הבלוג של לייזה פאנלים

לייזה פאנלים – יומן מסע קטן של עקרת בית גדולה

מגדלת בעל, 4 ילדים וכלבה שעירה מאוד במרחבים הפתוחים והאינסופיים של תל אביב. משרבבת קללות בשקט שהילדים לא ישמעו. מאוד אוהבת לבשל ואוטוטו חוזרת להתעמל. הכנסו לבלוג החדש שלי lizapanelim.com

עדכונים:

פוסטים: 110

עוקבים: 719

החל ממרץ 2011

אנחנו ארבע חברות טובות: ““המנהלת”, “הקצינה הבכירה”, “החופרת” ואני!
הן מנהלות קריירה נהדרת ואני מנהלת משק בית לתפארת
פעם, מזמן טרפנו יחד עבודה ברעב אינסופי.
צוות לעניין – נקודת תורפה של אחת הייתה חוזקה של אחרת

החברות לעבודה הפכה חברות לחיים.

“סוף כל סוף הפסקתי להניק, אפשר לנסוע יחד” אני משחררת לעברן
“באמת הגיע הזמן שתפסיקי עם הדְחִי הזה” אומרת הקצינה הבכירה
“כולה הנקתי עד גיל שנתיים וקצת” אני מסנגרת עלי ועל הציצים
“וקצת? הקצת הזה הוא הזמן שהנקתי את כל השלושה שלי יחד – שמונה חודשים… זה קצת?”

“אולי נצא לערבה ונישן בשטח?” אני ממשיכה
“כן”, מתלהבת החופרת, “רק שבערבה עכשיו נורא קר ובאוהל קצת קפוא, אפשר אולי לישון באתר קמפינג מסודר..ו..”
“תגידו לי?”, מעלה טון הקצינה הבכירה, “אני לא עובדת מספיק קשה?”
“המסע היחיד שאנחנו יוצאות אליו, רִיד מַיי לִיפּס: זה מָ- סַ- ז’ !!! – מסז’”.
“אני דואגת למלון מסג’ים נהדר שאין בו: לא ילדים – לא בעלים – לא עבודה – לא פלאפונים!! – סגור?” היא שואלת ברטורית מדוברת
“ברור שסגור” עונה במהירות המנהלת ומסתכלת עלי
“סגור, סגור!” אני מרימה ידיים בהכנעה ושלושתנו תולות מבט יוקד בחופרת
“נראה לי בסדר, לא יודעת… צריך לבדוק… נו, מה אמרתן? טוב… יאללה… סגור” חופרת החופרת.

ארבעתנו רוטטות קוֹלניות בקבלת המלון
“שלום לכם, קוראים לי חמודי” אומר פקיד קבלה: “הגעתם למלון מרגוע, כנסו לרילקסיישן, תורידו הילוך (הוא רומז בעדינות). הוא מגיש למנהלת דף פעילויות וכולנו מצופפות ראשים ומחליטות במהירות וביעילות מה נעשה:
“מדיטציה עם מצילתיים בעצלתיים – זה אתם”, המנהלת מצביעה עליי ועל החופרת.
“10 ק”מ הליכה מהירה בטבע, מחר בבוקר בשבע – זה אנחנו” הקצינה הבכירה מצביעה עליה ועל המנהלת.
“זה גם אנחנו” אני מרימה את הקול בהתרסה.
“אההממ… אחד הדברים שאתן כבר מפרות זה דיבור בקול רם, דברו חלש…קצת יותר חלש”
“אין בעיה מחמוד” אומרת הקצינה הבכירה
והחופרת מתקנת אותה: “קוראים לו מחמודי”
ואני אומרת: לא “חמוד” ולא “מחמודי”
“חמודי”
והחופרת חופרת: “פחחח… מה זה חמודי? בחיים לא שמעתי שם כזה, אין כזה שם”
“יש כזה שם, ראיתי בארץ נהדרת”, אני מעלה אוקטבה
ושוב מתחיל ויכוחון קטנטון בכניסה לרגיעון.
“בנות, אולי חלאס?” – מתחמם חמודי
“יש כזה שם חמודי? חמודי?”, אני לוחשת לו, לא מוותרת!
“בטח”, הוא לוחש חזרה
“את רואה!”, אני אומרת לחופרת

חלוקים לבנים חָגים בדומיית בית מרפְּא ,
הכחול של המים טובל בירוק הררי – מרהיב.
אחרי מסג’ים מחזקים ומפרקים, ארבעתנו שותות תה עלים ריחני בנימוס בריטי – משחררות חיוכים במיוט לסביבה
נעים לנו.

למחרת, בשבע בדיוק מתחילה צעדת הבוקר.
המדריך שועט קדימה עם קבוצת מיטיבי הלכת. אנחנו צועדות קילומטרים ספורים במרץ ואז נשרכות לצעידה קשקשנית צולעת ומסולעת ביער החרוך.
“לפעמים שורפים יער בכוונה, זה מאיץ גדילה”, אני פוסקת
“נראה לך?”, חופרת החופרת
“כן, קראתי איפה שהוא”, אני מזיעה
“מאיפה הבאת את השטות הזאת גם מארץ נהדרת?” מתנשמת החופרת
“רק שתדעו!”, אומרת המנהלת רצינית כולה, “איך שמגיעים, אני עושה מסז’ לכפות רגליים”
“שש… סתמו רגע”, הקצינה משתיקה אותנו
“אתן שומעות את זה?”, אני נבהלת
“אני שומעת לגמרי”, אומרת הקצינה ומתחילה ללכת בעקבות הבְּכִי, כששלושתנו אחריה במדרון התלול והבכי מתקרב ומתקרב.
“ברור לכם שאיבדנו את המדריך ועוד ביער”, נוקבת המנהלת
“ברור לך שבאירופה זה בקושי חורשה”, אני אומרת
“ברור לכם שלא שורפים בכוונה…”
ואז כולנו משתתקות למראה המכה בנו.
ילד.
ילד קטן בוכה תחת עץ אלון.
לבדו באמצע היער.
“יואו… מה קרה? אמא? איפה אמא?”, שואלת המנהלת ברעד קל
החופרת מושיטה לו בקבוק מים והוא שותה בצימאון גדול ולאט לאט נרגע מהבכי.
ארבעתנו מתיישבות סביבו מהופנטות, המומות באימהיות נוטפת, לא מאמינות שמצאנו ילד קטן. ילד מתוק ומתולתל באמצע היער.
“אולי הוא רעב?”, מעלה החופרת
“הוא נראה בן 3“, אומרת המנהלת
“שּוּ הָאדַה?” אני מנסה
“מה שו האדה, מה? לַה ווייר אומאק?”, הקצינה חוקרת
“la where?”, אני מוקסמת מהערבית המאונגלזת
ואז הוא פולט: “מֶה מֶה”
וביחד כולנו עונות לו – “כִּבשָה”
“כל הכבוד! איזה מֶה יפה”, מחמיאה לו החופרת
הוא ממשיך לדבר ערבית תינוקית חמודית וכולנו מעודדות אותו בחיוכים נמרצים
“איזה יופי הוא מדבר ערבית לגילו”, אני אומרת חצי בצחוק
“נראה לי שהוא אומר שאמא שלו הלכה עם הכבשים”, מעלה המנהלת השערה
החופרת תוקעת מקל באדמה ואומרת שהשעה בערך שמונה וקצת
“וקצת? כמה קצת? כמו הקצת שהיא מניקה?”, מתגרה הקצינה וממשיכה
“אולי באמת תניקי אותו, הוא נראה קצת רעב”
“איך זה שגם בנופש אנחנו בסוף תקועות עם איזה ילד?”, אומרת המנהלת בשקט שהילד לא ישמע והצחוק חוזר בלי שליטה ומדביק את הילדוּד שבוחר להתיישב על החופרת
“שוּ איסמאכּ?”, אני שואלת
“חמודי”, אומר הילד
ואנחנו לא יכולות לשלוט בצחוק המדמיע

“שמעתי ‘מֶה’ של כבשה אמיתית”, אומרת הקצינה
אנחנו מתרוממות והקצינה כבר רצה במעלה ההר וקולטת את העדר עם האמא.
“איל כאן – כאן חמודי” היא קופצת מאותתת
האמא רצה נרגשת, מדברת בשטף ערבית עם תיבול עברי, מספרת איך דקה הלכה אחרי טלה קטן ואז חמודי שלה נעלם. שעה מחפשת אותו, היא לא מפסיקה לבכות. כשהיא רואה אותו היא מחבקת חזק, מנשקת, נוגעת רכות בתלתליו, בודקת קלות את גופו ואז חולצת שד ומרווה את צמאונו אליה.
זה נוגע. כל כך נוגע בנו. בלי עקיצה צינית מאף קצינית.

חמודי, אמא שלו ועדר הכבשים רועים אותנו עד שהמלון נראה באופק.
היא כולה תודה והוקרה ואנחנו התרגשות פועמת.

“כמה זמן נעלמתן?, דאגנו מאוד”, אומר חמודי פקיד הקבלה.
“מצאנו בהרים עוד חמודי”, אני צוחקת וטופחת לו על הגב
“אחרי כזה מסע אנחנו חייבות שוב מסז” אומרת המנהלת
“אבל קודם ארוחת בוקר, לא?” שואלת הקצינה
“ברור”, המנהלת מאשרת
“ברור”, אני מסכימה
“לא יודעת… מה אתם אומרות, לא כדאי אחרי המסז’, עדיף שלא יישב כזה בבטן… לא? … ”חופרת החופרת

סלט עם אבוקדו פריך:
אחרי הסרט המופלא “עגבניות ירוקות מטוגנות”, על חברות יפה יפה של נשים חזקות, ניסיתי את המתכון הפופולארי בקרב הדרום של ארה”ב, מה אומר לכם.
ט ע י ם – שיבוח אמיתי. רק מה? אני החלטתי ללכת עם פרי העונה, אבוקדו: כן כן כן נשמע לכם ככה נכון? תקשיבו זאת יציאה, זה לכאן או לכאן. אין אמצע! זה טעיםם אבל רק כשאוכלים את הסלט מיד! חשוב חשוב. גם בריא, ומעניין זה בטח.
אז קבלו אבוקדניות ירוקות מטוגנות בסלט עשיר. לא התחשק לי טעם אוריינטלי, יושב כל כך טוב הטעם של שמי ים התיכון :

לאבוקדו ירוק מטוגן:
2 אבוקדו לא רכים . חתוכים לפרוסות פילה
צלחת 1: שתי ביצים מבולבלות עם כף חרדל
צלחת 2: כוס פנקו מלח ופלפל .

אפשר להתפרע ולטגן כמה פרוסות של חלומי  לסלט יחד עם האבוקדו. יאמי!

במחבת שמן עמוק-לא לוהט מכניסים את שניצלוני האבוקדו עד הזהבה. הפריכות תישאר יפה מבחוץ.
טובלים בצלחת הביצים ואז טובלים בפירורים .
כ3 דק’ כל צד – מספיגים על צלחת עם נייר סופג.

לרוטב:
גביע יוגורמה + כף מיונז+עירית קצוצה/פטרוזיליה או שמיר קצוץ דק+מלח ופלפל ע”פ טעם. 0אפשר קצת סומאק)
עם טוסט מלחם מלא וסלט שוק טרי עם שמן זית. ארוחה משובחה קלה, צמחונית ומה זה טעימה.

לסלט:
חופן עגבניות שרי תמר
מלפפון ירוק פריך
בצל סגול חתוך טבעות
פלפל אדום (הכי טעים הארוכים שושקה)
אפשר פלפל ירוק חריף
פטרוזילה/בצל ירוק
לימון/שמן זית/פלפל מלח גס
זיתים שחורים

עוד מהבלוג של לייזה פאנלים

תצוגה מקדימה

כרובית אפויה ברוטב צ'ילי מתוק

  אוהבת מתכונים עם פטנט ובלי טיגון. את המתכון הזה מצאתי בעת שטיילתי על המדרחוב של הרשת הוירטואלית. לא יכולתי שלא להתפעל מהפשטות המהממת נטולת הביצים והטיגון. אתם הרי יודעים שיש לי אוסף אדיר של "בולים" מכרובית. מתה על...

תצוגה מקדימה

דיאטת רק מרק!

דיאטת רק מרק! זהו זה, לקחתי את עצמי בידיים ותאמינו לי שזה כבדבד. זה יום חמישי שאני מנהלת יומן מסע קטן של עקרת בית גדולהההה. מה זה גדולה ענקית. המטרה להוריד כמה חברות שנדבקו אלי (3 מטרידות ביותר, לוחצות ממש, כל שניה מזכירות...

תצוגה מקדימה

עוגת השוקולד המנצחת שלי!

הכנסו עכשיו לבלוג החדש שלי “במקרה כמו שלך גם בוטוקס לא יעזור, הייתי מצלם לך את המצח כדי שתראי את הקימוטים מהזווית שלי. איך הרגת אותו… הוא אבוד לגמרי” הפה שלי לא יכול...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה