הבלוג של HadashulA

קרועה

חובבת שטויות רצינית. שחקנית ויוצרת.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מנובמבר 2013

“היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לגלעד”. היום יש יום הולדת לאחי גלעד. הוא היה אמור להיות בן 37 (וואוו) אבל הוא עדיין בן 20. ולא בגלל שהוא יישם את האיחול “עד 100 כ20″ אלא כי הוא נהרג לפני כמעט 17 שנים באסון המסוקים בשאר ישוב.

בכל פעם שמגיע יום ההולדת שלו אני מתכווצת. כי מצד אחד ‘היי זה היומולדת שלו!’ אבל מצד שני זה עוד תמרור שחור לדרך מרה – זו שבאה אחרי האירוע המזעזע הזה שהפך לי את החיים. התמרור שמזכיר לי שוב שהוא כבר איננו. שהוא נלקח מאיתנו כל כך בפתאומיות. ושהוא לעולם לא יחזור. האמירה האחרונה נראית כזו שלכאורה נגזרת משתי הקודמות באופן “טריוויאלי” אבל בכל פעם שאני אומרת אותה לעצמי אם זה כמחשבה או בקול רם אני שוב ערה לכמה שהיא בלתי נתפסת עבורי. עד היום.

אחת האהובות עלי (הוא השחום החתיך באמצע)

יום ההולדת הוא גם יריית הפתיחה של “עונת האזכרות”.

יש את יום האסון שהיה בתאריך 4.2, האזכרה למשפחה והחברים נערכת בתאריך העברי, שמעבר לפעם ב19 שנה מתקיימת ביום אחר בחודש. ויש גם את הטקס של כל ה73 בקיבוץ דפנה ליד שאר ישוב והאירוע המסכם הוא יום הזיכרון או בשמו המלא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. אמנם אני לא צריכה ימים מיוחדים כדי לזכור את גלעד וגם ביומיום פוגשים בזה בעוצמה כזו או אחרת – עדיין ימי האזכרה הללו “עושים את שלהם”.

וכשמם כן הם – מ(א)זכירים לי שהוא כבר לא כאן. לא נמצא איתי ועם המשפחה שלי ועם כל מיני אנשים ואירועים שהיו אמורים לקרות לו ב17 השנים הללו. בכל פעם שאני מביטה בתמונה שלו, למרות שבפועל הוא כבר צעיר ממני, אני מסתכלת עליו כעל אחי הגדול. וזה עדיין מרגיש לי שהוא מבוגר ממני. אני נזכרת בקומתו הטמירה ובעמידה שלו מול המראה מודד את עצמו, מנפח את החזה ומנסה למצוא את פוזת ה”גבר גבר” האידיאלית.

תמונה "גבר גבר" שהשתבשה

שנה שעברה חשבתי על זה שבמקום לקחת גם את יום ההולדת שלו למקום עצוב ושהיא תהיה עוד יום זיכרון שלו, אני דווקא אשווה לה אופי “יום הולדתי”. הלכתי לים, למרינה שהוא בילה בה כל כך הרבה שעות, קניתי בקבוק בירה והתיישבתי על הסלעים ליד והרמתי איתו “לחיים”. ניהלנו שיחה, חד כיוונית אמנם, וסיפרתי לו כמה אני מתגעגעת וכמה החֶסֶר הוא גדול עד כדי כך שהוא תופס נפח ודמות משל עצמו.

השנה אני צריכה להודות לו שהוא שמר עלי שהורידו אותי על אלונקה מראש הר ברכס הרים בנפאל וכל רגע הייתי בטוחה שאני הולכת לגלוש אל מותי ולהתפצפץ על איזה סלע (הסיפור המלא בפוסט מס’ 2 לכל המעוניין). אז תודה גלעדי ששמעת אותי. תבוא לבקר יותר בדרך כזו או אחרת.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה שברירים ממנו:

פיתה שרופה עם שוקולד.

ואשל.

ידיים מכוונות, מדויקות.

חיוך לבן מבין שפתיים בשרניות.

חומוס.

קציצה מהמחבת.

לתפור ריפוד לנשק.

שקט.

יד מגששת אחרי חצ’קון.

כדורי לחיים.

ללכת לים ב5 בבוקר כדי לתפוס גלים.

כובע קסקט.

אני עלה חדש.

השיר של NoDiggity.

לנסות להוריד את החוֹם כדי לחזור לצבא.

הולכים מכות על השטיח.

לעשות שטויות ולהיות רציני.

לשפצר.

לתקן.

לפרק.

שולה כדי להקניט.

מגירות מלאות בדברים לא מזוהים.

לשמוע רדיו 24 שעות ביממה.

סקטים תוצרת עצמית מנעלי PONY.

קופסאות עץ שהיו פעם של סיגרים.

בוקסר במקום מכנסיים.

והרשימה עוד ממשיכה. אך לעולם לא תתארך.

כל יום פורים

מתגעגעת. שולה.

עוד מהבלוג של HadashulA

תצוגה מקדימה

ים הרחמים

"הייתם קרובים?" שאלה כזו שלפעמים שואלים אותך כשאתה מספר לחבר שמישהו מהחברים/ משפחה נפטר. האמת? שבמקרה הזה לא היינו קרובים במיוחד אבל לא ניתן להתעלם מהעצב, מהכאב ומהכעס שהסיטואציה הזו – אדם יקר שהכרתי ואהבתי הלך לעולמו...

תגובות

פורסם לפני 5 years

שלום או מי אני ומה שמי.

היי, אז מי אני בעצם? שמי הדס מושל, יש המכנים אותי שולה (זה לא שמי השני והסיפור הקטן שמאחורי השם בטח יגיע בהמשך). מה אני עושה? (בכללי) מעבר לכל הדברים הרגילים של לנשום, לאכול, לשתות, לראות חברים ולעיתים להתעצבן על ישראלי/ת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

רווקה. תלאביבית.

התחלנו. פלרטטנו. צחקקנו. נפגשנו. ניהלנו שיחות על כלום בוואצאפ. שתינו בירה. צחקנו. התנשקנו. יצאנו. יוצאים. ואז... "תשמע/י...אני מרגיש/ה שזה לא מתפתח לכיוון מסוים". "וואלה". אוף אוף אוף. שוב לא הצליח. שוב הייאוש מתגנב. שוב קשה לי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה