כשהייתי בת 12 היה לי חלום להיות שחקנית. ביום שהייתי אמורה לעלות על הבמה לראשונה בחיי, במסגרת ערב דרמה במתנ"ס, סבתי חווה ז"ל נפטרה באופן פתאומי. מעולם לא חזרתי לחוג, אבל האהבה לתיאטרון נותרה בעינה וגם ההתפעלות מהיכולת של שחקנים להכנס לדמות ולרתק את הקהל. קבלו רשמים מההצגה "שור"

כשחושבים על חורף עולות אסוציאציות של קור, חושך, קיפאון, השתבללות ועוד. בניגוד לעונות אחרות, בהן אנו מתמלאים בתחושה של התחדשות, צמיחה, רצון בתנועה – החורף הוא הזמן של רובנו "להוריד הילוך". קבלו כמה טיפים שיסייעו לכם להתחמם ו"לעבור את החורף בשלום"

בגיל 40 נגמרו לי החיים. או כך לפחות האמנתי. ביום ההולדת של העשור הרביעי לחיי לא הפסקתי למרר בבכי על מר גורלי. הייתי אפופה בתחושה עמוקה של חידלון. שהנה חיי הגיעו למיצוי המכסימלי שלהם. מה שלא הספקתי להגשים עד לרגע זה, לנצח יאבד והאופציה למימושו תילקח ממני לעד.

תמיד האמנתי באהבה. גם כשלא ידעתי את המשמעות של המילה או לא הבנתי אותה לעומק. הרבה עוד לפני שאהבתי או הרגשתי נאהבת

"אנשים לא קוראים שירה היום" אמרה לי חברה קרובה, "זה בזבוז של זמן וכסף מבחינתך להיכנס לפרוייקט הזה". אבל אני חשבתי שדווקא בעולם מהיר, תזזיתי, רצוף בגירויים, שבו הזמן הוא משאב נדיר, קל יותר לאנשים לקרוא מילים ספורות שיהדהדו עמוק בפנים, מטקסטים ארוכים שאולי יישכחו במהרה. שבועות הזה אני מרגישה שהביכורים שלי משמעותיים במיוחד.