הבלוג של המרקיזה דה סד

hagipeleg

זוכת מדליית זהב באולימפיאדת הסרטנים הממאירים, צל"ש "המתגרשת המרגשת", עיטור העוז על כל הפעמים שאמרו לי שאני אמיצה. רוב הזמן סתם תסריטאית ואמא טובה.

עדכונים:

פוסטים: 6

עוקבים: 3

החל מיוני 2017

בחופש הגדול בין כיתה א’ לכיתה ב’, אי שם בקיץ 79′ , עזבנו את הדירה הקטנה בסמטת דגני ועברנו לגור אצל סבתא שלי, שושנה זיידל ז”ל, ממש מול הבניין החדש מהפיגומים ברחוב הלל יפה בחדרה, אליו עמדנו לעבור.

סבתא שושנה הייתה בצעירותה חלוצה נמרצת ואף שכלה אח שנדבק בקדחת בעת שניסה לייבש את הביצות של חדרה. הבית שלה היה הבית בו גדלה אמא שלי ז”ל. גם סבתא שושנה עמדה לעבור לבניין החדש בזכות בנה, דן זיידל ז”ל, אחיה של אמי, ילד הסנדוויץ דג מלוח עם שמאלץ במשפחה הציונית, שהפך בשנות ה-70 גם הוא לחלוץ. חלוץ אמתי בתחום הנדל”ן שהפך לקבלן מצליח.  החלוצים המזדקנים מכרו לבן המוצלח של שושנה את המשקים והבתים שלהם וקיבלו בתמורה דירות בבניינים החדשים בחדרה. בניינים בני ארבע קומות + פנטהאוז + אינטרקום ומעלית. (גם חנייה מתחת לבניין, פרט זניח באותם ימים וזו הסיבה לסוגריים) .

את הקיץ המופלא הזה ביליתי בין הארגזים שלנו ושל סבתא שושנה. 

הארגזים אוחסנו במחסן צר וארוך בחצר. מחסן שפעם היה לול או רפת ואולי אפילו שניהם. בקיץ ההוא, הפך המחסן לספרייה ללא לובה הספרנית המפחידה שתמיד נזפה  בי “זה לא בשבילך, זה לגדולים“.לתולעת הספרים בת השבע, שלימים תגדל להיות מרקיזה נתמכת סד, כלומר אני, זה היה חלום שהתגשם.

בארגזים מצאתי מחברות וספרים שהיו של אמא שלי. לראשונה בחיי הבנתי שאמא שלי הייתה פעם ילדה קטנה עם אחים גדולים שעזבו את הבית והשאירו אותה לבד, ממש כמוני, לקרוא ספרים.

כך מצאתי את ביבי, ילדה דנית נפלאה, פרי עטה ומכחולה הקסומים של קרין מיכאליס.

ביבי 2 קטן

ביבי היא ילדה יתומה מאם, שאביה מנהל תחנת רכבת בדנמרק והיא מנצלת את מעמדה זה כדי לצאת לנסיעה בעקבות סוד שורשיה של אימה המתה. הקסם שגיליתי בין הדפים המצהיבים כלל ציורים ורישומים נפלאים כי ביבי לא עוזבת לרגע את פנקס הרישומים שלה. במסעותיה היא מציירת את הנופים והאנשים שהיא פוגשת. הציורים מצורפים למכתבים עמוסי שגיאות כתיב שהיא שולחת לאבא שלה. בסוף הספר יש רשימות של שגיאות הכתיב בצרוף תיקון.

מכתב

שגיאות

לא יכולתי להוציא את השלל מהמחסן כי נאסר עלי לפתוח  את הארגזים הממתינים במחסן עד למעבר לדירות החדשות שמעבר לכביש.

לעולם לא אשכח את הקיץ שביליתי עם ביבי בדנמרק משלנו בין הארגזים במחסן.

כשנגמר החופש הגדול הדירות היו מוכנות. ביום בו הגיעו הסבלים למחסן נחשף הבלגן שביבי ואני השארנו שם ואמא שלי כעסה עלי.

כשאמא שלי נפטרה, שוב עברנו דירה. 

דחינו את האריזה על לחצות הלילה שלפני המעבר. בבלגן נוראי זרקנו חיים שלמים שהתפרקו לנו, לתוך ארגזים. זה היה רק שש שנים אחרי הקיץ שביליתי עם ביבי, אבל בשנים האלו תפסו את מקומה המצחיקה עם העגילים, בת מונטסומה, הנשים הקטנות לבית משפחת קונקורד, כריסטיאנה פ. וגם אחד, הולדן קולפילד*, שנים לפני שהתחלתי לאכול לחם שיפון.

נזכרתי בביבי רק בסוף התיכון, באחד מהתקפי הגעגועים לאמא שלי. לא מצאתי אותה בשום מקום וגם לא מצאתי מישהו  שקרא את הספר כדי שאוכל לחלוק את החוויה.

בתחילת שנות ה- 90  קראתי כתבה על איתמר לוי שמאתר ספרים והוא מצא לי עותקים של “ביבי” ו”המסע המופלא של ביבי” ומאז הם איתי.

הבת שלי, בניגוד לאימה התולעת, היא פרפר נפלא. ביבי לא מעניינת אותה אבל היה ממליצה לילדות פרפריות כמוה לקרוא את ספרי הקומיקס “חיוך” ו- “אחיות”.

אני שומרת לה את “ביבי” , תמיד מגיע רגע.

s bibi

  • גם אותו קראתי מעותק ישן, עם התרגום הראשון בהוצאת דפנה – “אני ניו יורק וכל השאר”.

עוד מהבלוג של המרקיזה דה סד

יש לי סד חדש והוא ממש נוח. עכשיו רק נשאר שהאקדמיה ללשון תפרסם את העדכון ש"נוח" זו מילה נרדפת ל"מכוער"*

ציטוט מויקיפדיה : נוֹחַ נעים, מתאים. "היכן קנית את הנעליים האלה? הן נראות לי ממש נוחות". במשך שלושה שבועות המתנתי לסד...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

על השקר הכי גדול ששיקרתי לאמא שלי כדי שלא תהיה לה "ילדה שקרנית"

בגן טרום חובה נחשפתי לאמת המטלטלת שיש בעולם ילדות שנולדו שקרניות. זה היה סיפור פשוט. ס' שיקרה לרחל הגננת כשאמרה שלא היא לקחה לי את בובת ה"הולי הובי" אבל כעבור...

תגובות

פורסם לפני 1 month
תצוגה מקדימה

דברי ימי המרקיזה דה סד

סַד מכשיר עינויים קדום עשוי מעץ שהיו נועלים בו את רגלי האסיר. לפעמים מנוצל ככותרת סקסית לטקסט נטול סקס. ככה זה כשלפעמים סד הוא רק סד. אורתופדי. הרגל שלי בוגדת בי. כמו בכל בגידה, גם לי צד במצב העכור...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה