טיול פסח

מה יותר טבעי לכתוב בעצם ימי חול המועד פסח על "טיול פסח"? אבל שלא תטעו  בי חלילה, ותחשבו שמתוך טיול אתגרי בשבילי המדבר ומרחביו אני מלהטטת, ומצליחה לכתוב גם את הפוסט. אני לא! לא רק שאינני כותבת עכשיו מתוך טיול, אלא שכבר כמה שנים טובות לא טיילתי בטיולי פסח כאלו. השנה, כמעט חזרנו אבל, טרם הבשילו התנאים כפי שתבינו אם תקראו עד סוף הסיפור.

מי שעוקב בעקביות אחר כתיבתי, יודע שיש חבורה נהדרת לה הוקדשו "טיולי החנוכה" שלנו. אבל טרם סיפרתי לכם על טיולי הפסח. הם התחילו לפני שנים רבות מאוד, עם "החברים מהצבא". הפעם לא אלו שעשו את המסלול עם בעלי, אלא אלו שהיוו יחד אתו את "סגל הפלוגה". לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, אך מדובר על הרכבים משתנים של מ"פ, סמ"פ ומ"מ. גם לא אציין כיצד בדיוק נבנתה "שרשרת הפיקוד" בטיולים, לכם זה מיותר, ולהם, הגברים, זה כל כך ברור, שגם אחרי ארבעים שנה, הם מסתדרים לפי דרגת החשיבות, ואנחנו, הנשים והילדים, מסתדרים מהר בשלשות, ע"פ השיבוץ הקרבי שנקבע ב"רמה הממונה".

עם חברים מהצבא, יש עוד דבר אחד מאוד חשוב, חוץ מלטייל, וזה שהנשים של כולם נחמדות. במקרה הספציפי שלנו, באמת כולן נחמדות. אבל בעקרון, כשיש קשר אמיץ כזה בין הגברים, הדרך היחידה היא להפנים שגם הנשים נהדרות, וזה עובד.

זה התחיל לפני שנים רבות מאוד. עם זוגות צעירים מאוד. "טיול הגיבוש" כלל שבעה אנשים, ומכונית קטנה אחת עם מקום דחוק לחמישה אנשים שעליה כל הציוד. הרבה רצון טוב, טרמפים (ילדים, אל תקראו) ו"אחוות מטיילים" אפשרו את קיומו המוצלח כולל "סנפלינג" של אשה אמיצה אחת בהריון (לא אני).

New Doc 2019-04-22 20.44.33_6_1024x701

נהנינו עם השנים, בעיצומו של מסלול, כשנפגשים עם קבוצה אחרת, ומתחילים את ה"שיחה הקטנה" "מאיפה אתם בארץ?" או "איזה טיול זה?", להשיב: "טיול סגל", למרות שהשנים בהם שרתו כסגל הפלוגה המפורסמת ההיא הלכו והתרחקו. אבל אתם יודעים, ההרגלים נשארו, יש "נוהל חנייה" תמיד עם הפנים של הרכב לכיוון היציאה. יש גם "סדר תנועה", עם מוביל ומאסף, ונוהל יציאה מהשטח. הכל ברור. לו היינו חושבים על זה אז, בטח היינו מכינים גם "שילוט טקטי" לשים על המכוניות.

השנים חלפו, הרכבים השתנו, נוספו זוגות, נגרעו זוגות (פעם אחת אפילו באמצע טיול-עומדים ומחלקים בנוף מדברי פסטורלי את קופסאות השימורים ,והעוגיות הכשרות ) נולדו עוד ילדים, אבל כל פסח, למחרת הסדר יצאנו לטיול לנגב או למדבר יהודה.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_1_1024x689

המועד עצמו היה גאוני. ראשית זה חסך את ההתעסקות ב:"איפה אתם למחרת הסדר?", "אנחנו בטיול!" שנית, בשנים בהן הסדר היה פחות נחמד, תמיד היה במה להתעודד במהלכו. והכי חשוב, לארוחת -הצהריים הראשונה בטבע, היתה נפתחת פריסה של מיטב שאריות מאכלים משולחנות החג השונים. זה השלב שבו גם הייתי מתחילה להגיד לילדים, בואו נחפש גמלים (קוראיי המתמידים מבינים מיד במה מדובר). נוסעים ברכבים עמוסים לעייפה, ומגיעים עייפים ללינת -לילה ל"בית ספר שדה", מאהל מוסדר בשטח, מאהל פחות מוסדר בשטח או לצימרים שהתחילו לצוץ עם השנים.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_5_1024x677

עם אחד מהזוגות, שמרנו על יציבות מופלאה. לאורך שנים טיילנו יחד, לומדים להכיר ולהתעלם מנקודות התורפה של כל אחד, כמו להתפעל מהכישרונות והיכולות. לא אלאה אתכם בכל הטיולים או בכל מהלך הטיול הספציפי הזה, אבל אתמקד בשני לילות, שהם אלו שבנו את הסיפור. בלילה השני לטיול, ישנו בשתי דירות צמודות שהועמדו לטובת מטיילים במצפה -רמון. לקראת לילה, כשהתחלנו להכין את ארוחת הערב המשותפת, "משחקים בקיבוץ" , פקק החשמל בדירה שמשפחתי התאכסנה בה, קפץ לבלי שוב. זאת אומרת תקלה חמורה, שאינה ניתנת לתיקון. אחרי שגמרנו לנסות לתקן ולהתעצבן, השלמנו. נערכנו בדירתם של החברים לארוחה, וקילחנו במהירות את הילדים, וגם את עצמנו לאור נרות ובמים קרים, בדירתנו החשוכה, ולא מטעמים רומנטיים , ומקווים למחר טוב יותר.

ידענו שבסיומו של עוד יום טיול די קשוח אנחנו אמורים להגיע לצימר באחד המושבים בערבה, שחברינו הכירו היטב, גם את בעלת הצימר וגם את איכות האירוח. יש למה לחכות, בעיקר שמשכיר הדירות במצפה- רמון התנצל וזיכה אותנו על אותו לילה חשוך, ולא נוח, וגם על קודמו.

כל היום, חוץ מלטייל, להרגיע את הילדים, לפייס את הניצים בתוך הרכב, להתפעל מיפי המדבר ולראות שאנחנו על המפה, חלמתי על המקלחת הנעימה והחמימה בצימר המושקע, לה ציפיתי לאחר המקלחת האפלה בליל אמש. ואכן, לא התאכזבנו. הגענו לעת ערב למושב ואכן, הצימר מושקע, פרחים באגרטל על המפה, חלב לקפה ועוגיות פסח על השולחן, אולי אפילו היה בקבוק יין, והמארחת נעימה וחביבה, עוזבת אותנו להתמקם בדירות והולכת לביתה הסמוך. התארגנו, כל משפחה על שלושת ילדיה ביחידה שלה.  מיהרתי לקחת את העולל בן השנתיים למקלחת, אחרי שלא היתה פיסת קרקע של "פודרת" חול מדברית אותה לא בחן ביסודיות בגופו ובבגדיו במהלך היום, מתפלש בה וצועק: "בולבוסים, בולבוסים", לא רק ב"שדה הבולבוסים" ,אלא בכל חניה במהלך הדרך. פתחתי את ברז המים לקלח אותו, והם קרים, אבל ממש קרים. איפה המציאות ואיפה החלום? מתרחק. אבל אתם יודעים, זה עניין של עוד קצת זמן, והם הרי יתחממו. ואז, כשבעלי פתח במקביל את אחת המיטות, כדי לערוך אותן לשינה, זינקו מתחתה עכבר או שנים, והחלו להתרוצץ בחדר (במציאות אולי היה רק עכבר אחד, בחוויה שלי, זה היה גדוד עכברים חמושים). הפעוט, שלא ידע עכבר מהו, התרשם והתלהב מהצעקה של אמא, והמשיך לצעוק: "עכבר! עכבר!" מסמן באצבעו לעבר יתוש ענקי שסובב סביב נורת החשמל בתקרת החדר.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_3_1024x669

אני, האמא,  לא כזאת גיבורה, בטח כשעכבר שלא הזמנתי מסתובב לי בחדר. זה היה: "או הוא או אני". וכפי שתראו בהמשך, הוא כנראה בנה על זה. מרגע לרגע, נעשה לי רע. לא נראה לי ששנינו נישן בלילה באותו חדר. הצעתי לבעלי שילך לבעלת הצימר, ויבקש מלכודת עכברים , כדי שעד הלילה, דברים יבואו על מקומם בשלום. והיא, החביבה, אומרת לו : "אין לי מלכודות, הצרכנייה במושב כבר סגורה, ואתם סתם עושים עניין, אנחנו חיים במדבר בשלום עם העכברים", אז הסתיים לו הדו -קיום איתי. אני כבר הייתי בדירה של החברים, עם הילד בזרועותיי, מעבירה איתם את הזמן, עד שיתחממו המים למקלחת, ואולי גם המים לקפה, ואולי גם אתקרר, אבל בואו נודה על האמת, מתחממת, ומחממת את עצמי! בטח כשהבנות שלי הגיעו גם הן אל דירת-המפלט וסיפרו שבעלת הצימר באה בסופו של דבר לבקר ב"זירת הפיגוע", ואמרה להן: "אמא שלכן סתם היסטרית, ככה זה במדבר, העכברים הם חלק מהחיים, הם נחמדים, זה כמו להחזיק כלב, יש להם עיניים חביבות, ואם תתנו להם 'במבה', הם גם יאכלו אותה מידיכן". בשלב הזה, הכרזתי שאני לא חוזרת לחדר ההוא, ולאט לאט, גם המשפחה הפנימה, שאני נשארת אצל החברים. גם הם הפנימו, וכמו שמשחקים "כסאות מוזיקליים" אנחנו שיחקנו כל אותו הלילה ב"מיטות מוזיקליות" מחכים למים החמים שלא הגיעו עד הבוקר. בשלב מסויים בעלי הלך להביא את התיקים הגדולים שלנו שהיו פזורים על רצפת החדר ההוא, מבין שאני לא הולכת מכאן לשום מקום. החברה, שכבר הבינה עם מי יש לה עסק עזרה לבעלי לנער פריט פריט במצוותי, וגם התיקים עברו לדירתם. מרוב נדיבות, כולם הציעו לכולם מיטות פנויות ופינו את התפוסות , וכך בבוקר, כשהתעוררנו כולנו משנת לילה טרוטה במיוחד,  בו ישנו  ב"דאבל בוקינג" על מיטותיהם עם בגדי הטיול המאובקים של אתמול. מגלים שמיטה אחת עמדה ונשארה פנויה לחלוטין כל הלילה מרוב נימוס. בבוקר התחלנו להתקלח על פי תור את המקלחת המרגיעה שכל כך היינו זקוקים לה בליל אמש.

אתם מבינים שלא הלכתי לבדוק מה קרה בחדר שהיה מיועד לנו, אבל עכשיו אין לי ספק שעכבר המדבר עשה שם מסיבה לחבר'ה שלו כל הלילה.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_7_1024x698

עד שסיימנו להתקין את ארוחת הבוקר, ויצאנו לעוד יום טיול, בעלי כבר העביר את חפצינו לצימר אחר שנמצא במושב, צימר מושלם שפיצה אותנו על כל חוויות השינה המתישות . התעוררנו בבוקר המחרת כמו מלאכים אחרי שני לילות שימורים (פסח, לא?) שכן, עוד חיכה לנו לילה אחד מוזמן באילת.

חברינו שמלכתחילה לא בנו על אילת, החליטו לשמור אמונים למארחת, ולהישאר ללילה האחרון אצלה, כולל כל הציוד המשותף שנשאר במרפסת.  כשחזרנו לקראת ערב ובאנו להתארגן, הגיע בעלה של בעלת הצימר, טיפוס לא רגוע במיוחד בלשון המעטה, והתחיל לצרוח עליהם ועלינו, מבכה את ההכנסה שהבין שכנראה תאבד להם בגין אותו לילה. כל כך צעק, שהבן הצעיר שלנו, שוב התחיל להתפלש בחול ולקרוא בקול: "בולבוסים, בולבוסים". ואני מנסה להרגיע אותו, ומתפללת שלא יתחילו לעוף באוויר תפוחי- אדמה אמיתיים מהשק, או לחילופין סלעי מדבר מקומיים .

חברנו, שהוא טיפוס רגוע בדרך כלל, עד שמעצבנים אותו. אמר לבעל האלים בלהט הקרב המתפתח :"עכשיו אני נוסע הביתה!" לא רק אמר, אלא גם התחיל לארוז, ועד מהרה, כל המשפחה היתה ארוזה על הרכב, להתחיל נסיעה לילית צפונה.

תקלה קטנה שהתעוררה באותו רגע ברכב שלהם , גרמה לנו ללוות אותם עד לתחנת הדלק הקרובה, לראות שיצליחו להניע לאחר התדלוק. רגע לפני שהם נעלמו בדרך צפונה ואנחנו נסענו חזרה,  לצימר החדש המפנק והמבטיח שלנו, סיננה בלחש אחת מבנותיי בספסל האחורי של הרכב:  "מעניין מה עוד נעשה בטיול הזה כדי לצמצם עלויות?" לא נספר לכם כמה באמת עלה לנו בסופו של דבר הטיול הזה, אבל אין ספק שהיה החוויתי והזכור ביותר לכולנו.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_4_1024x845

לא יודעת אם בגלל זה, או לא, אבל המנהג של טיול משותף בפסח התמסמס עם השנים.

עכשיו, הם וגם אנחנו "ציפורים זקנות", הילדים פרחו מזמן מהקן. הם הזמינו אותנו בהתראה קצרה, אבל בגעגוע עמוק, לשוב ולטייל איתם בפסח הזה במדבר, בעיקר אחרי שראו שעשינו את ההליכה הרגלית ב"נחל עיון" בגשם שוטף, אז כנראה שחזרנו לכושר. שמחנו על ההזמנה, אבל משלא נמצא מקום לינה הולם למרות החיפושים , החלטנו בהחלטה משותפת ליתר בטחון, לא לבזבז את המומנטום החיובי , ולחכות לשנה הבאה, ולהשלים עד אז את כל ההכנות הנדרשות.

ובינתיים, הם מטיילים להם בדרום, ואנחנו נתחיל כנראה להתאמן בלטגן "מצה בריי" על הגזייה בחצר האחורית, כי בואו נודה היא היא הטעם האמיתי לכל טיולי הפסח, לדורותיהם. אני רק מקווה שאף עכבר מקומי לא ינסה להצטרף אלינו לחגיגה.

New Doc 2019-04-22 20.44.33_2_670x1024

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.