הבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

בוקר של שלוש זריחות

אופטימית. היא בזכות השם שנתנו לי ההורים שלי. חגית סימן-טוב. ואני בכלל לא שמתי לב אליו כל-כך הרבה שנים, עד שהבנתי שהאופטימיות היא הטבע שלי. הם התכוונו שאהיה אופטימית. וזה הצליח להם ולי. ואילולא הייתי אופטימית אני לא יודעת... +עוד

אופטימית. היא בזכות השם שנתנו לי ההורים שלי. חגית סימן-טוב. ואני בכלל לא שמתי לב אליו כל-כך הרבה שנים, עד שהבנתי שהאופטימיות היא הטבע שלי. הם התכוונו שאהיה אופטימית. וזה הצליח להם ולי. ואילולא הייתי אופטימית אני לא יודעת איפה הייתי. אם אני הייתי אופטימית מול שלושה סרטנים והשתלת כבד, אני יודעת שעוד אנשים יכולים ואפילו מחכים לאפשרות הזו. ואני מציעה למי שמחפש אלטרנטיבה לחולי-אוטומטי, אז האפשרות להיות אופטימי. ~~כי אופטימיות מחזקת אותנו, בני אדם, פיזית ונפשית.~~ בשנים האחרונות סיפרתי את ההרצאה שלי 'בוקר של שלוש זריחות' בזכות האנשים שפגשתי ואמרו לי שאני אופטימית. אז מספרת את הסיפור שלי לעוד ועוד אנשים, כדי שעוד ועוד אנשים יקבלו חיזוק לאופטימיות שלהם, וכלים ודרכים להיות אופטימיים גם כשמסביב וקרוב אלינו מנסים להוכיח לנו שאין סיבה ואפשרו להיות אופטימיים. רק שלדעתי, ויש עוד כמה שמסכימים איתי, אילולא האופטימיות החיים שלנו הם פשוט 'הרבה פחות'. ~~ אז אני מלמדת אופטימיות. ~~ וחוץ-מזה: קיבוצניקית. במקור ובזנב. ובאמצע 10 שנים בתל-אביב. מגדלת חתולה: לילי, ובת-זוג לשי. החבר שלי. זוכת ארבע מדליות בשתי אולימפיאדות של מושתלים. כן, יש דבר כזה. אוהבת לבשל, אופה לחם, שאור וקמח כוסמין. חצימחונית. טיילנית, קוראת וכותבת, אוהבת שקט ודברים יפים ואנשים. ~~מאמינה שיצר לב האדם טוב מנעוריו.~~

עדכונים:

פוסטים: 37

החל מאפריל 2011

בפעם השנייה שאבחנו סרטן בשד שלי. שנתיים אחרי הסרטן בשד שמאל, שנה אחרי השתלת כבד, שאלתי הרופא:
“יש קשר בין הדברים? שני הסרטנים ואלי גם הבעיה בכבד?”
הוא השיב בשלילה מוחלטת. “אין שום קשר”.
למרות התשובה השלילית והנחרצת, נתתי לעצמי תשובה. “יש קשר אחד לפחות, כולם קרו בגוף שלי. כולם קורים בחיים שלי.”
כששאלתי, “למה זה קורה לי?” זה היה מתוך שאיפה “להיות כמו כולם”. לא מתוך כעס.
ראיתי את “כולם” סביבי בתוך שגרה של עבודה, משפחה, חיים. כשביומן שלי יש בעיקר בדיקות, סימפטומים, טיפולים, ניתוחים, אבחונים, פגישות עם רופאים, רציתי שגרה. רציתי את החיים שדימיינתי שיש ‘לאחרים’, יותר שעמום ויותר שלווה.

כמה שנים אחרי, כשהחיים שלי נרגעו קצת,
חזרתי ושאלתי- התחלתי מלשאול אותה לגבי ההרצאות שלי, והעסק שלי.
בהתחלה שאלתי : “למה זה לא מצליח לי?” “מה אני צריכה לעשות אחרת?”
ואחר-כך קיבלתי עוד תשובות לשאלה ששאלתי את הרופא: “מה הקשר?”

ילדה בים

אני. מהורהרת.

התחלנו להתיר את סבך חיי. מורה הדרך שמצאתי ואני.
באתי לדרך איתו כשאני יודעת מה היתה התחושה הראשונה שחשתי, אולי זה רגש, כשיצאתי לעולם.
כשהייתי ילדה בת 10 החלטתי שלי לא יהיו ילדים.
עכשיו יכולתי להבין מאיזה מקום באה ההחלטה הזו,
עכשיו היה לי הסבר אפשרי לחלק ממהלך חיי הבוגרים.

הדרך, השאלות החדשות,  תשובות – חייבו אותי לאומץ.
אומץ לעמוד מול עצמי, מול הפרשנויות שלי, הרגשות והתגובות שהיו חלק ממני עד עכשיו.
אומץ להגיד, זו אני, אלו התגובות שלי כי ככה הרגשתי אז. ראיתי את העולם ככזה, וזו היתה הברירה שלקחתי. אני יכולה להשתנות עכשיו, הנה כבר השתניתי. אני בטוחה יותר בעצמי. אני בודקת ומגלה מה אני רוצה.
וככל שאני יודעת יותר מה אני רוצה, קל לי יותר ללכת בדרך החדשה הזו.
עוד ועוד רצונות שלי מניעים אותי.
יש פחות מקום למחשבות על מה שאולי אחרים רוצים/ אומרים חושבים.
הביטחון העצמי שלי גדל. מתחזק. לא על חשבון אחרים, אלא רק לזכותי. בזכותי.

התשובות דרשו ממני אומץ, להגיד לעצמי קול רם- לא רציתי לחיות.
אני כאן למרות שלא רציתי, ולכן יש בי כמיהה גדולה כל כך לשחרור שיקרה בסוף.
חשתי שוב את התחושה שעברה בי אז, ברגע הראשון שלי בעולם.
שלוש שנים קודם נולדה להורי בת בכורה.
הם ציפו לבן. ונולדתי אני. בת.
ומיד הרגשתי את האכזבה על פניהם.
אם רציתי להיות הבן  שהם רצו. זה כבר היה מאוחר מידי.
הם שמחו בי כבר ברגע השני. אבל את רגע האכזבה הקצר שלהם, עשיתי אני למוטו של חיי.
רוצה להיות בן, מבינה ומחליטה- העולם הוא לא מקום טוב לילדים.
כשהייתי בת 10 החלטתי- לי לא יהיו ילדים.
למבוגרים יש ציפיות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהן.

אני ילדה שמחה, שעננה מעיבה על ילדותה.
עננת הפרשנות שלי.
אני כועסת לפעמים- אף אחד לא מבין למה, ולמי אני אסביר? מי יבין? האם אני יודעת ומבינה את עצמי?
אני רוצה להיות הכי שאפשר, כדי שהם ישמחו בי.
ואני רוצה גם לא להיות.

רק אחרי שראיתי את עצמי מחדש בתוך העובדות האלו,
רק אז יכולתי להבין איך ולמה התגלגלו חיי לאן ואיך שהתגלגלו.
רק כשראיתי את עצמי מחדש, יכולתי להבין, יכולתי לשנות את הגישה, את התחושות והתגובות שלי למה שקורה סביבי, לעולם שסובב ומקיף אותי.
רק בזכות הראיה החדשה הזו, אני יכולה להמשיך ולחיות מתוך הרבה יותר בטחון עצמי, שלווה.
היום יש לי יותר תשובות לשאלות. היום אני מכירה ומבינה את עצמי טוב יותר, מקבלת את עצמי בקלות, וסולחת לעצמי במהירות.

IMG_0447

שי ואני בנחל כזיב. 2015.

עוד מהבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

תצוגה מקדימה

כשסרבתי להתמודד

כשהייתי בתוך סאגת המחלות 'שלי', סירבתי להתמודד, כששאלו אותי אמרתי "אני לא מתמודדת". בשבילי התמודדות היתה שני מתאבקים בזירה. ולא רציתי להיות שם. למי ששאל אם אני נלחמת אמרתי שלא. אני לא מאמינה במלחמות. אחרי שני הבנתי שדרך...

תגובות

פורסם לפני 4 years

לדעת שאני בריאה, אפילו כשיש בגוף שלי סרטן (3 פעמים) ואני לפני השתלת כבד, או אחריה

בסדר, אז יש יש סרטן בשד שלי, אבל חוץ מזה- אני בריאה. אלו לא הדברים שמפריעים לי לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה. ככה הרגשתי בשלוש הפעמים שהיה סרטן בשד שלי. מעולם לא תיארתי לעצמי שיהיה סרטן בגוף שלי מתישהו. וגם לא היתה לי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

קול המילים המפחידות

לאחת ההרצאות הראשונות, לפני כ 12 שנים, הזמנתי חברה. בסיום ההרצאה היא אמרה: "אני יודעת למה היה לך סרטן השד, זה בגלל שלא רצית ילדים". אני לא זוכרת איך הגבתי, או אם מישהי בקהל הוסיפה משהו על הדברים האלו, אני יודעת שהמשפט הזה שלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה