אמנות, אוכל, אופנה

ברוכים הבאים ל-SKETCH, המסעדה הלונדונית שבה אמנות פוגשת אופנה, והאוכל גם יפה וגם גורמה

את ההמלצה על SKETCH כבר קיבלתי די מזמן מחברה לעבודה ויום ההולדת שלי היה בהחלט האירוע המתאים  לביקור הראשון במקום הזה – מה שהתגלה שאכן שווה בטירוף. את הרושם הראשוני על המקום אפשר לקבל כבר מצפייה באתר הבית של המסעדה – תזזיתי ודורש כושר ריכוז ותיאום עין יד גבוהים. הקליקו והתרשמו בעצמכם.

אמרתי שווה בטירוף? אז מתברר שאני לא היחידה שחושבת ככה, וההוכחה לכך היא שלמרות שהזמנתי מקום כמה שבועות מראש, השולחן הפנוי הראשון היה רק ב-22:30. אולי בתל אביב זו נחשבת שעה סבירה, אבל בלונדון רוב המטבחים כבר נסגרים בשעה הזאת. בנוסף, כדי להזמין שולחן יש למסור מספר כרטיס אשראי, דבר שבאופן אישי אני בדרך כלל לא ממש אוהבת לעשות, אבל בסופו של דבר המטרה, במקרה הזה, בהחלט מקדשת.

רוח החודש

אחרי שמצאנו חניה ממש מול פתח המסעדה, הישג ראוי לציון בהתחשב במיקום המרכזי שלה (אפילו שקלנו לא להזיז את האוטו ולחזור הביתה במונית), התרשמנו מהאנשים היפים שעמדו בחוץ ומהשוער שהיה לבוש בחליפה ובמגבעת לבד, נכנסו ל-WOW האמיתי – המקום מעוצב לחלוטין כבר ברחבת הכניסה, מה  שבא לידי ביטוי  בכסאות שנראה שיוצאים מתוך הקיר, מגוון מיצגי אמנות, וכיאה לרוח החודש (ולמרות התיקו העלוב של אנגליה מול אלג'ריה  באותו יום) כדורי-רגל מפוזרים בפינות.

לאחר ההתרשמות הראשונית בכניסה נלקחו מאיתנו המעילים (זוכרים שמדובר על אמצע יוני?), והובטח לנו שבמידה ונרצה לצאת לעשן נקבל smoking coats מיוחדים, שעוד נחזור אליהם בהמשך.

המקום עצמו בנוי ממספר חללים: the lecture room – מסעדה המעוטרת בכוכב מישלן, the parlour – בית קפה שמגיש ארוחות בוקר וארוחות קלות, the glade  – מסעדה המשמשת לארוחת צהריים בלבד, ה-east bar – הבר בו המתנו עד שיתפנה עבורנו שולחן, וה-Gallery, הלא הוא מושא הפוסט הנוכחי.

מכיוון שכשהגענו השולחן שלנו עדיין לא היה פנוי, הפנו אותנו להמתין ב-east bar  – בר קטן הנמצא בתוך כיפה עגולה, שהיה מלא באנשים יפים ואווירה עליזה. עוד לפני שנכנסו לבר שמנו לב שמשני צדדיו יש מדרגות שמובילות למעין קפסולות זמן עגולות, והיינו בטוחים שמדובר בתערוכה שהיא חלק מהגלריה.  כשעלינו בזריזות העיר לנו השומר "ה-ladies  בצד השני", וקפסולות הזמן שלי התגלו כתאי שירותים מהממים.


ה-east bar וקפסולות השירותים במעלה המדרגות

בבר שתינו את המוחיטו הטוב ביותר ששתיתי מעודי, ונהנינו בעיקר מישיבה על ספות הזהב, עד שכמעט שכחנו שמתישהו אמור להתפנות לנו שולחן במסעדה. כשסופסוף נזכרנו לבדוק מה עם השולחן שלנו, נלקחנו לחלל המסעדה, שעל קירותיה מוצג וידאו-ארט שמתחלף מדי כמה שבועות. בנוסף, יש במקום די.ג'יי שמתקלט, להנאת הסועדים, החל מ-22:30 . בין השולחנות יש מחיצות שכל אחת מהן מעוצבת באופן אחר. למשל בחלל המחיצה שלידנו היה תלוי מעין כיסא הפוך.


שימו לב לכיסא ההפוך שעל המחיצה בין אזורי הישיבה

וכמו שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ככה ב-Sketch, כשפותחים את התפריט קופצים ממרכזו סכין ומזלג. ועכשיו תבחרו מה לאכול…


סכין ומזלג קופצים מן התפריט

התחלנו ביין אדום, וטקס היין, שבוצע על ידי מלצר חמוד במיוחד, היה לא פחות ממושלם. למנות הראשונות בחרנו אספרגוס ברוטב שורש סלרי עם גלידת תפו"א – מנה רעננה ומפתיעה, טעימה הרבה יותר ממה שהיא נשמעת; סלט Sketch שכולל חסות, סלמי, פרמזן ומוצרלה – לגביו קשה לי לחוות דעה כי איני מחובבי החסות; Chantilly lace  – אורז בסמטי בביסק סרטנים, מנה מדהימה שנהניתי לחלוק עם השותף היחיד בשולחן שאוהב כמוני פירות ים. שחר, בן זוגי היקר, לקח גם פואה גרה אותו הוא ציין לשבח, למרות שאף אחד אחר בשולחן לא היה מוכן לנסות את המנה מטעמים מצפוניים. חוץ מזה, הזמנו סלסלת לחמים שהוגשו בכלי עשוי לגו.

מעילי העישון

בין המנות הראשונות לעיקריות  שחר היה חייב לצאת להפסקת סיגריה, ואני כמובן החלטתי להצטרף – רק בשביל לבחון את נושא המעיל. ואכן, לפני היציאה הציע לנו המארח החביב מאוד מעיל פרווה שחור "made in Moscow"  (כמו שהבטיח בכניסה), שחלילה לא נתקרר בלילה הלונדוני בזמן שאנו מרעילים את עצמנו בחוץ (בלונדון החוק שקובע שאסור לעשן במקומות ציבוריים נאכף בחומרה).

אחרי הסיגריה חזרנו למנה עיקרית (אותה חלקתי עם אלה, חברתי הלונדונית היקרה), מנת ריביולי ומנת ריזוטו. המנה של הרביולי הכילה שלושה סוגי רביולי חלומיים במילויים שונים – ריקוטה ותרד עם צנוברים ועגבניות מיובשות, ביצה ברוטב בשמל המוגשים עם רוקט וגורגוזולה. מנה אלוהית. גם מנת הריזוטו עם האספרגוס והרוקט היתה טעימה לא פחות, ומיה, אורחת הכבוד שהגיעה במיוחד מישראל ולא אוכלת בשר, גבינה דגים ועוד, בחרה במנת נודלס עם טופו, שאמנם הוגשה בצורה יפהפייה – אך בכל זאת לא עשתה עליי רושם מספיק אטרקטיבי בשביל לנסות אותה.

שחר הלך כמו תמיד על הסטייק ויואב, האמיץ שבחבורה, בחר לנסות ביף טרטר (Beef tartare), וכמו שהוא אמר: "אם לנסות סטייק טרטר אז ללא ספק רק במקום כזה". אני חייבת להודות שאת המנה עצמה לא טעמתי, אבל חשוב לציין שהיא הגיעה עם פונדנט תפו"א מעלף, שהייתי מוכנה לאכול בתור מנה עיקרית. בנוסף לכל זה הזמנו תוספות מנצחות של Gratin Dauphinois ששווה כל קלוריה, ופירה תפוחי אדמה.

ומשהו לקינוח?

תפריט הקינוחים משום מה לא מאוד עשה לי את זה, במיוחד אחרי שכל אחת מהמנות שהזמנו בארוחה היתה טעימה במיוחד והוגשה כמו קינוח יצירתי, כך שבעצם "התפוצצתי" מטעמים משובחים.  אבל מכיוון שאי אפשר בלי מתוק, הלכנו על טארט תפוחים ועוגת שוקולד, ואני חייבת לציין שגם באגף הזה אין תלונות. באופן בלתי נמנע שחר הזמין לעצמו מנת גלידה שהגיעה עם תוספת של כדור משובב בטעם מסטיק.

החוויה כולה עלתה לנו בסביבות 60 פאונד לאדם, כולל  שני בקבוקי יין. אני כבר מחכה בקוצר רוח לביקור הבא שלי במקום. מומלץ בחום!

ולסיום משהו לא כל כך קשור… במסגרת פינת הספרות אני ממליצה בחום למבקרים בלונדון על ספר מקסים של הסופר האהוב עליי נייל גיימן – "לעולם לא עולם". סיפור פנטזיה אורבני על אדם בשם ריצ'רד שנקלע ללונדון התחתית – עולם מקביל שמתקיים בסבך הרכבות התחתיות של לונדון. ספר מלא הומור שמתאים לא רק לאוהבי הז'אנר. אני בטוחה שבסיום הקריאה שמות התחנות כמו Islington ו-shepherds bush  לעולם לא ישמעו לכם אותו דבר. אני באופן אישי עדיין מחפשת בכל פעם את האבירים בנייטס ברידג'.