הבלוג של חגית אריאלי שיינפלד

פרות קדושות

ברוכים הבאים לעולמי. לא תמצאו כאן דבר חדש. אבל אולי תגלו את עצמכם דרכי. וזה לא מעט. מי אני? סטודנטית נצחית של החיים, מטפלת באיורוודה (רפואה הודית מסורתית) אוהבת אדם, חובבת טיולים ומשוררת בהתהוות. (צילום: ג'ני ביק)

עדכונים:

פוסטים: 7

החל ממרץ 2019

זה התחיל במפגש אינטימי עם אישה זרה. נמשך במבוכה ורצון לברוח. והסתיים באהבה גדולה ואמונה בקשר ההדוק בין גוף לנפש.

12/03/2019

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתנסיתי בחוויה הזו. זה היה לפני קרוב לעשור. בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי בחדר אחד קטן עם אישה זרה לי. האינטימיות בחלל הקטן כל כך הרתיעה אותי עד שברגעים הראשונים הרגשתי סוג של קלסטרופוביה.

האינסטינקט הראשוני שלי היה לקום וללכת…פשוט לברוח. אבל ידעתי שזה לא יהיה מקצועי והחלטתי להישאר ולהתמודד עם השדים.

לפעמים מבט אחד בעיני המטופל שווה יותר מאלף מילים שתאמרנה

לפעמים מבט אחד בעיני המטופל שווה יותר מאלף מילים (צילום פרטי)

מאז זרמו הרבה מים בנהר ששטפו את כל החששות, האתגרים והתאהבתי…פשוט התאהבתי.

התאהבתי בתחום הטיפול ובמקצוע שלי – מטפלת באיורוודה (רפואה הודית מסורתית).

התאהבתי במפגש הבלתי אמצעי עם האנשים, שכל אחד מהם נדמה לי כמו ספר בעל עלילה מרתקת.

התאהבתי באוקיינוס הידע הבלתי נגמר. התאהבתי בחיוכים מלאי הכרת תודה. והתאהבתי במכונה המופלאה הזו שנקראית גוף האדם.

אבל ככל שהשנים חלפו להן הבנתי שלא לימדו אותי בשום מקום להיות “מטפלת”. אני גם לא חושבת שבאמת הבנתי לעומק את המשמעות של המילה הזו. את כל המטען וסל התכונות, הכלים והיכולות שמטפל צריך להתברך בהם.

טכנית כן. למדתי מעל לחמש שנים על תזונה.  נשביתי בקסמם של צמחי מרפא. הבנתי כמה חשוב לשמור על אורח חיים בריא ואכילה מושכלת. איך לזהות תסמינים ומחלות ולסייע בריפויים. איך מגע יכול לסייע לנו בטיפול במחלות שונות, ועוד.  אבל לאחרונה אני מגלה שבכל השנים הארוכות שישבתי על ספסל הלימודים, לא למדתי את הדברים המשמעותיים באמת.

 לא לימדו אותי שעבור רב האנשים אוכל הוא לא עניין של פחמימות, חלבונים ושומנים. גם לא סך הקלוריות שאנחנו מוסיפים ומחסירים. אוכל הוא מזור לנפש. הוא עניין רגשי. אוכל הוא תרבות. בילוי חברתי. אוכל הוא זכרונות ורגשות שצפים. הוא אוייב וידיד. שכל שינוי תזונתי שאנשים עושים כרוך בכל כל הרבה מטען רגשי ונפשי ולעיתים הופך להיות מסע משנה חיים.

אוכל הוא תבנית נוף מולדתנו

אוכל הוא תבנית נוף מולדתנו (צילום פרטי)

לא לימדו אותי שלהיות מטפלת ברפואה משלימה משמעו לחבוש כמה כובעים בו זמנית. במובן הזה חייו של רופא קונבנציונלי פשוטים יותר. לא מצפים ממנו להעניק רשת תמיכה וביטחון או לשמש אוזן קשבת. שם כללי המשחק ברורים: להעניק מרשם לתרופה, מבלי לצלול לעומקם של דברים.

לא לימדו אותי שנפש האדם כל כך מורכבת, עשירה וססגונית. שכל אדם זקוק להתייחסות אחרת וטיפול שונה בתכלית (למרות שהגישה הזו קיימת דווקא באיורוודה). שמטופלים יכולים להתחייב כלפיי, אבל יהיה להם קשה להתחייב כלפי עצמם. שלפעמים ה”רווח” של האנשים ממחלה גדול יותר מה”רווח” מהריפוי שלה. שאנשים מעדיפים פתרונות קסם על פני תהליכים ארוכי טווח. שיהיה לי אכפת יותר מהמטופלים שלי ממה שיהיה אכפת להם מהבחירות שיעשו.

שירודהרה - לטפל בנפש דרך הגוף

שירודהרה – לטפל בנפש דרך הגוף

לא לימדו אותי שלהיות מטפל, זה סוג של נייר לקמוס שסופג לתוכו את החוויות, הכאב והקושי של הסובבים אותו. וצריך לדעת למצוא את הדרך להכיל ולחמול בלי לתת לדברים להיטמע בנו.

לא לימדו אותי שלא כל דבר קשור אליי. שאנשים מתחילים תהליכים ומפסיקים. ונושרים. ועוצרים, גם אם עשיתי כמיטב יכולתי לסייע להם.

לא לימדו אותי שאני יכולה לחוות כל כך הרבה סיפורי הצלחה של מטופלים, אבל מספיק “כישלון” אחד כדי לגרום לי לאבד את האמון בעצמי.

המזון שאנו בוחרים לאכול מצמיח בתוכנו רגשות, לא פחות מחיים

המזון שאנו בוחרים לאכול מצמיח בתוכנו רגשות, לא פחות מחיים (צילום פרטי)

לא לימדו אותי שמעבר לכל התהליכים הכימיים בגוף והאינטרקציות בין צמחים לתרופות, חשובה לא פחות הכימיה והאינטרקציה ביני לבין המטופלים שלי.

לפעמים נדמה לי שלמדתי כל כך הרבה במהלך השנים האחרונות. ולעיתים מרגישה שלא יודעת כלום ואולי אני בכלל לא ב”מקצוע” הנכון.

אבל בדבר אחד אני משוכנעת – שאין תחושה מספקת יותר מלהחזיר לאנשים את יכולת האמון בגוף שלהם. מסע משנה חיים עבורי לא פחות מעבורם.

הכותבת: חגית אריאלי שיינפלד, מטפלת באיורוודה – ייעוץ בנוגע לתזונה ואורח חיים, צמחי מרפא וטיפולי מגע. ומנהלת קבוצת הפייסבוק “לפתוח את התריס” – לאנשים המתמודדים עם חוסר איזון בבלוטת התריס.

עוד מהבלוג של חגית אריאלי שיינפלד

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

החלום שמעולם לא זכיתי לו אבל שואפת להעניק לאחרים

יש מחלות שקטות. כאלו שאף אחד לא מכיר. לא יודע על קיומן, עד שהוא נאלץ להתמודד עימן. יש מחלות שלא מעמידות בסכנת חיים, אבל מטלטלות את עולמו של כל מי שנאלץ להתמודד עמן. יש מחלות שמלוות בסימפטומים שנדמים חסרי משמעות...

תצוגה מקדימה

איך שיר נולד? מבפנים או מבחוץ?

אם הייתי חיה בעידן אחר, כמה אלפי שנים לאחור, הייתי קרוב לוודאי עולה השבוע לבית המקדש להביא את ביכורי אדמתי. את פירות נפשי ותשוקתי. מלאי עסיס מחשבותיי וסיפוריהם של אנשים שפגשתי בדרך. אם מישהו היה מספר לי לפני שלוש שנים...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה