הבלוג של איה

יומני הניו יורקי

אני רק אני אניח כאן רגע את הרפתקאות הרילוקיישן המסעירות יותר או פחות שלי בעיר הגדולה. תודה.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מיולי 2013

אנשים אוהבים לעשות סקי, זו עובדה. אנשים אוהבים להתאבזר בציוד רב ולהתפלש בקור הלבן לבן הזה ואני לא מדברת על אנשים שגדלו על ההרים השוויצרים, ניחא הם, לא היתה להם ברירה, אני מדברת על אנשים כמוני שגדלו בקריות ובתל אביב ובבאר שבע, על חוף הים התיכון בטמפרטורות נוחות. הם עוזבים את כל הנוח הזה ונוסעים לחופשות סקי יקרות בכל מיני חורים, שותים שוקו בכל מיני בקתות ומגיעים עם רכבל לכל מיני נקודות מוצא כדי לעשות כל מיני דברים עם המוטות שלהם ולשים תמונות דובוניות שלהם באינסטוש ואז לחזור ולהגיד וואו איזה כיף היה בחופשת סקי שלנו, אין כמו חופשת סקי, איך אנחנו מחכים כבר לחופשת סקי הבאה שלנו. חוץ מאלו שפורקים כתף או שוברים אגן ולא יכולים לדבר קוהרנטי כי הם תחת השפעה של משכחי כאבים.

אני יודעת את זה כי כמה מחברי הטובים הם חובבי סקי, לעזאזל, כמה מבני המשפחה הגרעינית שלי חובבי סקי. עד כה יכולתי להגיד בשוויון נפש רפה, סעו לכם לשלום לחופשות הסקי שלכם, זה בסדר, אני כבר אשאר לי פה לעשות ירח דבש עם התינוק איפה שאין שלג. אבל התינוק בגר והגיע לגיל שאפשר להתחיל ואי אפשרי להתכסות יותר באמתלה פילנטרופית ומחממת זו.

מפה לשם, התגלגלו להם האירועים לכדי כך שאנחנו בחורף בניו יורק וקר ושלג ואיזה יופי אפשר לנסוע שעה מחוץ לעיר בספונטניות ולעשות סקי וזו באמת אמירה מאוד נכונה, אם מגדירים מחדש לגמרי את המונח ספונטני למזוודות מלאות גטקס, גופיות תרמיות, מעילי סקי, משקפי גוגלז, כובעים, צעיפים, גרביים, כפפות, כסיות, פוזמקאות, ערדליים, צווארונים, נינג׳ות, חותלות, להכפיל הכל בחמש ולא לשכוח קרם נגד שיזוף, לנסוע שעה שעתיים שלוש לאתר, להתחייל בבקו״ם של הציוד סקי, להשכיר נעליים, מגלשיים, קסדות, מוטות , לכלוא את הילדים בערימה הנאה זו של ציוד כך שיראו כמו זומבים, לדחוף ולנשוף וללחוץ ולחגור ולרכוס ולכפתר ולפרוף ולסקוץ׳ את כל מה שצריך, לעצור רגע כדי למות מחום, לגלות ששכחנו את הכפפות של יותם בבית, לדדות עם הנעלי בית סוהר לכיוון החנות, לרכוש זוג כפפות במחיר מופרז, לחזור, לנסות ללא הצלחה להתעלם מהיש לי פיפי או לא עלינו פופי, להפשיט, להגיד נו תעשה למה אתה לא עושה, להלביש חזרה, לדעת שבטוח שכחנו משהו, להתפרק לקבוצות, אבא וגדולים ואמא ויותם פעם ראשונה בים ואז לצאת לכיף כיף של הקור הלבן הגדול. עכשיו הלבן הגדול הוא באמת מרשים אבל רבאק כמה התארגנות בשביל כל הספונטני הזה.

אז הגדולים ואבא שלהם הולכים לגלוש ולעשות כל מיני דברים חשובים, הצעיר לוקח שיעורי סקי ואני בעיקר צוברת שעות קפיטריה באתרים השונים. אז איפה הייתי ומה עשיתי?

windham mountain

שעתיים וחצי נסיעה אפסטייט ניו יורק, ליד האתר הזה יש עוד אתר שקוראים לו האנטר. התארחנו בבית של חברים בקרבת האתר ובבוקר נסענו כולנו ביחד, הגדולים גלשו עם מורה פרטי ואת יותם ביחד עם עוד חבר אפסנו לשלוש שעות בבית ספר לסקי להכרות ראשונה עם שלג. בינתיים נתפסנו לשיחת נפש של בנות בקפיטריה ששום יוקרה לא היה בה, רק ערימות פלסטיק על פלסטיק מדכא ומזון מטוגן. אבל כשיצאנו בחברות מחוזקת לאסוף את הקטנים, שכחנו מכל הצרות כי הם העמידו כזה מופע של חמידות, שני בני 4 עם מגלשיים על השלג, פעם ראשונה בחיים.

IMG_7267

 

shawnee mountain ski

היתרון הגדול של האתר הזה הוא המיקום, שעה וחצי בלבד ממנהטן, כמו שאמרתי, ספונטני. זה אתר קטן ונחמד, עם קפיטריה גדולה גדולה, אולמות עמוסי אנשים וציודם עם נוף לשלג. חוצמזה שהכל עצום, אמריקה סטייל, זה דוקא מעוצב נחמד ויש מרפסת כזו שאפשר לעשות בה כמה דקות סקרלט אוהרה עד שקופאים. כמובן שהאוכל דוחה. כשאנחנו היינו לא היה מספיק שלג אז הם הוסיפו עם תותחים. הגדולים גלשו בלי מורה ויותם קבל שיעור פרטי מארגנטינאי חמוד שידע אנגלית כמוהו ולכן הם הסתדרו מצויין.

IMG_6308

buter nut ski ו(לידו קאמל בק)

במנהטן חגגו את ראש השנה הסינית הבאה עלינו לטובה וילדי החינוך הציבורי שלי קבלו יום חופש נוסף והסופש התארך. הסתבר שבמרחק שעתיים וחצי ממנהטן, יש מדינה שנקראת מסצ׳וסס וכבונוס מי שנוסע לשם זוכה להעביר את הזמן באוטו עם המילה מסצ׳וסס. באתר הזה שהינו יומיים ובלילה ישנו בבית בובות חמדמוד, windflower inn, שבו כל חדר היה פרחוני בצורה אחרת ואנחנו היינו האורחים היחידים. המארחת, נחמדה במידה בנכונה, סידרה לנו הרבה מיטות בחדר הכי גדול שלה ובבוקר הכינה לנו ארוחת בוקר חביבה. היה שם מאוד נוח ונעים ללון במסצ׳וסס, במיוחד שליד האתר יש עיירה מתוקה עם מסעדות וחנויות תיירים. אכלנו במסעדה הזאת, bershire והיה טעים ועוד לא מתנו מהסתיידות עורקים.

מכולם זה גם אתר הסקי החביב עלי ביותר, לא גדול מדי, או עמוס מדי והקפיטריה לא היתה פלסטיקית בכלל. כמובן שהאוכל מטוגן למוות והשוקו מתוק להחליא בכל זאת אמריקה, אבל מצאתי סלט סביר וצ׳יפס בסדר והיה בכלל לא רע לחכות שם משהבנתי איפה הפינה שבה הוויפי עובד הכי טוב.

כאן גם שברתי דיסטנס ולקחתי שני שיעורי סקי, שיעורי אמא-ילד וזה לא ממש עבד כי תמיד אחד מאתנו מצא את עצמו נטוש בשלג. בשיעור הראשון ננטשתי אני להתרסק על דברים לקול תרועת הילדים ויותם היה מבסוט ובשיעור השני יותם ננטש בשלג כמו אסקימוסי זקן בשעה שהמורה אמרה לי שאני אתלטית וגבוהה (שם הייתי צריכה לחשוד).

למרות שהתנאים שם לא היו אידיאלים, בגבעת הארנבות, איפה שהילדים הקטנים מתאמנים, קרה נס קטן כשהצלחתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהגניב איזו חליקה או שתיים על המגלשיים ובכך לפנות מקום בגוף ובמוח לתחושה לגמרי חדשה ככה סתם באמצע החיים. זה היה כל כך נחמד שבפעם הבאה אני עוד עלולה לקחת שיעור בלי שאף ילד יהיה תלוי לי על הצוואר כתירוץ. לכו תדעו.

IMG_7147

עוד מהבלוג של איה

תצוגה מקדימה

Turn It Off

  גם לאדם שאינו חרד במיוחד באופיו רצים בראש מדי פעם תסריטים שהוא לא יכול לכבות ואני לא מתכוונת לחרדות כבדות ואפוקליפטיות שכולנו מדחיקים, אלא דוקא לקטנות, הטורדניות והסבירות שאינן נותנות מנוח. למשל, אחרי שאיבדתי שתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

חדשות

הכנתי ארוחת ערב שבת במטבח הקטון קיתון של הדירה, מטבח שאין לו אי, אבל הוא בעצמו אי בתוך אי שהוא הדירה שלנו, בתוך האי מנהטן ואפשר לסגור לו את הדלת. זה אולי לא ישראלי במיוחד מצדי לסגור דלת של מטבח אבל זה מוצא חן בעיני לבשל...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

החיים על פי אפל

  התנפץ לי המסך של האיפון, אז נאלצתי ללכת לתקן אותו בעתיד המדומין של אפל שיש לי מתחת לבית. זו הפעם הראשונה שלי שם כי בעיקרון אין לי אופי של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה