבקים אליהם תמידונית.
משניהם קשה להיפטר אבל זה בהחלט אפשרי.

עד גיל 18 זה יעבור.
גיל “שנתיים האיום” נמשך עד גיל 18!  לא לוקחת אותם למסעדות עד גיל 18! ועד גיל 18 השפה שלהם מידלדלת כל כך שזה ממש חחח..ופחחח….

לכל נצמד יש תקופת פריחה ותקופה שהוא עושה לי פריחה.
משפטים כמו: “הוא בתקופה נהדרת, בקפיצת גדילה, חבל על הזמן”, הוחלפו במהירות ב “הוא בתקופה איומה,
בנסיגה שחבל על הזמן”. בשני המקרים זה עובר וחוזר ועובר ו…

ככל שאדאג, אתערב ואסדר – הם לא ילמדו להסתדר.
לא מסדרת להם יותר- לא את תיק בי”ס ולא את התיקים בחיים! דוגמאונת: לא אומרת  יותר: “אני אגיד לך מה להגיד לילד המעצבן ..אתה תגיד לו ככה ותעשה ככה”. לא עוזר לא ילמדו להסתדר!

איזון זה החיסון הכי חשוב.
קיצוניות לכאן או לכאן גרועה לקופיף המתפתח. מרשה להם לקרוא ספרים עבי כרס , אבל חייבים לאזן עם איזה תכנית דבילית. מותר לאכול קינואה ,ירקות וטחינה משומשום מלא, אבל רצוי לתקוע כמה תולעי גומי וקרמבואים. נהדר שהם אוהבים ספורט אבל לא פחות חשוב, לשכב בטטה מול מסך מרצד. בקיצור איזון!

לסיכום המחקרון על הגזע הגמדון הנצפה אצלי בסלון אני יכולה להגיד ש:

ילדים הם עם אבל כל ילד עולם!
כל ילד מוציא ממני אמא קצת אחרת,
מרגיש ומרגש אחרת
נוגע וגומע את החיים קצת אחרת.
אבל כל גור-אדם זקוק לליטופים, נישוקים, חיבוקים לאהבה. הרבה אהבה.
הרבה הרבה אהבה .
וביטחון
והכרה!

בהצלחה.
שלכם,
לייזה של השימפנזה

עוגת קוואבנגה!

הנצמדים שלי אכלנים קטנים מאוד, במחקר הנ”ל גיליתי שכשאני נותנת שם קליט ומגרה לאוכל זה עובד מדהים והם מעיזים לטעום. יש לי דוגמאות רבות:
“הרקולסים” – קציצות מחזקות שרירים ברוטב עגבניות.
“סושי חביתושי” – ארוחת ערב המורכבת מחביתה דקה מרוחה בקוטג’ ועליה סלט ירקות, הכל מגולגל לכדי סושי.
“פסטה כח” – פסטה ילדים כה טעימה עם ברוקולי, כרובית ו-גזר.

למען האיזון, יש גם אחד מתוק, טעים בטירוף וקל קל.
שתי דקות הכנה יחד עם הנצמדים בקריאת קוואבנגה מטורללת!!!

2 שמנת מתוקה
2 חב’ נשיקות מרנג שבורות (בין 300-200 גר’)
כף אבקת סוכר
חב’ שוקולד מריר
50 גר’ חמאה
רבע כוס חלב
חצי כפית נס קפה נמס בכף מים חמים(לא חובה)
(קליקים,שברי אגוזים, דובונים, עדשים, תותים,פטל מה שבא לכם)

מקציפים 2 שמנת מתוקה עם כף אבקת סוכר וחצי כפית נס קפה נמס (לא חובה),
מוסיפים את שברי הנשיקות. אפשר להוסיף כל דבר שהנצמדים שלכם אוהבים (קליקים, שברי אגוזים, תותים, פטל, סוכריות דובונים, חלווה, ואפשר גם בלי שום דבר מהתוספות)
יוצקים את כל היופי הזה לתבנית מלבנית ומקפיאים. זהו זה, כבר טעים! אחרי שעה שעתיים
ממיסים חב’ שוקולד מריר עם חמאה וחלב, יוצקים על המקפא ומחזירים לפריזר.
מוציאים 10 דק’ לפני הגשה מההקפאה.
חראם כמה שזה טעים!

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה