הבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

בוקר של שלוש זריחות

אופטימית. היא בזכות השם שנתנו לי ההורים שלי. חגית סימן-טוב. ואני בכלל לא שמתי לב אליו כל-כך הרבה שנים, עד שהבנתי שהאופטימיות היא הטבע שלי. הם התכוונו שאהיה אופטימית. וזה הצליח להם ולי. ואילולא הייתי אופטימית אני לא יודעת... +עוד

אופטימית. היא בזכות השם שנתנו לי ההורים שלי. חגית סימן-טוב. ואני בכלל לא שמתי לב אליו כל-כך הרבה שנים, עד שהבנתי שהאופטימיות היא הטבע שלי. הם התכוונו שאהיה אופטימית. וזה הצליח להם ולי. ואילולא הייתי אופטימית אני לא יודעת איפה הייתי. אם אני הייתי אופטימית מול שלושה סרטנים והשתלת כבד, אני יודעת שעוד אנשים יכולים ואפילו מחכים לאפשרות הזו. ואני מציעה למי שמחפש אלטרנטיבה לחולי-אוטומטי, אז האפשרות להיות אופטימי. ~~כי אופטימיות מחזקת אותנו, בני אדם, פיזית ונפשית.~~ בשנים האחרונות סיפרתי את ההרצאה שלי 'בוקר של שלוש זריחות' בזכות האנשים שפגשתי ואמרו לי שאני אופטימית. אז מספרת את הסיפור שלי לעוד ועוד אנשים, כדי שעוד ועוד אנשים יקבלו חיזוק לאופטימיות שלהם, וכלים ודרכים להיות אופטימיים גם כשמסביב וקרוב אלינו מנסים להוכיח לנו שאין סיבה ואפשרו להיות אופטימיים. רק שלדעתי, ויש עוד כמה שמסכימים איתי, אילולא האופטימיות החיים שלנו הם פשוט 'הרבה פחות'. ~~ אז אני מלמדת אופטימיות. ~~ וחוץ-מזה: קיבוצניקית. במקור ובזנב. ובאמצע 10 שנים בתל-אביב. מגדלת חתולה: לילי, ובת-זוג לשי. החבר שלי. זוכת ארבע מדליות בשתי אולימפיאדות של מושתלים. כן, יש דבר כזה. אוהבת לבשל, אופה לחם, שאור וקמח כוסמין. חצימחונית. טיילנית, קוראת וכותבת, אוהבת שקט ודברים יפים ואנשים. ~~מאמינה שיצר לב האדם טוב מנעוריו.~~

עדכונים:

פוסטים: 37

החל מאפריל 2011

כבר 12 שנים שאני מרצה. אחת לכמה ימים עולה על האוטו, נוסעת ונוסעת מגיעה לאולם, או לבית פרטי. אנשים אחרים. קהל חדש. וכששי מתלווה אלי להרצאות בסיומן תמיד יבואו אליו כמה גברים ויגידו “כל הכבוד לך”. שי לא מבין על מה, ומהתרגשות וממבוכה עדיין לא שאל: “על מה?”.

אולי זה “כל הכבוד על האומץ לבחור ולהיות עם בת-זוג ולא  עם חזה ושדיים”. ואולי בזכות זה שהלכת אחרי לב שאמר לך, והתעלמת מ’מה יגידו’. (אם כי לא נראה לי ש’מה יגידו’ בכלל עלה במוחו). ?

אם אכן כן, לשי זה כמובן ברור מאליו, לא היה לו צורך באומץ.  הוא בחר בי (ואני בו) בזכות האדם שבגוף הזה. הנפש והנשמה. ואיתן הוא בזוגיות מאז. וגם אני איתו. עם האדם, הנפש, הנשמה שלו. כן, יש גם גוף, הוא משתנה. משמין, מרזה, עובר ניתוח ושינוי. אבל אנחנו, הוא, אני חיים בעיקר עם מי שחי בגוף ופחות עם הגוף. התרגלתי לגוף שלי, קיבלתי אותו. נוח לי בו ונוח לי איתו. וגם שי והגוף שלו. לא היה לו צורך באומץ, אלא רק בלב אוהב.

לי אומרים: “עד שאמרת שאין לך שדיים, בכלל לא שמתי-לב”. יש מי שאמר לי שאלו שאומרים משקרים, “אל תאמיני הן משקרות”. כי רק נשים שאומרות, לגברים כנראה אין די-אומץ. אני דווקא מאמינה להן.

הן בעצם ראו אותי כאדם, יותר מאשר לגוף שלי, ולכן לא התרכזו, לא שמו לב לחזה שאיננו. והגוף לי כגוף של אישה הוא אכן קצת חסר. זה אמנם לא מחסיר מהיכולות שלו. הן רואות ואומרות, “את בטוחה בגוף שלך, רואים”. והן צודקות. ובגוף הזה מקבלים ומעריכים אותי נשים וגברים. אני מרגישה. בשימה הם מסתכלים לי בעיניים. הם מדברים איתי. ולמדתי שכשאנחנו בטוחים בעצמנו, אפילו שמשהו בנו מאוד שונה, אחרים רואים ומרגישים מי אנחנו מעבר לחוסר הפיזי שלנו. אנחנו מאפשרים להם לראות, לקבל אותנו כאנשים כנשים שהם יותר מהחיצוניות שלנו. החיצוניות שאפשר להתרגל אליה ולהפסיק לראות אותה. אנחנו בשבילם מה שהוא בתוך הגוף הזה, אלו דברים עם הרבה יותר משמעות, עיניין, יופי. והעולם, האנשים, בו נמשכים אלינו, כאישה, כגבר, כבני אדם.

המקדש המוזהב קיוטו

לנו, לשי ואני, זה כבר מובן מאליו, כולנו רוצים וראויים שיבחרו, יכבדו אותנו בזכות מי שאנחנו. גם כשיש לנו ‘גוף מושלם’ אנחנו רגישים חסרים במקום אחר. וכשהגוף שלנו חסר, אנחנו מלאים במקומות אחרים. אלו ואלו ואלו, כולנו- אנשים ראויים כי בתוכנו בכולנו רגשות, אהבות, פחדים, חוזקות. ומי שנמנע מלראות אותנו בשל אלו, כנראה שזה הפחד שלו שמוביל אותו.

מול מישהו מאוד שונה, גם אני הראשון נרתעת/מסתקרנת ממי שמאוד שונה. הדומה לי בטוח יותר. וברגע השני משהו משתחרר בי, נפתח, רוצה להכיר את האדם, הנפש שבתוך הגוף הזה. על היכולות שלה, על הפחדים. כדי לחוש קרבה. כדי להרחיב את מעגל האמון שלי.

עוד מהבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

תצוגה מקדימה

כשסרבתי להתמודד

כשהייתי בתוך סאגת המחלות 'שלי', סירבתי להתמודד, כששאלו אותי אמרתי "אני לא מתמודדת". בשבילי התמודדות היתה שני מתאבקים בזירה. ולא רציתי להיות שם. למי ששאל אם אני נלחמת אמרתי שלא. אני לא מאמינה במלחמות. אחרי שני הבנתי שדרך...

תגובות

פורסם לפני 4 years

לדעת שאני בריאה, אפילו כשיש בגוף שלי סרטן (3 פעמים) ואני לפני השתלת כבד, או אחריה

בסדר, אז יש יש סרטן בשד שלי, אבל חוץ מזה- אני בריאה. אלו לא הדברים שמפריעים לי לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה. ככה הרגשתי בשלוש הפעמים שהיה סרטן בשד שלי. מעולם לא תיארתי לעצמי שיהיה סרטן בגוף שלי מתישהו. וגם לא היתה לי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

קול המילים המפחידות

לאחת ההרצאות הראשונות, לפני כ 12 שנים, הזמנתי חברה. בסיום ההרצאה היא אמרה: "אני יודעת למה היה לך סרטן השד, זה בגלל שלא רצית ילדים". אני לא זוכרת איך הגבתי, או אם מישהי בקהל הוסיפה משהו על הדברים האלו, אני יודעת שהמשפט הזה שלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה